ערוך לנר יבמות ד

הקדמת הגאון המחבר זצ"ל יוצר אדם המגביה דלים ומאיר נשמת המיחדים יחודו, ישמע השמים ויאזין הודאה אנוש דל נדכה יושב חלדו, אליך יוצרנו דך הנכאה נפשו ורוחו ישתפך המצפה לחסדך, ואשר חבלים נפלו לו בנעימים בלב שמח יודה לשמך, גם אנכי צעיר ונבער מרכבות נפשי שמתני, רוח בטני הציקתני, וחיל ורעדה אחזתני, בהעליתי על לבי, רב טוב צורי ומשגבי, וחסדיו אשר אם אספרם מחול ירביון, סרעפי לבבי כגלי ים יהמיון, מה לך נרדם כעצל ער משכבו, הלא איש אל רעהו ואיש אל קרובו, הטוב בעיניו יבקש לעשותו, יתרפס ברצי כסף להראותו, בי כיתד נאמן תקועה בקרבו אהבתו, אף כי עפר מן האדמה, אדם להבל דמה, נגד רם על כל רמים, שוכן מרומים, רוכב שמים, רוקע הארץ על המים, שת חכמה במוחות, על מעללי איש עיניו פקוחות, לו מצעדי גבר נתכנו, ומחסדו ומטובו תמיד ישביענו, ובמה יתרצה עבד אל אדוניו, הלא בלכתו בדרבי הגיוניו, ובעשוהו הישר בעיניו, ומה אבינו שבשמים דורש ממנו, כי אם לשמור ולעשות הטוב לנו, לשית נגד פנינו יראתו, ויומם ולילה להגות בתורתו, הן זאת חזיתי ותתלהב נפשי, נשאתי עיני אל כבודי ומרים ראשי. בקשתי סמני ליתן חלקי בנעימים בין ישרים וחכמים, פועלי צדק והולכי תמים, נוטרים את הכרמים, אולי ישא פני עבדו, ממרום שבתו לשלוח ידו, על דרך הטוב להדריכני, בחסד ומישרים לתמכני, ולקבל ברצון מידי מנחת עני, וישמע ד' קול שועתי, ממקור מים חיים תודת רבותי נ"ע שתיתי, חכמתם וצדקתם ראיתי, ותסער לבבי בשלחן ערכו, ואדרוך בנתיב יושר דרכו, גם מתלמידים בהם נתברך גבולי, מצור משגבי חי גואלי, נתעורר רוחי לשאוב ממעיני התורה, שמתי את פני מול פני המנורה, ממנה תופיע לישרים אורה, נשאתי בכפי מנחה טהורה, ואקריב אותה לכבוד קדוש ונורא, וזאת תורת המנחה אשר הגשתי, את אשר בחסד עליון אחרי יגעתי, בתורתו הקדושה מצאתי וחדשתי, בעט סופר על ספר חרטתי, פעם אחר פעם צרפתי ובררתי, וביגיעה רבה על מזבח הדפוס הנחתי, להיות לי למזכרת, ולבני גילי למשמרת, אורי אזכה להנתן לי מהלכים בין המעוטרים בעטרת, נושאים פאר התורה לגאון ולתפארת, העומדים בבית ד' בארץ אחרת, ידעתי גם ידעתי דבת רבים, מלתם על לשונם ושפתותיהם דובבים, עת אשר שמים לבשו קדרות, וצבאם עטפו שחרות. עת אשר חושך יכסה פני תבל, ויושבוד והבילו אחרי ההבל, מאסו התעודה והפרו חוק, ותורת ד' השליכו למרחוק, הרחק כמטחוי קשת, לכל תהי' מתבקשת, בעת בזאת תהי' חוכר חבר, הכזה משפט גבר, נפרץ בבית ד' פרצה אחר פרצה, נהי' דבר ד' בקמיו לשמצה, ואתה תקרב אל המזבח להקריב מנחתך, תחשוב תהי' לריח ניחח לפני יוצרך, הלא יכירו בל העם מקצה, כי קרבנך פגול היא לא ירצה, השבחת תורת חכמי לאומיך, אם חביבה התורה לדור פזר דבריך, ואם לא כנס אמריך אכן שמעוני נא אחי טרם תשפטו, ואז רעיוניכם אולי ישקטו אם לעשות לי שם חבורי חברתי, כמוכם כמוני ידעתי, כי לא יאות לבקש כבוד וגדולה, גם לא עת עתה האסף תהלה, אחרי נהיתה תורת ד' זוללה, אך תחת כן נפשי שמתני, לגשת אל המלאכה בהתבונני, כי אין לסיג הגאוה, חלק בהתאוות התאוה, אשר אויתי להוציא לאורה, חלק מחידושי להגדיל התורה, ובמה יזכה נער כמוני, את ארחו לעלות ליושבים בשבת תחכמוני, הלא בהראות כי יקרו לו אמריהם, וכי שתה בצמא את דבריהם, נם הלא נשמרתי לבל אהי' לטורח, למכור לאשר לא יחפוץ כדרך עוברי אורח, להזיל כסף מכים אנשי לצון, אשר להם בתורה אין חפץ ורצון, כל ההוצאות מכספי שלמתי, וכבד ד' מהונך קיימתי, ואשר יהי' לו דברי לנחת, הוא יכול לקחת, ואשר יהי' לו דברי למשא, יניחם ואל ביתו לא ישא, ות"ל עוד לא אלמן ישראל עוד רב ההמון, אשר בו אמון, בקרבו תתלהב אהבת תורה תמימה, מחזיק דגלה ביד רמה. ורק להקהל הזה דברי הבאתי, ועל מזבח הדפוס הנחתי

