ערוך לנר ראש השנה מ

להם רק תורה שבכתב מונין הכל מניסן מדכתיב החודש הזה לכם ראש חדשים:

שם ולמעשרות:

ק"ק דלמה תנא מעשרות ולא נקט לתרומה שקודם למעשר וכדתנן בברייתא לקמן אין תורמין ומעשרין הרי דנקט גם תרומה והקדים למעשר וכש"כ היכא דלא תני רק אחד דה"ל למנקט תרומה ובשלמא לפי מה דמשמע מפשט הגמרא דמעשרות קאי גם על מעשר בהמה א"ש שנקט מעשרות דקאי גם על מעשר בהמה אבל לפי מה שפירשו התוס' דזה קאי על מתניתן אבל בברייתא תנא מעשרות על מעשר ראשון ושני ועני א"כ ליתני תרומה. וי"ל כיון דמה דאין תורמין ומעשרין משנה לחברתה אתיא מעשר תעשר וגו' שנה שנה וזה גבי מעשר כתיב ולכן נקט מעשרות:

שם וליתני מעשר:

הט"א הקשה דלישני דתרי גווני מעשר איכא בתבואה משימרח ואם אינו ממרח עד שיעמיד ערימה וכמו דמשני גבי ירקות והניח בקושיא. ולענ"ד לק"מ דבשלמא אי הוי תני תבואות כמו גבי ירקות היה אפשר לתרץ כן דתרי גווני תבואות הם לענין מעשר אבל מה דקתני מעשרות לשון רבים לא אפשר לפרש כן דהרי המעשר אינו רק אחד משני מיני תבואות:

שם בתוס' ד"ה ולירקות. בהפסקה לא קמיירי:

א"ל דתנא בברייתא דלעיל דתני הפסקות שהרי תני עבורים מ"ט לא תני ולנדרים די"ל דבניסן קמיירי בתשרי לא קמיירי ואפשר דברייתא זו היא סיפא דברייתא דלעיל ושוב ראיתי שכן הוא בתוספתא וא"כ תנא דברייתא בין בניסן בין בתשרי מונה להפסקה:

שם ד"ה תנא. אבל אי אפשר לומר כן:

כדעת התוס' היא גם דעת רש"י וראב"ד אבל דעת הרמב"ם הל' תרומות (פ' ד') דבכל דבר שהוא מאכל אדם החיוב תרומה ומעשר הוא מן התורה ועיין בפ"י שיישב הראיות שהביאו התוס' נגד שיטה זו ועל מה שהוכיחו ממעשר צלף דרבנן כתב דאיירי בתרומה בזמה"ז וכן במה דאמרינן בביצה לענין מעשר קציעות ע"ש. והנה מה שכ' לענין קציעות ודאי אפשר לומר כן דכן משמע ביבמות ממה שאמר שאני שונה עגול בעגולים עולה וכמו שכתבו התוס' כאן אבל לענין מה דאמר מעשר צלף דרבנן יהיה זה דוחק דלא הוזכר דאיירי מתרומה בזמן הזה אבל לא ידעתי מה דחק לפ"י בזה הרי הרמב"ם גופא השיב על הראיה מצלף בה' תרומות (שם) שכתב דלכך מעשר צלף דרבנן מפני שאינו פרי ע"ש:

שם ד"ה משימלא. משילקט כל צרכו:

ק"ק דלפ"ז ה"ל למימר תלתא גווני ירקות ונראה דהתוס' כוונו לזה ועל כן הביאו סיפא דמתניתן. ולענ"ד י"ל דבשלמא לענין נאגד וממלא הכלי י"ל דנקט ב' גווני ירקות דהיינו מה שלקט ואגד לפני ר"ה ולקט ואגד אחר ר"ה אין מעשרין מזה על זה וכן מה שלקט ומילא את הכלי לפני ר"ה ולקט ומילא הכלי אחר ר"ה אין מעשרין מזה על זה אבל לענין משילקט כל צרכו אי אפשר לומר כן דאם לקט כל צרכו לפני ר"ה איך ילקט עוד אחר ר"ה:

שם ע"ב בגמרא אף מעשר ראשון אין לו הפסק:

הט"א הקשה הרי יש לו הפסק בשנת השמיטה. ולענ"ד לא מיקרי זה הפסק כיון דהכל הפקר א"כ שוין הבעלי נחלה הישראלים עם הלוים בכל תבואות הארץ והרי מעשר ראשון לא נתן ללוי רק באשר אין לו נחלה כישראל דהפקר מטעם זה פטור ממעשר כיון דכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שידך וידו שוין והרי בשביעית הכל הפקר וא"כ אין זה הפסק מעשר ראשון:

שם משיביאו שליש:

