ערוך לנר יבמות מט

שהשואלים דהכא לא ידעו מתשובת ר' יהושע לאנשי אלכסנדריא

בד"ה מה לאלמנה. דלהכי אייתר לי' חללה פירש דהך חללה גבי כה"ג מיותר דנוכל ללמוד מכ"ה אלא לדרשה אתיא דאין חללה אלא מאיסור כהונה כדאמרינן בקידושין (דף ע"ז) ע"ש

בא"ד. דדוקא ר"י אית לי' הך סברא: ק"ק לפ"ז מאי פריך לקמן (דף מ"ד) לר"ש בר רבי הך פירכא דמה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת וחזר ע"י קושיא זו מאוקימתא אימא דכר' יהודה ס"ל ויליף במה הצד, וי"ל ע"פ מש"כ התוספ' דר' יהודה כר"ע ס"ל דיש ממזר מח"ל והכל מודים דלקמן ע"כ לאו כר"ע ס"ל כמבואר שם

דף ט"ז ע"א בגמרא בני צרות אני מעיד לכם: בתוספ' הרא"ש הקשה הכא וכן הקשו התוספ' לקמן (דף פ"א) דמבני צרות נשמע לצרות גופייהו דאי צרות זקוקות להיבום והחליצה בני צרות נמי פסולים מק"ו ולא שייך פירכא דהיא עצמה מתחללת דלרב המנונא גם יבמה לשוק מתחללת ע"ש, ולכאורה י"ל לפי מה דסובר ר' יהושע בנדה ודף ע') דולד מחזיר גרושתו כשר מהיא תועבה לא יכול למיפשט אצרה גופא דאימא הא דכשרים בני צרות לאו משום פירכא דק"ו הוא אלא מטעם דלא שייך הק"ו דבני מחזיר גרושתו נימא ליוכיח דאסורו שוה בכל והיא אינה מתחללת ובנה כשר ולכן לא שייך להוכיח מהכשר בני צרות דגם צרה גופא מותרת לשוק בלא חליצה, אכן על זה עדיין קשה דלא שייך מ"ג ליוכיח דמה למחזיר גרושתו שאינה מתחללת אבל יבמה לשוק דמתחללת ואעפ"כ בני' כשרים ע"כ אינה זקוקה, ועיין לקמן (מ"ה.) שכתבתי יישוב אחר לקושית התוספ' והרא"ש

שם והזהרו שלא יקפח אתכם בהלכות: הא דנקט הלכות לשון רבים נראה דהכי פירושו הזהרו בהלכות שישאל מכם שלא יקפח אתכם על ידם שע"כ תודו לו בדין צרת הבת כי בדרכים שונים יכריח אתכם על זה שיש לו ג' מאות חשובות ואם תאמרו אם יכרית באמת נודה לו כי רק האמת נבקש אכן אני מעיד שהקבלה מתנגד לזה כי חגי הנביא העיד על זה

שם ואמר ג' דברים: הא דאמר להם ג' דברים אילו י"ל חדא לר' יהושע וחדא לראב"ע וחדא לר"ע כסדר חשיבותן כמו שנכנסו אצלו דהיינו לר' יהושע אמר עיקר הדין ששאל אותו דצרת הבת אסורה ועוד כיון דלר' יהושע שאלו על זה בברייתא דלעיל והי' מתירא לומר הלכה כדברי מי הראה לו שהוא אינו מתירא ופסק כב"ה ושלא יפה עשה במה שמתירא ולראב"ע אחר דע"פ עדות חגי הנביא מעשרין מעשר עני בשביעית משום דראב"ע ס"ל בידים (פ"ד) דמעשר שני מעשרין ולר"ע אמר דמקבלין גרים מן התרמודים דטעמא דמ"ד דאין מקבלין הוא משום דנו"ע הבא על ב"י הולד ממזר שהוא סברת ר"ע דס"ל דיש ממזר מח"ל כמבואר זה לקמן בסוגין וא"כ הראה לו מקבלת חגי דלא יפה כוון דכיון דמקבלים אין ממזר מח"ל כמו דס"ל התוספ' הרא"ש ואף דמשמע דר"ד לא ידע מראב"ע אפשר שבתוך הלכות שסבבו אותו בהן קודם ששאלו הך דצרת הבת גילה ראב"ע דעתו לענין מ"ע בשביעית, וע"פ דברינו מוכח ג"כ דראב"ע אז כבר הי' נשיא שהרי באותו יום שמנוהו לנשיא הי' הפלוגתא בידים ואז ע"כ עדיין לא ידע מקבלת חגי דא"כ לא פליג, וזה ראי' לדברי המהרש"א שפירש דלכך הושיב לראב"ע על מטה של זהב ולא ר"ט מפני שראב"ע הי' נשיא

