ערוך לנר ראש השנה טו

בג' רגלים וגם על רבא קשה דאמר וצדקה עובר עליו לאלתר היכא דקיימי עניים למה נקט צדקה לבד ולא ג"כ לקט שכחה ופאה או לימא בקיצור דמתנות עניים עובר עליהם לאלתר. ונלע"ד עפ"י מה דאיתא בת"כ פ' אמור ובקצרכם את קציר ארצכם וכי מה ראה הכתוב לתנה באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן ור"ה ויוה"כ וסוכות מכאן אלא ללמד שכל מי שמוציא לקט שכחה ופאה ומ"ע מעלה עליו הכתוב כאלו ביהמ"ק קיים והוא מקריב קרבנותיו לתוכו וכל מי שאינו מוציא לקט שכחה ופאה ומעשר עני מעלה עליו כאלו ביהמ"ק קיים ואינו מקריב קרבנותיו לתוכו עכ"ל. הרי דגילה הכתוב בסמוכין זו דהוקש הוצאת לקט שכחה ופאה ומ"ע להקרבת קרבנות וכיון דאין היקש למחצה נאמר כמו דבקרבנות אע"ג דקיימי מקדש ומזבח אינו עובר רק לאחר ג"ר מגזירת הכתוב כמ"כ אינו עובר במתנות עניים הללו אע"ג דקיימי עניים עד לאחר ג' רגלים ואע"ג דמעשר עני לא כתוב בפסוק זה מ"מ כיון דדמי להני שניתן לעניים מתבואות הארץ כלל הת"כ גם מעשר עני בהדייהו וא"כ ה"ה לענין ג"ר על ב"ת אבל צדקה דלא דמי להני כלל גם לענין ב"ת לא איתקיש לקרבנות ולכן נקט רבא צדקה לבד שעובר עליו לאלתר היכא דקיימי עניים. ובזה יש ליישב מה שתמה הפ"י על הטור וש"ע למה לא הביאו הדין שכתבו התוס' לעיל דבצדקה צריך לחזור אחר עניים אחר ג' רגלים כיון שהרי"ף והרא"ש הביאו הך ברייתא דבג' רגלים עובר בב"ת ואין דרכם להביא מה שאין נוהג בזה"ז וע"כ דלא הביאו כן רק לענין צדקה וס"ל כהתוס' דצריך לחזור אחר עניים בג"ר היכא דלא קיימי עניים. אבל לפ"ז י"ל דגם הרי"ף והרא"ש ס"ל כהרמב"ם ורשב"א ור"ן שא"צ לחזור אחר עניים כלל ומה שהוצרכו להביא דין דג"ר היינו לענין מתנות עניים דלקט שכחה ופאה דנוהגין גם בזמן הזה בארץ ישראל ולשיטת הגאונים אפילו בחו"ל ובאילו גזה"כ הוא דאינו עובר רק בג"ר אפילו בקיימי עניים כיון דאתקשו לקרבנות דרגלים כנ"ל:

שם בד"ה אינו צ"ל בחג הסוכות. הר"ח גרס אצ"ל בחג המצות:

הפ"י וכן הט"א הקשו על גירסא זו דמאי פריך לקמן לת"ק תשלומין לעצרת מנ"ל דילמא דריש לי' מדאינו צריך חג המצות אע"כ שאין זה דיוק. ולענ"ד י"ל דלא מסתבר להגמרא לומר כן דבכל מה דפליגי התנאים בשמעתין יש למצוא טעם לפלוגתייהו דמה דדריש ר"ש שזה אחרון (או ראשן) ור"א דריש שזה גורם י"ל דודאי מסתבר יותר לומר שזה אחרון אם גם חג המצות וחג השבועות אתי לבל תאחר אבל ר"א דצריך חג המצות וחג השבועות להקישא דתשלומין ולא מיותר רק חג הסוכות להורות בל תאחר לא יכול לדרוש רק שזה גורם וכן מה דפליגי ראב"י ורבנן הגמ' מפרש דלרבנן לא מיותר במועדיכם לבל תאחר אבל אי ס"ד דת"ק ור"ש תרוייהו ס"ל דחג המצות מיותר מפני שהוא ראשון רק שת"ק דריש מזה תשלומין ור"ש דריש דבעינן כסדרן בזה יקשה במה פליגי ולכן לא מסתבר להגמרא לומר כן ובפרט אחר דעכ"פ צריך למצוא דרשה לר"ש לתשלומין מסתבר יותר דגם ת"ק יליף מזה. ועוד יש לומר בישוב קושיא זו דהריטב"א מפרש גירסת ר"ח דאין צריך לומר חג המצות דה"ק דלא הו"ל להקדים חג המצות אלא חג הסוכות דבו דבר הכתוב וה"ל לכתוב בחג הסוכות ובחג המצות ובחג השבועות ע"ש ולפ"ז לא מיותר חג המצות לדרשה דתשלומין שגם לר"ש לא דריש יתורא:

שם ד"ה פז"ר קש"ב. שלא היו אומרים מזמור שלם:

קשה שהרי בשביעי שאמרו ימוטו אמרו כל המזמור כמו שכתב רש"י סוכה (דף נ"ה) ד"ה ימוטו ע"ש ומזה נראה שר"ת מפרש שלא אמרו רק מימוטו ואילך ודלא כרש"י. ובזה א"ש למה כתב רש"י ביומא ובחגיגה דחילוק שיר הי' שאינו מענין מתנות עניים ולא כותב כפי' ר"ת שאמרו מזמור שלם:

שם דף ה' ע"א בגמרא אף חג הסוכות טעון לינה. הפ"י הקשה לת"ק ור"ש ור"א בר"ש לינה מנ"ל ותירץ דנפקא להו מכל פינות שאתה פונה לא יהי' אלא בבוקר ובמכ"ה אשתמיטתיה שכבר כתבו כן התוספת בחגיגה (דף י"ז ע"א) ד"ה אף חג הסוכות:

שם נפקא להו מדתני רבה בר שמואל. התוס' בחגיגה (דף י"ז סע"ב) הקשו ל"ל דרשה דרב אושעי' למה לא יליף ג"כ מהא דרבה ב"ש ותירצו דהך דרשה דרבה ב"ש צריך לתשובת הצדוקים במנחות (דף ס"ה) ע"ש. ולענ"ד תירוץ זה דחוק וכי הך דרשה מכח יתור אתייא דנימא דלא אתיא רק לדבר א' הלא אין זה רק היקש או מה מצינו דילפינן עצרת מחדש ולמה לא נילוף תרוייהו. ועוד קשה שהרי דרשה זו לתשובת הצדוקים לא אמר רק ר' יהושע שם ושמונה תנאים הביאו תשובה לצדוקים מראיות אחרות וכי ס"ד דר' אושעי' יסבור כר' יהושע ויפלוג על כל שאר התנאים שם ולכן לולא דבריהם היה נלע"ד איפכא דר' יהושע ושאר תנאי פליגי בדרשה זו אם יש לדרוש כן לילף עצרת מחדש שהרי אין זה דרשה פשוטה שהתוס' יגעו לבארה ולכן י"ל דרק ר' יהושע וברייתא דרבה ב"ש ס"ל דרשה זו אבל כל שאר תנאי לא דרשו לה ולכן גם ר' אושעי' לא דריש לה. ובזה יש לתרץ מה שהעיר הכס"מ על הרמב"ם ה' מעשה קרבנות (פ' י"ד) שפסק כת"ק דר"ש דבעינן ג"ר לבל תאחר אבל לא בעינן כסידרן ולמה לא פסק כר"ש כיון דסתם מתניתן כוותיה ובפרט אחר שהרי"ף מטעם זה פסק כר"ש אבל לפי"ז י"ל דהנה הרמב"ם ה' חגיגה (פ"א) פסק כר' אושעי' דתשלומין לעצרת אתייא מהיקש דחג השבועות לחג המצות והקשה עליו בלח"מ אחר שפסק הכא כת"ק איך פסק כר"א שהרי לת"ק לא אתיא תשלומין לעצרת רק מדרשה דרבה ב"ש ותירץ דהרמב"ם גרס כגירסת ר"ח שר"ש יליף מדפתח בחג המצות תחלה ולפ"ז לכאורה ל"ק מה דמקשה לת"ק תשלומין לעצרת מנ"ל דילמא יליף מחג המצות דמיותר לדידי'. וע"כ צ"ל דבאמת הוי מצי לתרץ כן אלא מדצריך טעם לר"ש נקט גם לת"ק בהדיה ולכן לפי האמת י"ל דגם ת"ק ס"ל כר' אושעי' ולכן נקט הרמב"ם כ"נ תוכן דבריו וכעין זה כתב גם הפ"י בשמעתין אלא שהשער המלך הוסיף מה שבחר הרמב"ם דרשה דר' אושעי' טעמו מפני שסתם הגמ' במ"ק (דף כ"ד) הביא דרשה דר' אושעי'. ולפי דברינו יש לומר עוד דפסק כר' אושעי' כיון דכולהו תנאי במנחות חוץ מר' יהושע לא ס"ל דרשה דרבה ב"ש וא"כ ע"כ לפי תשלומין לעצרת מהך דר' אושעי' לכן פסק הרמב"ם כוותיה. אכן לפי"ז מוכח ג"כ דהלכה כת"ק כיון דלר"ש ע"כ ליכא למילף תשלומין מהא דר' אושעי' והשתא כיון שהרמב"ם פסק כר' אושעי' מחמת טעמי הנ"ל לכן פסק ע"כ ג"כ כת"ק ולא כר"ש:

והנה זה כתבתי עפ"י מה שכ' הכס"מ דהרמב"ם פסק כת"ק אכן לפי מה שאכתוב לקמן (דף ו') אין זה ברור כ"כ שיש סתירות ברמב"ם ע"ש:

שם ברש"י ד"ה טעון לינה. ליל חולו של מועד:

על פי זה לא הבנתי מה דתנן במנחות (דף ס"ה) כל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם ע"ש הרי כל האנשים ונשים ע"כ היו בירושלים משום פסח וראיה ושלמי שמחה ולנו שם ליל קצירת העומר ואשר היו בע"פ בדרך רחוקה גם במוצאי יו"ט לא היו בביתם שבי"ט לא יכלו ללכת ואפילו זקנים ההולכים על משענותם משם היו יכולים לבוא לירושלים