ערוך לנר ראש השנה לח

מיחד שמו על החיים שאני יצחק שכהו עיניו ויצה"ר בטל ממנו ונחשב כמת הרי שיצחק בעודנו חי נחשב כמלאך שכבר נפטר מן העולם ואפשר שהתחיל זה מימי פסח וא"כ גם אצלו הושלמו השנים. או י"ל ע"פ המדרש שבשעת עקדה פרחה נשמתו וחזרה אליו ולכן תיקן הברכה מחיה המתים הרי שמת בתשרי שעקדה בתשרי היה ולכן שפיר קאמר בתשרי מתו אבות גם על יצחק שמה שחי אח"כ היו כחיים של עוה"ב שאחר תחה"מ בלא יצה"ר ולא הוצרך אצלו עוד שילום שנים:

שם שנאמר את מספר ימיך אמלא:

הפ"י הקשה למה הוצרך לב' הדרשות ממה שאמר משה היום מלאו ימי ושנותי וממספר ימיך אמלא. ולענ"ד י"ל שרצה לתרץ בזה מה שהקשו התוס' שהרי ביבמות נדרש את מספר ימיך לשני דורות אכן י"ל דודאי גם הכא דרש כן ולא מייתי קרא רק לפרש מה שאמר משה בן עשרים ומאה שנה אנכי היום מה ת"ל היום היום מלאו ימי ושנותי וכיון דכתיב את מספר ימיך אמלא שהקב"ה ממלא שנות דורות של עושי רצונו לזה אמר משה השני דורות שנקבעו לי מלאו היום ומזה ראיה דלצדיקים הגדולים לא בלבד שממלא להם שני דורות שנקבעו להם אלא גם ממלא אותם מיום ליום:

שם וכתיב בשרה וה' פקד את שרה:

המהרש"א כ' ואע"ג דהמלאכים בשרו אותה כבר בפסח עפ"י שיטת הי"מ שהביאו התוס' ושהיא ע"כ דעת ר"א דס"ל דבתשרי נבה"ע מ"מ לא נגזר עליה הריון מפי הקב"ה עד ר"ה עכ"ד. וק"ל שהרי ע"פ שיטה זו שנמול אברהם בפסח גם אז נאמר לו מפי הקב"ה אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת הרי גם מפי הקב"ה נגזר ועוד דבפירוש כתב וה' פקד את שרה כאשר אמר הרי שכבר נאמר לו מפי הקב"ה. אכן בב"ק פ' החובל נדרש הך כאשר אמר על אברהם דכן נדרש שם כאשר אמר אברהם על אבימלך דהיינו שהתפלל עליו אבל ברש"י בחומש דרש על הריון ואשר דבר על לידה א"כ משמע בפירוש שכבר הקב"ה גזר הריון בפסח ואיך אפשר שבר"ה נפקדה ואולי י"ל דמעשה דאבימלך היה שנה ומחצה קודם לידת יצחק שהיה סמוך לר"ה וכשהתפלל על אבימלך נפקדה שרה בר"ה ונרפא אבימלך אחר ר"ה ובפסח שאחריו נאמר לאברהם פ' מילה ובשורת הבן וגם המלאכים בשרוהו בשלישי למילה ובשנה שאחריו בפסח נולד יצחק. ואע"ג דאיתא במדרש דליצני הדור אמרו מאבימלך נתעברה שרה ואיך אמרו כן אם קדם מעשה אבימלך שנה ומחצה ללידת יצחק י"ל דמדרש הזה אזיל אליבא גמרא דידן דנמול אברהם ביוה"כ והיה לידת יצחק בפסח ואז ביוה"כ או סמוך לו נצטווה אברהם על המילה ונאמר לו שיולד יצחק בפסח שאחריו ובזה היה אפשר שמעשה אבימלך הי' סמוך לר"ה של שנת לידת יצחק ובאותו ר"ה נפקדה שרה:

שם ברש"י ד"ה לדעתם. שאלם אם חפצים להבראות ואמרו הן:

להבין זה אולי י"ל עפ"י מה שאמרו רז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה דהיינו כח הגידול של הנטיעה ואותו שאל הקב"ה אם ירצה להבראות לצאת מן הכח אל הפועל:

שם בתוס' ד"ה אלא. לא היה צריך לשנויי שנה מעוברת היתה:

המהרש"א תירץ קושיא זו דמה דאמרינן דיולדת לז' יולדת למקוטעין היינו ב' תקופות של שנת החמה דוקא וב' ימים שהם יחד קפ"ד ימים וחצי ולא כלו עד ה' ימים אחר הפסח. ולענ"ד מרש"י בנדה שם לא משמע כן שכתב שיולדת ב' ימים בחודש השביעי ע"ש משמע שגם זה רק לחדשים מנינן אמנם לענ"ד י"ל ביישוב קושית התוס' כיון דהגמרא מפרש למועד אשוב אליך להמועד הסמוך ואפילו נאמר כן ב' ימים קודם החג ג"כ הכוונה למועד הסמוך אחר כלות החג וא"כ ע"כ צריך לומר דלא נתעברה שרה רק לאחר שכלו ימי חג הסכות שהרי שמיני עצרת רגל בפני עצמו ואי נתעברה בחמישי לחג הרי יהיה שמיני עצרת המועד הסמוך ואיך נאמר למועד הסמוך אשוב אליך והנה בן לשרה אשתך ולכן ע"כ צ"ל דשנה מעוברת היתה:

שם בא"ד. דלמועד הזה בשנה האחרת:

ק"ל למה הוצרכו התוס' מקרא זה ולא הקשו יותר ממה שנאמר באברהם בן צ"ט שנה היה בהמולו בשר ערלתו ובן מאה שנה היה בהולד לו את יצחק בנו וכיון דבתשרי נברא העולם ונמנו שנות העולם מתשרי איך אפשר שאברהם ביוה"כ שנמול היה בן צ"ט שנה ובפסח שאחריו היה בן ק' לפי מה שהוכיח הט"א הנ"ל דקודם מ"ת שני דורות לשנות העולם נמנו ובזה לא היה שייך מה שהשיבו התוס' על הקושיא משנה האחרת ואיך יתכן לומר שנצטווה בפסח ולא נמול עד תשרי וכו' שהרי בפסוק כתיב שהיה בן צ"ט כשנמול ובן מאה כשנולד יצחק ואף שבתירוץ התוס' למ"ד בניסן נברא העולם מתורץ גם סתירה זו דבר"ח ניסן התחיל שנת מאה של אברהם מ"מ הי' להתוס' להקשות מזה דיותר קשה. ולענ"ד מזה ראיה שאין עליה תשובה שדעת התוס' ג"כ כמו שכתבתי למעלה דגם שני דורות מיום ליום נמנו אפילו קודם מ"ת ולכן מזה קושיא די"ל דאברהם נולד בתשרי אחר עשרה בתשרי ולכן כשנמול ביוה"כ עדיין היה בן צ"ט אבל כשבא יום לידתו בתשרי נעשה בן ק' וכן היה כשנולד יצחק ולמ"ד בניסן נולדו אבות י"ל שנולד קודם ט"ו ולכן כשבא יום ט"ו שנולד יצחק כבר נעשה בן ק' וביוה"כ לפניו כשנמול היה בן צ"ט אמנם עפ"י זה יש ליישב ג"כ קושית התוספת די"ל דמה שאמר הקב"ה לאברהם למועד הזה בשנה האחרת בתשרי לא על שני העולם נאמר בשנה האחרת אלא בשנה האחרת של שני חיי אברהם וכן היה שאז הי' אברהם בן צ"ט ולשנה האחרת היה בן ק' ואם שהיה נראה אולי להתוספת דוחק לפרש כן ועדיפא משני עכ"פ אפשר לתרץ בזה מה שהקשו העולם כמו שהביא הפ"י דהרי תירוץ התוס' לא שייך רק לר' יהושע והרי ר"א ג"כ אמר בפסח נולד יצחק ואיך מתורץ הקושיא לר"א אבל לפ"ז י"ל דר"א מפרש לשנה האחרת על שני חיי אברהם כאלו נאמר כשתהי' בן מאה שנה:

שם ע"ב בגמרא בר"ה בטלה עבודה מאבותינו:

בהמשך הפסוקים ע"פ דרשה זו י"ל דהאחד נמשך מהאחר דר"ה הוא יום משפט לאלהי יעקב זה עדות ביהוסף שמו שנפקד מהקב"ה ביום זה והנס הגדול ביום זה שהוא לעדות השגחת הקב"ה ליראיו הוא מה שאמר יוסף שפת לא ידעתי אשמע כדאמרינן בסוטה (פ"ד) שאמרו עבדי פרעה אליו עבד שנמכר בעשרים כסף אתה ממליך עלינו והשיב פרעה שראוי לכך שיודע ע' לשונות ורצו לבחון אותו למחר נעשה נס שלמדו גבריאל ע' לשונות בלילה אחד ואין לך נס גדול מזה שאין לתלות בשום אופן בטבע וזה גרם שגם פרעה הוצרך לומר כן שפת לא ידעתי אשמע דשמיעה יש לו ב' פירושים שמיעת אוזן והבנת השכל יוסף אמר אשמע בלשון הבנה ופרעה אמר בלשון שמיעת אוזן כדאיתא שם שהיה חוק במצרים שלא ימלוך במצרים מי שלא יודע ע' לשון ופרעה לא ידע לה"ק ונתייר' שלא יעבירוהו המצריים ממלכות והשביע את יוסף שלא יגלה, ומזה מובן שהיה כ"כ מכניע עצמו נגד יוסף עד שאמר לו רק הכסא אגדל ממך והיינו מפני שהיה מתיירא שיגלה יוסף שלא הגון למלכות ויעבירוהו וזה היה הכל בהשגחה מהקב"ה שזה גרם שאמר הקב"ה הסירותי מסבל שכמו שמצאנו כשרוצה הקב"ה בעוה"ז להכניע אומה תחת ישראל מכניע