ערוך לנר ראש השנה סה

החדשה שחרית במזרח וערבית במערב והתוס' הקשו על זה דלמה לא אפשר שתלך בי"ב שעות כל רוח דרומית וקצת מן המזרח וממערב. אכן לפענ"ד משום זה אין תימא כ"כ דלמא ידע ריב"נ לפי החשבון דאי אפשר אבל ביותר ק"ל על פי' זה לפי מה שכתבו התוספות לעיל (דף כ') שסדר הלבנה הוא שבחדושה נראית בתחלת הלילה ומיד שוקעת ובסוף החודש לא נראית רק בסוף הלילה וא"כ איך אפשר שראו אותה בחדושה בשחרית במזרח לר"ג שהאמין להם ואעפ"י שלרש"י לשיטתו ל"ק כן שגם לעיל (דף כ') כתב שאפשר שהישנה תראה בתחלת הלילה וא"כ ה"ה ג"כ החדשה בתחלת היום. מ"מ התוס' היו יכולים להקשות כן על פירוש רש"י כמו שהקשו גם לעיל עליו ולפי' רבותיו של רש"י דהישנה ראו בשחרית א"ש וביותר ק"ל לפי' רש"י דאם על החדשה העידו על כרחך היה זה ביום ל' דביום כ"ט אי אפשר שתראה החדשה כמו שאמר ר"ג בברייתא לקמן אין חידושה של לבנה פחות מכ"ט ומחצה וא"כ שהעידו שראו אותה ביום ל' שחרית במזרח וערבית במערב הך ערבית היה ליל ל"א וא"כ במה פליגי ריב"נ ור"ג אם עדי שקר הם הלא בלא עדים ג"כ החדש מעובר כיון דלא נתקדש ביום ל' והרמב"ם והבעל המאור פירשו דעל מה שאמרו שראו שחרית לא השגיחו לא ריב"נ ולא ר"ג דהוי מלתא דלא רמיא ואפשר שעננים ראו רק שהיו מחולקים אם בדרכי החשבון היה אפשר שיתראה הירח בלילה שאמרו העדים וכן פירש הברטנורא ואעפ"י שהפי' הזה הוא המחוור יותר מ"מ גם עליו י"ל א"כ לענין מה הזכיר כלל שאמרו העדים שראו שחרית במזרח ואולי למען השמיענו חידוש לר"ג דאעפ"כ קבלן אף שע"כ טעו בזה:

שם ובליל עבורו לא נראה:

גם בזה ק"ל כיון דבליל עבורו לא נראה א"כ ע"כ כבר אתא ליל ל"א ועדיין לא נתקדש החדש שהרי קאמר אח"כ וקבלן ר"ג משמע שאחר שבליל עבורו לא נראה קבלן וא"כ במה פליגי אפילו בלא עדים ג"כ נתקדש החדש ביום ל"א והרי משמע דביום ל' נתקדש ממה שהיה יו"כ של ר' יהושע ביום י"א של ר"ג ועל כרחך צריך לפרש שר"ג קדש ביום ל' ואח"כ כשלא נראה בליל עבורו אמרו רחב"ד ורבי יהושע שעדי שקר הם ושלא כדין נתקדש. וכן נראה מדברי הריטב"א אכן לפ"ז איפכא הו"ל למיתני וקבלן ר"ג ובליל עבורו לא נראה אמר רחב"ד עדי שקר היו ונ"ל שזה הוקשה לרש"י שכתב ראינוהו בזמנו ביום שלשים וליל שלשים שהיו מצפים ב"ד והעם שתהא מגולה ויראנה מאחר שהעדים ראוה ביום לא נראה להם עכ"ל וי"ל למה פירש שראוה ביום שלשים ולא פירש שראוהו בליל שלשים דהיינו בלילה שלפני שלשים וכמו שפירש הרמב"ם ועוד מה בעי בזה שהיו מצפים ב"ד והעם לראותה ועל כן י"ל שרש"י מפרש שהעדים באו ביום ל' סמוך לערב ואמרו שראו אותה והיו מצפים ב"ד והעם ביום ל' סמוך לשקיעת החמה שיהיה עוד שהות ביום לקדש לראותה ומה שקרא לזה ליל עבורו מפני שהיה סמוך ללילה וכשלא נראה אז אמר ר"ד בן הרכינס עדי שקר הם אבל ר"ג קבלן וקדש החדש בעוד יום סמוך לשקיעת החמה ולכן פירש שראו ביום ל' דאי בלילה שלפניו כבר היה ר"ג מקדש אותו:

שם שלח לו ר"ג:

המהרש"א בח"א כתב דמה דאמרינן בברכות פ' תפלת השחר בראש השנה דאשתקד צערו לר' יהושע דלאו דוקא אלא אעדות דקידוש החדש שהיה בר"ה צערו ביוה"כ. ולא ידעתי למה צריך לזה הרי הצער היה משעה שגזר עליו כנראה ממה דאמר מצאו ר"ע מיצר והרי מה שגזר עליו מסתמא היה מיד בר"ה כששמע שחלק ר"י עליו ורצה לעבר החדש. גם מה שדקדק המהרש"א למה גזר על ר' יהושע ולא גם על ר"ד בן הרכינס. לענ"ד לק"מ שהרי רדב"ה אף שאמר עדי שקר הם מ"מ לא חלק עליו לבטל הקידוש של ר"ג שהרי הוא בעצמו אמר לר"י אם באין אנו לדון וכו' א"כ השוה י"כ שלו לשל ר"ג אבל רבי יהושע שאמר רואה אני את דבריך ורצה לעבר נגד ר"ג עליו גזר ר"ג:

שם מימות משה ועד עכשיו:

פי' מפני דקיי"ל סמיכת זקנים בשלשה כדתנן סנהדרין (פ"א) ואין סמיכה אלא מן המוסמך ולכן אם שרק ב"ד אחד מימות משה עד עכשיו לא היו ראוים לסמוך. כל הסמיכות שאחריו אינם ולא הוי ב"ד:

שם שנאמר ויעל משה ואהרן:

מזה משמע דמקרא זה יליף מדלא נתפרשו שמות של הזקנים הללו. ותימה דא"כ איך אמרינן בברייתא לקמן שלא יאמר פלוני כאלדד ומידד הלא פסוק זה כתיב אצל הזקנים שבשעת מ"ת ובהם לא היו אלדד ומידד שאסף משה עם השבעים איש עפ"י ציווי הקב"ה וזקנים שהיו בשעת מ"ת מתו בתבערה כדאיתא בספרי הביאו רש"י בחומש פ' בהעלותך ועוד קשה שרש"י פירש שלא יאמר וכי ב"ד זה כמשה ואהרן כאלדד ומידד אומרים לו שמא חשוב כשלשה מן השאר שלא נתפרשו שמותם עכ"ל ומדכתב מן השאר משמע שאיירי מן השאר של ע' זקנים והלא אין אלו הזקנים שהיה אלדד ומידד עמהם. וביותר תימה על המהרש"א ח"א שפירש דהקשה למה לא נתפרשו שמותם של זקנים שהרי חשובים ונביאים היו כדכתיב ויתנבאו ולא יספו ולא הרגיש שלא אצל הזקנים הללו כתוב כן וא"ל שהזקנים האלה היו אותם שנתמנו ע"י משה דאי אפשר לומר כן שהרי כתיב שעלו להר סיני ומנוי הזקנים היה בשנה השנית אחר שהוקם אוהל מועד וכבר נסעו מסיני ועוד הרי חשב נדב ואביהוא עמהם והם מתו ביום שהוקם המשכן אכן גם על הברייתא לקמן י"ל דקאמר שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן כנדב ואביהוא פלוני כאלדד ומידד דממנ"פ אי איירי מזקנים הראשונים הרי שם לא היה אלדד ומידד ואם איירי מזקנים שניים שם לא היה נדב ואביהוא. אמנם על הברייתא י"ל דמשניהם יליף דבזקנים הראשונים הוזכרו משה ואהרן נדב ואביהוא לבד ובזקנים שניים משה ואהרן ואלדד ומידד ומתניתן לא הביא רק מזקנים הראשונים ומה שחסר במתניתן השלימה הברייתא אבל על רש"י ומהרש"א שכתבו על פסוק ויעל משה כן צ"ע:

שם שתבא אצלי במקלך ובמעותיך:

הא דבקש שני דברים ממנו ולא סגי באחד י"ל כיון דבכריתות (דף י"ד) מבואר שיש ספק אם ערוב והוצאה ליוה"כ או לא לכן לא הוי סגי במקל לבד דסבר דלמא ס"ל אין ערוב והוצאה ליוה"כ ויכול לבוא במקלו אעפ"י שיוה"כ הוא לכן בקש ג"כ שיבא במעותיו וזה ודאי מוקצה הוא ובמעותיו לחוד סגי דאין זה פרסום בפני העולם ורצה שיפרסם בפני העולם שאינו חושב ליוה"כ לכן בקש שיבא ג"כ במקלו שהוא פרסום לעין כל אבל ר' יהושע עשה עוד יותר ממה שביקש ר"ג ממנו שלקח גם מעותיו בידו ולא כאשר רגילים לישא המעות צרור על מתניו מכוסה ולכן קאמר נטל מקלו ומעותיו בידו לעשות פרסום יותר גם בפני העולם שלא יחשבו דלמא ס"ל אין ערוב והוצאה ליוה"כ:

שם בגמרא מאי טעמא דבי רבי:

פי' משום דר"ג אמר כך מקובלני מבית אבי אבא ורבי היה נכד ר"ג שהיה בן רשב"ג לכן קרא רבי יוחנן דבי רבי לכבודו. אבל לשון מאי טעמא ק"ק דהרי טעמו לא מקרא רק שע"י סוד העיבור והלוך המזלות ידע כן ואם רצה למצוא סמך לזה מן הפסוק הולל"מ מאי קרא כלשון הש"ס בשאר מקומות ולא מאי טעמא:

שם שמש ידע מבואו. פשטא דקרא משמע דקאי על הקב"ה