הט"א הקשה על מה שפירש רש"י שמתעשרין אחר שנה שהגיעו בו לשליש בישולן שהרי באילן אזלינן בתר חנטה והניח בקושיא. אמנם הפ"י תירץ קושיא זו דמסוגיא דשמעתין מוכח ע"ש בדבריו. גם התוס' ר"ע ריש מעשרות תמה על הרמב"ם דמשמע מדבריו דעונת המעשרות היא לענין שנת המעשר אם שניה אם שלישית והרי באילן אזלינן בתר חנטה. גם תימה על הרמב"ם שלא הביא דין זה בפירוש דבאילן אזלינן בתר חנטה ע"ש שהניח בקושיא וגם קושיא זו תירץ הפ"י כאן על נכון דשיטת הרמב"ם דשיעור עונת המעשרות הוא השיעור של חנטה:

שם בתוס' ד"ה משתצמח. ואינו משמע כן בירושלמי:

לענ"ד לשון משתצמח לזרעים יותר משמע כפי' רש"י. ולכן י"ל דרש"י ס"ל דהירושלמי חולק על גמרא שלנו כיון דנקט לשון אחר. ועוד דלפי' הירושלמי קשה מאי שנא דנקט שיעור זה לענין תלתן הרי בכל הדברים אין חיוב מעשר עד שראוי לצמוח כשיזרע כדיליף בסוכה (דף ל"ו) מעשר תעשר את כל תבואת זרעך:

שם ד"ה התבואה. ואי אפשר לומר כן:

הפ"י יישב שיטת רש"י דשאני ענבים מתירוש דלאכול ענבים השיעור קודם שיביא שליש אבל כשכותש לא מחייב במעשר עד שיביא שליש משא"כ בזיתים דאינן ראויין כלל עד שיביאו שליש אי אפשר דזיתים אינן ראוין כלל לאכילה רק ע"י כבישה ומליחה עכ"ד. ולענ"ד אי אפשר לומר כן דהא תנן בשביעית (פ"ד ד' מ"ט) זיתים משיכניסו רביעית וכו' הכניסו שליש וכו' בשאר שני שבוע חייבים במעשרות ע"ש הרי שזיתים ראויין לאכילה כמו שהם גם קודם שהכניסו שליש דהרי קרינן בהו לאכלה ועוד דשם (ד' מ"ח) גבי בוסר תנן הבאישו כונס לתוך ביתו וכן כיוצא בו בשאר שני שבוע חייב במעשרות ע"ש משמע דבענבים אין חילוק בין אוכלם בעין ובין כותש דאל"כ למה לא מחלק גם גבי ענבים בין אוכל לכותש כמו גבי זיתים. ולכן הנלע"ד ביישוב קושיית התוס' על רש"י מה שכתבו דהרי גם זיתים מיקרי תבואת יקב ולמה נקט זיתים בזה י"ל כיון דבענבים מצאנו שם תבואה דכתיב גבי כלאים ותבואת הכרם וגבי זיתים לא מצאנו כן א"כ הוי אמינא דתבואת יקב לא קאי רק על תירוש ולא על יצהר ולכן נקט זיתים בפירוש אבל תירוש לא הוצרך למינקט דזה בודאי בכלל תבואה. ומה שהקשו עוד דהרי בענבים יש שיעור אחר דתנן הענבים והבאושים משהבאישו קושיא זו יש לתרץ ע"פ מה שכתב הר"ש שביעית (פ"ב מ"ז) וז"ל ועוד יש לפרש דענבים שהבאישו הוא שליש שלהן וכל אותן השיעורין המפורשים בפ"ק דמעשרות לכל הפחות הוא הבאת שליש והא דלא תני משיביאו שליש כדקתני גבי תבואה וזיתים משום דבכולהו אפשר ליתן בהם סימן חוץ מתבואה וזיתים עכ"ל. וי"ל דגם רש"י ס"ל כן ולכן שפיר כתב דתירוש הוא בכלל תבואה שהרי שיעור שהבאישו הוא ג"כ השיעור שליש ולא נקט ברישא דמתניתן שיעור דהבאישו רק לסימן דהבאת שליש וזו היא השיטה שהביאו גם התוס' כאן במה שכתבו ונראה לי דכל אותן השיעורים כו' אלא שהר"ש כתב בפי' דהבאישו הוא שיעור שליש:

שם בא"ד. אבל תבואה וזיתים קודם הבאת שליש נמי חזי:

הפ"י כתב דבריהם תמוהין במה דחזי זיתים להשיר שער ותבואה לעמילן של שבחים אין זה ענין למעשרות דבעינן אוכל שראוי לאכילה והניח דבריהם בצע"ג. ולענ"ד שפיר מוכח דגם לאכילה ראויין תבואה וזיתים קודם שהביאו שליש דלענין ענבים וזיתים מוכח כן ממתניתן דשביעית (פ"ד)