ערוך לנר סנהדרין קלח
Aruch Laner Sanhedrin 138 · ערוך לנר סנהדרין · free full Hebrew text
Open in the reader →דהא מפסק הרמב"ם (פ"ט מה' סנהדרין) נראה שהוא מפרש דהאי נזדקן הדין קאי אפוטרין אותו וכמו שפי' גם הר"ן ולפי' רש"י לכאורה א"א לפרש כך דכתב קש דינא וצריך להמתין בו ואיך שייך זה בשכבר פטרו אותו. אכן בזה י"ל שהרמב"ם מפרש כפי' התוס' דאין יכול לעמוד עליו אבל ממה שפי' רש"י אחכם דינא דלכך אין אומרים בדנ"פ כן שאף אם גמרוהו מחזירין לזכות זה לא שייך לכאורה אי אפוטרין אותו קאי דהא כבר זכאי הוא וזה ק' לכל הפירושים ודוחק לומר דחכם דינא גם לפי' הר"ן קאי אכל דנ"פ. וי"ל דשפיר איכא נפקותא במה שמחזירין לזכות דהא הטעם דאין מחזירין לחוב בדנ"פ הוא משום וצדיק אל תהרוג דפירושו בשכבר נצטדק וזה לא שייך לכאורה בשפטרו אותו מפני שלא היה רוב לחובה דבזה לא מקרי עדיין צדיק כיון שגם לזה לא היה רוב ולא נגמר דינו לזכות כלל ולכן י"ל דבפטור כזה שפיר מחזירין לחובה ולכן שפיר איכא במה שילמדו עוד זכות עליו ויגמרו דינו לזכות דאז אין מחזירין עוד לחובה ונשאר זכאי לעולם:
שם ברש"י ד"ה ולפטריה מבי דינא קמא. ידונו אלו כנגד אלו:
ק"ק דהא לפי הך איכא דאמרי ע"כ לא אמרינן הסברא דשלא יצאו מב"ד מעורבים דאל"כ לא מקשה מידי והא דלא מקשה ולפטריה מעיקרא היינו משום דעדיפא מקשה דלא יוסיפו כלל וממילא לא נבוא כלל לדון אלו כנגד אלו ובתירוצו דר"י קאי כוותך מתורץ ג"כ קושיא קמייתא וא"כ דלית ליה הך סברא ע"כ לא אתי ג"כ שפיר לדון אלו כנגד אלו דלמה לן הך לפטרי' מעיקרא וכקושית לישנא קמייתא וא"כ איך פי' רש"י בהך קושיא שידונו אלו כנגד אלו וי"ל עפמ"ש התוס' לעיל (דף ח' ע"א) בד"ה מוציא שם רע וז"ל ואין לדמות ליוסיפו הדיינים דלקמן דלא חיישינן ללעז הדיינין עכ"ל. והפירוש כמש"כ המהר"ם משום דבהא א"א בענין אחר'. והשתא א"ש די"ל דבאמת גם לפי איכא דאמרי אמרינן הסברא דלא יצאו מב"ד מעורבין ומ"מ מקשה שפיר דלא יוסיפו כיון דגם במוסיפין איכא גנאי לב"ד ומאי עדיף הך גנאי מהך גנאי אבל לדון אלו כנגד אלו שפיר מצרכינן משום גנאי ב"ד ולכן פירש"י א"ש:
שם בתוספות ד"ה פועלי אמת. ואית דגרס פועל אמת:
ופי' זה יותר מיושב ע"פ הלשון דלפי' רש"י פועלים אמת הול"ל שאין זה מדרך הלשון להסמיך המתואר על התואר:
שם ד"ה העוסקים ברומו ש"ע. והא דאמר שתה רביעית יין:
י"ל מאי קושיא דלמא באמת הכי הוי ואעפ"כ צריך להך טעמא דהעוסקים ברומו ש"ע וגם יש חילוק בין דנ"פ לד"מ דבדנ"פ אין רשאים לשתות כל עיקר אפילו בפחות מרביעית מדלא קתני במתניתן ממעטין ביין ובמאכל וחילק בין מאכל ליין משמע דיין אינו שותה כל עיקר וגם מדמקשה איין דוקא מ"ט ולא ג"כ למה ממעטין במאכל אע"כ דה"ט דהא דממעטין במאכל הוא שיהיה דעתם צלולה אבל זה אכתי אין טעם למה לא ישתו יין כל עיקר ולכן קאמר מלרוזנים אי שכר והא דקאמר אל ישתכרו ע"כ ל"ד ישתכרו אלא לא ישתו מידי דמשכר כדאמרינן. אכן התוס' קושטא קאמרי דבד"מ אפילו רביעית ישתה:
פרק ששי שם דף מב ע"ב בגמרא והא דקתני הכי נפ"מ דאי נפיק:
ק"ק דלימא נפ"מ בב"ד שיושב בעיר שאינה מוקפת חומה דמקרי ג"כ עיר כדמוכח מת"כ שהביא הר"ש פ"א דכלים א"נ בעיר שמוקפת עתה רק לא מימות יהושע דאין לה דין מחנה ישראל דאין לה דין קדושת ערי חומה שהביאו התוס' בשמעתין כמ"ש הר"ש שם ע"ש. וכן איכא נפקותא בב"ד שבח"ל דסנהדרין נוהגת בארץ ובח"ל (ספ"א דמכות) או בעיר שרובה עכו"ם שכל אלו אין להם דין מחנה ישראל והנהו לכאורה עדיפי מהך נפקותא דב"ד שיושב חוץ לחומה דלא שכיח:
א"ל א"כ היכי קאמרינן במתניתן הטעם משום דכתיב הוצא את המקלל דודאי מתניתן איירי מהך דינא דמוציאין אותו לחוץ מג' מחנות היכי דיתבי ב"ד בפנים וע"ז מייתי הדרשה דהוצא את המקלל המבוארת בגמרא ולא מתרץ רק דלכך נקטה מתניתן הך לישנא דמוציאין אותו חוץ לב"ד להשמיענו אגב אורחיה דעכ"פ צריך להיות חוץ לב"ד אפילו היכי דהוי חוץ לג' מחנות מהך טעמא דלא נתחזי ב"ד רוצחים והיינו דדייק בגמרא והא דקתני הכי נפ"מ כו'. משמע דלא רצה לתרץ רק למה דנקטה מתניתן הך לישנא. אך דלפ"ז לא הבנתי תירוץ התוס' בד"ה כי היכי וז"ל ועוד הא כתיב הוצא כדתנן במתניתן עכ"ל. הא כל קושיתם היה דנילף בשאר נסקלין דנבעי שעריך דהיינו שער ב"ד דמהא סלקא בדבורם והא על זה לא כתיב הוצא ואי נאמר דקושיתם לא היה רק דנילף דנבעי שעריך בעיר שרובה ישראל ולא יהיה חוץ לג' מחנות דהא שעריך שמחוץ לשער העיר ג"כ חוץ לג' מחנות הוא ועוד דא"כ אכתי קשה לפי תירוצם דנילף דניבעי שעריך דהיינו שער ב"ד בעיר שרובה עכו"ם או שישבו ב"ד לחוץ:
א"ל דיותר נלמוד מג' דהיינו פר משיח פר העדה ודשן משנילף מא'. וכה"ג אמרינן דיותר גמרינן מדבר שהוקש לו ב' פעמים משלא הוקש רק פעם א' בקדושין (דף ל"ד) דאפשר לענין גז"ש לא אמרינן הכי א"נ הני ג' כחד חשיבי כיון דמהדדי ילפינן:
שם רפ"א משה היכי הוי יתיב במחנה לויה:
הא דצריך להכי דהא ודאי לא דברה עמו שכינה רק באוהל מועד כמבואר בכתובים וא"כ כשנאמר לו הוצא ודאי במחנה שכינה היה ואעפ"כ ליכא לפרש הוצא רק ממחנה לויה דהא המקלל ודאי לאו במחנה שכינה היה עמו כמ"ש הר"ן ועוד הא כתיב ויניחהו במשמר ובאוהל מועד ודאי לאו משמר היה וא"כ ע"כ הוצא מחוץ למחנה לויה קאמר ולמה לן הך דמשה במחנה לויה הוי יתיב. די"ל דרצה לפרש למה לן עוד מחוץ למחנה שניה דמחד ג"כ הוי ילפינן חוץ לג' מחנות כיון שנאמר לו הוצא אל מחוץ למחנה וכיון דאין לפרש על אוהל מועד מסתמא על מחנה שיושב בה קאמר ולכן קאמר שמשה במחנה לויה הוי יתיב וא"כ כי קאמר לו הוצא מסתמא ממחנהו קאמר ששם הביאו אותו אליו והניחוהו במשמר וכן כתב רש"י לקמן בד"ה הוצא גרידא משמע הוציאו ממקומך עכ"ל. ולכן מצרכינן עוד מחוץ למחנה לחוץ ממחנה ישראל:
פירוש ואכתי מנ"ל חוץ למחנה לג' וא"ל דא"כ דבמחנה ג' קטלי ליה ל"ל דכתיב גבי ויוציאו אל מחוץ למחנה בויוציאו לחודא ג"כ סגי דעכ"פ משמע דהוציאו אותו ממחנה שניה שהביאו אותו שם אל משה וא"כ ממילא ידעינן עשייה די"ל דויוציאו אותו פירושו מהמשמר ולא מהמחנה ולכן צריך לכתוב ג"כ אל מחוץ למחנה להורות עשית הציווי: