ערוך לנר יבמות רצה

תחתיו לא שייך נפקותא לענין קרובות דאפילו אינה רק כמפותה מכ"מ אסור לישא קרובותי'

שם ברש"י ד"ה אפילו אורחים. דליכא ב"ד: ואף דזה פשיטא הוא דהא פסקינן כב"ה דלא בעינן ב"ד י"ל דהא משמע לעיל דלמ"ד מיאון בג' אף דלא בעינן מומחין ב"ד של ג' מיהא בעינן וא"כ י"ל דרבי יהודה בזה לשיטתו אזיל דלעיל (ק"א:) משמע דמודה לת"ק דחליצה ומיאונין בשלשה, אכן לולא פי' רש"י הי' נלענ"ד לפרש בענין אחר מה דקאמר ר' יהודה יותר על כן דה"ק לא בלבד דלא מזיק למיאון מה שנשארה שב ואל תעשה בשישבה באפריון ולא הלכה אלא אפילו עשתה מעשה להחזיק דנישואין כגון שמשקת לאורחים המסובים בסעודת נישואין שלה ועל זה הוסיף ר' יוסי בר"י דגם זה אין חידוש כ"כ דאפשר דבשביל כבוד האורחים עשתה אבל אפילו הלכה בשליחות בעלה אצל חנוני דה"א דבזה ודאי מחזקת הנישואין קמ"ל דאפילו הכי מיאונה מיאון

בד"ה למיבדקינהו. אי הוי מהדרן ממרדייהו: מזה משמע דקטנה ממאנת צריך לפייסה אולי תחזור ממיאונה ולא ידעתי אנה מצינו כן וגם לשון למיבדקינהו אינו מדוקדק דה"ל למימר לפייסינהו וגם למה הי' צריך זוגי דרבנן לזה, ולכן לולא פי' רש"י הי' נ"ל לפרש הך למיבדקינהו כמו לעיל (דף ק"ה) מה דקתני א"ל רבי לאבדן זיל בדקה ופי' רש"י שם אם הביאה שתי שטרות ע"ש כן שלח רבי גם הכא זוגא דרבנן לבדוק אותן אם כבר הביאו ב' שערות דלאחר שהביאה ב' שערות לא תוכל למאן עוד כדאמרינן נדה (דף נ"ב), ובזה מכוון מה שפירשתי לעיל מה דקתני באותה שעה נצטרע אבדן וכו' ומאנו ב' כלותיו שנענש בזה מדה כנגד מדה הוא פסע על ראשי עם קדוש לבדיקה שאינה צריכה ונענש שבא לידי כך שהוצרך רבי לשלוח לבדוק בכלותיו בדיקה הצריכה

בד"ה ר' יהושע. דרבנן אפקרוה גבי': הא דצריך לטעם זה ולא כתב דתקנו כן משום איבה דהא מטעם זה תקנו בכל אשה דמציאתה לבעלה כדאמרינן לעיל (דף צ') י"ל דלהך גופא צריך הטעם דהפקר ב"ד הפקר דאל"כ כיון דמדאורייתא לאביה היאך תקנו לה רבנן נישואין לעקור רשות האב ולגזול ממונו בקום וע' אע"כ מטעם הפקר ב"ד וכמו דאמרינן לעיל (דף פ"ט) לענין ירושת בעל בקטנה, אכן אכתי ק"ל לפי מה דאמרינן בב"מ ודף י"ב) דקטן אין לו זכיי' מדאורייתא במציאתו ע"ש א"כ שפיר הי' כח ביד חכמים לומר דמציאת קטנה לבעלה משום איבה ואף דמדברי רש"י שם משמע דקטנה אבי' זוכה במציאתה מן התורה לא זכיתי להבין ראיתו שם דהרי קרא רק בשבח נעורים מיירי ע"ש