והנה כבר הודעתי, כי בדבר החבור בדרכי רבותי, נ"ע דרכתי, ואחרי ראיתי כי על מסכתות סדר נשים, כתובות קדושין גיטין רבו הפירושים, אשר הניחו לנו ברכה גדולי המפרשים. ועל מסכת יבמות אשר לה משפט הבכורה בהסדר חדלו האחרונים, מלכתוב פירוש כולל כל המסכתא כאשר עשו הראשונים, ואחרי ראיתי מ"ש הגאון פני יהושע בהקדמתו, אם יאריך ימיו בדעתו לעשותו, אך טרם זכינו לאורו בהיר כשמש בדרום, נשמתו הטהורה עלתה למרום, אולי הונח לי מקום להתגדל בו אמרתי, כגבור מלחמה חלצי חגרתי, לא שלותי ולא נחתי עד הוצלח בידי את אשר יזמתי, ואם כי מיעוט ערכי ידעתי, אשר לא יאות לצעיר היצורים, להשתוות לגדולי המאורים, ידעתי כי דרכי בחשיכה, דעתי במסילתי נבוכה, אך הלא גם ירצה לעני מנחתו, אשר לא תשיג ידו בטהרתו

וזאת תורת מנחה עני אשר הכינותי, על סלעים משגבים קננתי, בין הרים ראשי הכנסתי, פעמים הכרעתי בין גדולי הפוסקים, וראיתי את עצמי כננס על ענקים, לא שכחתי בכל זה מיעוט ערכי, ידעתי כי גואלתי על דרכי, ידעתי כי עיני עיני בשר, עלולים לתעות מדרך האמת והישר, אכן פרי עטי לא מנעתי, ואשר הגה לבבי הודעתי, אמרתי ישמע חכם ויוסיף לקח, ישליך השוא והטוב אם גם מעט הוא יקח, ושוכן בשמי עליות אשר לפניו כל תעלומות גלויות, הוא יודע ושוקף ממעל, כי לא במרד ולא במעל, נטיתי, אם נטיתי מדרך האמת והצדק, ובניתי את אשר ימצא בו בדק, כי רק למען נפוץ האמת חרטתי על ספר, לנגד עיני דוברי צדק הנותנים אמרי שפר, וגדולי האחרונים אשר מהם תצא תורה, המה הי' לי לאות ולמטרה, גם לא בדעת ובמרמה לבשתי אדרת, אחרים, למען כחש כחש דבריהם תחת לשוני ותהי האמת נעדרת, ואם המצא ימצא מדברי בחיבורים אשר קדמוני, מאת חונן הדעת חוננתי בהם גם אני, ואם אחרי כתבי מצאתי, אז כזאת הודעתי, ולהרבה הכתוב מחבורי מחקתי, רק אם לפעמים על הנמצא חדשתי והוספתי, אזי הכתוב אחרי הודעתי על מקומו הנחתי:

גם את זאת להתנצלותי אודיע נאמנה, כי בימי הורתי כבן שלשים שנה, עיקר החיבור הלז הכרתי, ואם גם כעת אשר להדפיסו יזמתי, בעין שוקף על החרות בו עברתי, שניתי הוספתי וגרעתי, אך הלא הרעיונים הם כילדי נעורים, בהם דבק אהבת הורים, באהבתם אביהם ישנה, וכל פושע ושוגה, תכסה אהבתו, מבלי הגלותו, ואשר גלוי לעיני העולם, מעיניו נעלם, בן אולי גם לי נקרה, לכן אליכם אישים אקרא, חנוני ושאו לי פניכם, ועל מעותי הנוגע להלכה הורוני באהבתכם, ועלי להודות לדבריכם, כאשר אכיר כי האמת אתכם, כי שפת אמת תכון לעד, ועל דרך התורה לא תמעד:

ועוד כזאת בדבר החיבור אודיע, כי הלכתי בו בדרך החיבור המפואר פני יהושע, להראות פנים, בשיטת שונים, ראשונים ואחרונים, דעתם לבקר, לשרוש ולעקר, לבנות ולנטוע, וכפי השגתי להכריע, גם נשאתי עיני, ושמתי כמוהו פני, אל כבוד גאון הגאונים והמורים, מבארו ישקו כל העדרים, רבינו רש"י נשמתו תתעדן במרומים, להלחם בעדו בתוך הלוחמים, נושאי קשת ומגן בשדה תרומות, בעמק ועל הגבעות הרמות, ולהסיר מעליו בעזרת בעל מלחמות, כל הקושיות אשר הקשו התוס' עליו במס' יבמות ולא אכפיל אשר כבר שניתי, כי ידעתי קוצר השגתי, ואשר בגדולות ונפלאות ממני הלכתי, מכלי הגיע עד תכליתי, אכן למען זה שם חבורי ערוך לנר קראתי, כי אם גם לא גר אשר יאיר העלתי, הערתי לחושבי מחשבות, בנים גם אבות, ערכתי להקורא בו מקום באהלו להעלות עליו גר שכלו, אשר יחיל ואשר יאיר לו, להגיה חשכו ואמת יהגה חכו, גם באשר ערכתי להחבור לנר נשמת אבותי התמימים, אשר יאיר לפניהם במקום משכן כבודם במרומים, כי פרי תבונתי הם מטעיהם, ומשלהם הוא אשר שמתי לפניהם, בגן ד' לעדן נשמותיהם, ילד שעשועים להם הייתי גדלוני על ברכים, הורוני דרך הקודש דרך החיים, שתלוני כעץ על פלגי מים, בעדם ערכתי ספרי במשאת כפים, אל ההורים נשאתי עינים, גרם כה יהל המזוקק שבעתים, להאיר גם לי ממכון שבהם בשמים, גם לזה, ערוך לנר לחבור הזה קראתי, באשר שמם אהרן רעכל במספר נשוה לזה מצאתי, גם בעבור אהל לרש"י נטיתי בו, להיות לדעתי צל ומחסה מול חצי אנשי קרבו, וערוך לנר מספר אהל לרש"י נכלל בקרבו

וככלותי לדבר אל רוכב שמים אשא עיני, ביום הזה אשר אבותינו באו מדבר סיני, יום אשר חנו בשמחה וברננה, נגד ההר אשר שכן עליו עננה, בשלישי בראשון לחדש, לשלח עזרתינו מקדש, וכאן לאבותנו נגלה בכבודו, להופיע גם עלינו במהרה אור חסדו, ותפארת מלכותו ספירת יום הזה להגלות עלינו, ומארבע כנפות הארץ לקבץ נדחנו, לכלות ימי הרעה. למלא הארץ דעה, ונר אשר ערך למשיחו להפיץ אורו, ועליו יציץ נזרו

נאם הכותב פה ק"ק אלטונא עד עולם תכונן, ובצל עליון תתלונן יום א' ר"ח סיון שנת יתר שאת ויתר עז לפ"ק יעקב הקטן בן לאאמ"ו מוהר"ר אהרן עטטלינגער זלה"ה.