שם ועדיין לא הגעת לרועי בקר: אפשר דאמר לי' כך משום דר"ע רעיא דכלבא שבוע הוי כדאמרינן בכתובות והא דא"ל ר"ע ואפילו לרועי צאן מרוב ענוותנותו אמר לו כן דרועה צאן גרוע מרועה בקר כנראה בסנהדרין (כ"ו.) ע"ש והמהרש"א נדחק בזה

שם צרת הבת אסורה: כתב מהרש"ל שנשאת לכהן ירושלמי עכ"ל, והוא תמוה דמ"ש לכהן ואי בשנשאת ליבם אסורה לכהן מטעם זונה קאמר למה לן לפרש כך ולא בקיצור אסורה להתייבם, וא"ע ראיתי בירושלמי שלא כתוב כן אלא הכי איתא התם דהעיד ר' דוסא על חגי הנביא שאמר דצרת הבת מותרת שתינשא לכהן פירש דלא נימא כריב"נ דחולצת מספק וא"כ א"א להנשא לכהונה אלא זו תנשא לכהן, שוב ראיתי בדברי מהרש"ל ביש"ש שהביא סוגיא דכאן והביא שחגי אמר צרת הבת מותרת ומפרש הירושלמי להנשא לכהן שאינה צריכה חליצה ומזה נראה שהוא גרס בסוגין מותרת במקום אסורה וזהו שכתב להנשא לכהן אבל במהרש"ל ציין צרת הבת אסורה וצ"ל דט"ס הוא וצ"ל מותרת וגם שנשאת צ"ל להנשא

שם ברש"י ד"ה מבין. שאין ישראל דרים שם: אף דקושטא הוא דגם אי ישראל דרים שם טהורים דמצנע להו וכמש"כ התוספ' דגם ברקם דרים ישראל ואעפ"כ משום דדהו לא מטמאי מכ"מ הך בבא א"א לפרש כך דהא דבין ישראל טהורים משום דמצנעי להו כתוב שם בנדה בסיפא דמתניתין

שם בתוספ' ד"ה בני צרות. וא"ת לשמואל דמספקא לי': ביישוב קושית התוספ' י"ל דשמואל לא הי' יכול לפשוט מהכא דאין קידושין תופסין דדלמא השואלים מר"י בני צרות לא בשביל לפשוט מיני' רני מחזיר גרושתו שאלו דפשיטא להו דבני ח"ל פגומין הם מק"ו דאלמנה אלא ששאלו אגב צרות גם על בני צרות למיפשט מיני' אי קידושין תופסין ביבמה לשוק דאי אין תופסין אז בני צרות דב"ה לב"ש בני חייבי לאווין הם ופגומין לכהונה ואי כשרים לכהונה ע"כ דקידושין תופסין ביבמה לשוק כן הי' דעת השואלים ומכ"מ ממה שפשט ר' יהושע דבניהם כשרים לא הי' יכול לפשוט דקידושין תופסין ביבמה לשוק דהא י"ל ג"כ אפכא דפשיטא להו דלא תופסין ושאלתם היתה אי בני ח"ל פגומין הם מק"ו דאלמנה או לא וכדאמר באמת בש"ס ולכן לא הי' שמואל יכול למיפשט ספקו מהכא

