ערוך לנר ראש השנה נד

שייך טעם של ר' יוסי מפני שאבל הוא להם דאיך ישמחו ביום שהיו מביאים קרבן עצים והמקדש חרב ובטל עבודה אבל לענין י"ט שאין בהם זכרון לבהמ"ק ועבודה כגון מה דתני לעיל בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא או מה דתנא בעשרים ותמניא אתא בשורתא איך שייך בזה מפני שאבל היא לו ולפ"ז קשה איך יליף מזה דס"ל לר' יוסי דבטלה מגלת תענית וצ"ל דס"ל להגמרא כיון דרוב היו"ט הם לזכר בהמ"ק ועבודה והם בטלו ע"כ ג"כ כמו של קרבן עצים ע"פ טעם ר' יוסי שאבל הוא לו לכן גם שאר יו"ט בטלו:

שם אין בהמ"ק קיים מותרין:

לפ"ז מה דתני במגלת תענית בעשרים ותמניא בו אתת בשורתא וכו' לאו כ"ע הוא אלא יהודה בן שמוע תיקן י"ט זה ואזיל בשיטת ר"מ רבו דקאמר די"ט נוהגין גם בזמן שאין בהמ"ק קיים אבל לר' יוסי באמת לא תיקנו י"ט זה:

שם דלא אצטריך הרשב"א תימה דאיך אפשר דבכל השנים הללו לא חל ר"ה ע"פ ראיה או חשבון באד"ו עד שהיו צריכין לעבר משום ירקיא או מתיא ונ"ל עפ"י מה דאמרינן לקמן מאיימין על העדים לעברו או לקדשו ובניסן ובתשרי מסקינן דמאיימין בין לעברו בין לקדשו. ולפ"ז י"ל דהכי פירושו דלא אצטריך שלעולם היו באים עדים ביום שלשים שהיה אפשר לקדשו הא אצטריך דהיינו כשהיה יום שלשים בה' או ביום ו' אז מעברין ומקדשין ביום שלשים ואחד ע"י שמאיימין על העדים לשתוק אבל כשלא רצו לשתוק והעידו עדותם ע"כ מקדשים ביום שלשים ולא חוששין משום ירקיא או מתיא דהא לא אמרינן לקמן רק דמאיימין על העדים ולא אמרינן דאין מקבלים אותם וכן נראה גם מדברי הרמב"ם שאם לא שמעו העדים על האיום מקבלים אותם וע"ז הוצרכו לשלוח שלוחים דהא אי אפשר לידע אפילו כשחל יום שלשים בד"ו אם קדשו ב"ד או לא וע"ז פריך הא מקלקל ר"ה וא"כ הלא טוב שאפילו לצורך של מתיא וירקיא לא יעברו וממילא לא יצטרכו לשליחות העדים ומשני מוטב לשלוח שלוחים כדי שידעו מתי יוה"כ וסכות ולא יתקלקלו כולהו מועדות משום ירקיא ומתיא ומתורץ בזה גם מה שהקשו התוספות על רש"י הרי ממילא ידעו שיעברו ב"ד כשחל יום שלשים באד"ו:

שם הא מקלקל ר"ה:

רש"י פירש דנמצא שלא עשאוהו בני הגולה כהלכה והתוס' פירשו שהקלקול הוא מה שעושים שני י"ט מספק. ורש"י ותוס' בזה לשיטתייהו קאי דרש"י פירש לעיל במתניתן (דף י"ח) שסמכו על רוב שנים ועשו בגולה רק יום א' והתוס' שם כתבו שעשו ב' ימים ולכן הוצרכו לדחוק דגם זה נקרא קלקול:

שם בתוס' ד"ה מימות. משום מחרת י"ט:

אין לפרש דכוונתם משום דלאחריו אסור בתענית שהרי זה רק לר' יוסי ועוד דאמרינן לעיל דאורייתא לא בעי חיזוק אלא כוונתם משום דאסרו חג של י"ט אסור בתענית וע"ז כתבו דזה מנהג של אחרונים הוא אבל בימי עזרא עדיין לא היו נוהגין בו איסור תענית. והנה בסוכה (דף מ"ה) אמרינן כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים ופירש"י בשם יש אומרים דהיינו יום שלאחר חג ע"ש. ולפי פי' זה שפיר י"ל דנהגו גם בימי עזרא שלא להתענות ביום שלאחר החג שהרי מקרא יליף כן אבל התוס' דהכא י"ל דס"ל כפי' קמא שהביא רש"י שם דקאי על י"ט עצמו. ויש להביא ראיה לפי' זה ממה דאמרינן תענית (דף י"ח) לא נצרכה אלא לאסור יום שלאחריו ע"ש ואי ס"ד דאסרו חג מקרא יליף ל"ל לאסור תענית ביום שאחר הפסח ע"י מגילת תענית אלא ע"כ דקרא על י"ט עצמו קאי ואיסור תענית באסרו חג של י"ט תקנה של חכמים אחרונים היא. אמנם מה שכתבו התוס' ועוד שהרי דבר שבצבור הוא לא זכיתי להבין דאם בימי עזרא כבר היה המנהג שלא להתענות באסרו חג מה לי אם הוא דבר של צבור או של יחיד:

שם ד"ה וא"ל. קשיא דליכא קלקול אלא מיוה"כ לחוד:

המפרש על הרמב"ם בה' קידוש החודש (פ"ז) כתב בשם ר"ח שמה שלפעמים עברו לאלול הי' עפ"י סוד העיבור שבידם מהל"מ ומה שאמרו משום ירקיא ומשום מתיא לא שזה עיקר הטעם אלא מפני שלא נתגלה סוד העיבור אמרו טעם זה להמון העם וגם לעולא נדמה שזה הטעם ולכן פירש כן אבל האמת אין זה עיקר הטעם ע"ש. ולפ"ז י"ל דגם רש"י ס"ל כן ומה דנקט משום ירקיא ומשום מתיא מפני שזהו הטעם שמפורש לקמן אבל מה דקאמר הכא ואל יתקלקלו כולהו מועדות כוונתו על הקלקול עפ"י סוד העיבור ובזה מתורץ מה שהקשו התוס' על פי' רש"י דליכא קלקול רק מיוה"כ לחוד ומה שהקשו עוד שהרי מקביעות אלול כבר ידעו קביעות תשרי דלא אד"ו ראש דלפי דברי ר"ח שהכל תלוי בסוד העיבור אפשר שבאלול חשבו ב"ד ועמדו על המחקר שעל פי סוד העיבור צריך לעשות אלול מלא ולכן לא ידעו מקודם:

שם דף כ' ע"א בגמרא דאיקלע יום שלשים ואחד בשבת:

ק"ק דא"כ יקשה לר"א ב"ר צדוק דס"ל לקמן (דף כ"ד) דביום ל"א אין מקדשין א"כ לא שייך משום מצוה לקדש על הראיה. וי"ל דהשתא מתרץ דהך תנא ס"ל כהך תנא דמתניתן דס"ל לקמן בין בזמנו בין שלא בזמנו מקדשין אותו ולפ"ז ר"א בר"צ ע"כ פליג על הך מתניתן דס"ל דעל ניסן מחללין שבת וכן נראה מדברי הריטב"א:

שם תיובתא. הטורי אבן הקשה מה קושיא דדילמא הני דשלחו למר עוקבא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר ס"ל כבן עזאי דס"ל הכי כדאמרינן בבכורות (דף נ"ד) ותירץ דבן עזאי ס"ל כאחרים דכל החדשים אחד מלא ואחד חסר לפי סדר החדשים וכיון דניסן מלא ממילא אדר חסר ואפילו כשיש ב' אדר שניהם חסרים אבל הנך דשלחו למר עוקבא ע"כ לא ס"ל כאחרים דא"כ למה שלחו על אדר הסמוך לניסן דוקא תיפוק ליה דכל ו' חדשים שאחר המלאים הם חסרים עכ"ד. ודבריו תמוהים דאיך אפשר דטעם דב"ע כאחרים שהרי בבכורות שם אמרינן בכ"ט באב בן עזאי לטעמיה דאמר האלוליים מתעשרים בפני עצמן וליעשרינהו ביום ל' זמנין דמחסרין ליה לאב וכו' ע"ש. ואי ס"ד דב"ע כאחרים ס"ל א"כ אב לעולם מלא עפ"י סדר החדשים דניסן מלא ואייר חסר סיון מלא תמוז חסר אב מלא ואיך קאמר זמנין דמחסרין לי' לאב אע"כ דב"ע לא ס"ל כאחרים ובישוב קושיית הט"א לענ"ד י"ל דלקמן (דף כ"א) אמרינן ת"ר בראשונה היו מחללין על כולן וכו' התקינו שלא יהיו מחללין אלא על ניסן ועל תשרי בלבד ע"ש הרי מה שמחללין על שני חדשים האלה הוא תקנת ריב"ז ובית דינו ולכן פריך שפיר כיון דמזה מוכח דזימנין מלא וזימנין חסר האיך שלחו למר עוקבא לעולם חסר לבטל תקנת ריב"ז ובית דינו ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשו התוס' לעיל ד"ה אדר דאם לעולם חסר אמאי יוצאין על ניסן מפני הפסח ועל מה שכתבו ומיהו לבסוף מסקינן בתיובתא כ' הפ"י דלא ידע מה הועילו בזה דאכתי מעיקרא מאי קסבר ועוד דלמא פריך מסיפא דמתניתן ולא מרישא אכן עפ"י דברינו יש לומר ביישוב קושייתם דידע דיש פלוגתא דתנאי בזה בין ר"ע ובן עזאי ולכן לא קשה ליה ממתניתן דעל ניסן שלוחים יוצאין דס"ל דמתניתן ר"ע היא והם שלחו למר עוקבא דהלכה כבן עזאי