בד"ה טמון ומואב. ואומר ר"ת דהתם בארץ סיחון ועוג: הא דנקט גם עוג ורש"י לא נקט רק סיחון היינו דרק גבי סיחון מצאנו דכבש מעמון ומואב כמבואר בחקת ובשופטים אבל גבי עוג לא מצאנו ולכן רש"י דאיירי מאותו עמון ומואב דכבש סיחון לא נקט רק סיחון אבל ר"ת דאיירי מאותו חלק דעבר הירדן שלא כבשו מעמון ומואב נקט שפיר גם עוג וכוונתו דאיירי התם מכל ארץ עוג ומאותו חלק דארץ סיחון שלא כבש מעו"מ ולכן בסוף דבריו גם ר"ת לא נקט רק סיחון לבד, אבל ארש"י ותוספ' בחגיגה (דף ג') צ"ע קצת הא דנקטו ארץ סיחון ועוג ע"ש ודע שממה שמביא ר"ת ראי' לפירושו השני דאיירי מארץ עמון ומואב שלא נתקדש מעולם דאל"כ יקשה לר"א דמסופק בגמרא אליבי' אי ס"ל קדשה לע"ל ומר' יהושע דס"ל באמת קדשה לע"ל ואעפ"כ ס"ל דעו"מ מעשרין מ"ע בשביעית יהי' לכאורה קושיא לפי' רש"י, אבל באמת שיטת רש"י א"ש די"ל דס"ל כמו שחלקו התוספ' לקמן (דף פ"ב) בין קדושת הארץ ובין קדושת מקדש דקדושת הארץ בטלה לכ"פ ורק לענין קדושת מקדש פליגי ע"ש

ע"ב בגמרא חד אמר משום עבדי שלמה: ק"ק הא אמרינן (פ"ד דידים) דבא סנחריב ובלבל כל האומות ולכן עמונים ומואבים מצרים ואדומים בזמן הזה מותרים וכן פסק הרמב"ם וא"כ למ"ד משום תברי שלמה למה לא מקבלים בזמן הזה דאף אם נתישבו שם הא סנחריב בלבל אותם ואינם עתה היושבים בתרמוד, ואפשר לומר שבזמן סנחריב עדיין היו יושבים בירושלים ואח"כ נתישבו שה בתרמוד א"נ אותם היושבים בארץ יהודה לא בלבל סנחריב שהרי לא כבש ירושלים עיר המלוכה ותרמוד י"ל שמארץ יהודה הי' ועכ"פ מוכח שבימי עזרא עדיין היו ניכרים עבדי שלמה שבעזרא (ב') ונחמי' (ז' וי"א) מונה הכתוב עבדי שלמה עם הנתינים לפסול והרי גם הנתינים שנפסלו בימי יהושע ודוד עדיין היו נכרים בימי התנאים דנמנו במשנה עם הפסולים

שם מי קשיש כולי האי: המהרש"א ח"א הקשה דהא כתיב והמלך דוד זקן ותירץ כיון דלא קשיש רק עד שבעים לא שייך למימר כן, וזה דוחק לענ"ד דהרי אמרינן במתני' בן ששים לזקנה וא"כ כבר הי' יכול להבחין בעשרה שנים ימי הזקנה מלבד ימי הנערות ומה שיעור יש לדבר, ולכן נ"ל דמדכתיב גם זקנתי ולא נער הייתי וזקנתי משמע דגם זקנתי הוי דומיא דנער הייתי דהיינו כבר עברו לי יחי נערות וגם ימי זקנה וזה לא שייך רק בחי שהגיע לשיבה שהוא יותר מזקנה כדאמרינן באבות בן ששים לזקנה דהיינו מששלמו ששים ובן שבעים לשיבה דהיינו