שם בתוספ' ד"ה קטנה. אלא לא חש לדקדק ק"ק מאי קשיא להו הא תרווייהו צריכא כיון דמסיק דפליגי רבנן אר' יהודה ב"ב אפילו בנשואין א"כ צריך למיתני נישואין דאפילו בנישואין רק ריב"ב אית ליה אבל רבנן פליגי עלי' וצריך למיתני נתקדשה משום רבותא דריב"ב וא"ל דקשיא להו אמאי לא פשיט מזה מה דאבעי' לי' אי פליגי רבנן אריב"ב ואי פליגי אפילו בנשואין דאהא לא שייך תירוצם דלא חש לדקדק כיון דלא ידע חילוק בין נישואין לקידושין דהא ע"כ ידע החילוק כיון דזה עיקר אבעי' שלו אי פליגי רבנן אפילו בנישואין או בקידושין דוקא, וי"ל דכוונת התוספ' כמו שהובא בתוספ' הרא"ש דחדא ברייתא מתני בי ר' חייא וחדא בי ר' אושעי' ומ"ד נשאת ולא תנא רבותא טפי הוא לא ידע חילוק בין נישואין לקידושין ולכן שפיר י"ל דקושית התוספ' היא על המקשן דמאי קמבעי' לי' וע"ז תרצו דב' מ"ד הם והמ"ד נשאת באמת לא ידע חילוק אבל האבעי' היא לאידך מ"ד דידע חילוק אבל לפי המסקנא דפליגי רבנן באמת י"ל דלעולם חד תנא הוא ונקט נשאת לרבותא דרבנן, ולפ"ז א"ש ג"כ מה דפשט מהא דאריא"ש הלכה כריב"ב דפליגי רבנן גם בנישואין שהתוספ' רצו לדחוק דידע הגמרא דאתרווייהו קאמר, אבל לפ"ז בלא"ה א"ש כיון דעכ"פ נפשט דפליגי רבנן ממילא ידעינן דבנישואין ג"כ פליגי דאל"כ לא ליתני נשאת כלל

בד"ה כללו. ולר' יהושע אפכא: לא לגמרי הוי אפכא דגם לר' יהושע בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה דאורייתא רק בתרומה דרבנן כדאמרינן לעיל (דף צ') ובת כהן לישראל לר"א אפילו בתרומה דאורייתא אוכלת

שם ד"ה מחמת בני אדם. ומשנת ראב"י קב ונקי עיין במהרש"א שפי' דעל האיבעיין קשיא להו דמסתמא ידע האוקימתא דריא"ש, אכן לכאורה זה אכתי אינו מספיק דדלמא מאן דאיבעיא הוי ס"ל כאוקמתא דאביי בר אבין דמפרש עכבה שהיא מן האיש בגווני אחריתי והמהרש"א גופא הרגיש בזה אבל לא תירץ כלום בזה, והנלענ"ד דהכי קמקשו אי כריא"ש הוי מוקמי למתניתן א"כ תפשוט דהלכה כריב"ב דלא תקשי' הלכתא אהלכתא כיון דמשנת ראב"י קב ונקי וכעין דמקשה בגמרא לעיל (ס'.) ואי כאביי בר אבין הוי מוקי לי' א"כ היאך פשיט מהא דאריא"ש הלכה כריב"ב דלמא ריא"ש לשיטתו קאי כיון דמוקי ראב"י כן ואף דמראב"י לא שמעינן אלא נישואין מכ"מ מסברא לא הי' מחלק בין קידושין לנישואין כמש"כ גם התוספ' לעיל אבל אכתי מנ"ל דלאביי בר אבין דלא מוכח מראב"י כן דג"כ הלכה כיחידאי ואהא תרצו דהכא לא איירי במיאון כלל וא"כ שפיר י"ל דהאבעי' היא בין לריא"ש בין לאביי בר אבין: והא דלא הביא הרמב"ם הך דראב"י כיון דמשנתו קב ונקי די"ל דהוא פסק כתי' אביי בר אבין דבתרא הוא דלפ"ז לא חידש ראב"י רק מה דקתני במתניתן לקמן הממאנת באיש וכו' וזה באמת הביא

ע"ב בגמרא כגון ששלשה בגטין: ק"ק הא במתניתן לא קתני אלא ב' פעמים גט וא"כ עיקר חסר מן הספר ועוד אי סמך אזה הכלל דמרבה גטין אחרים ב' פעמים דנקט ל"ל לא ליתני אלא גט א' וי"ל לפי מה דאמרי' לעיל (ס"ד:) דפליגי רבי ורשב"ג דלרבי שני פעמים הוי חזקה ולרשב"ג בג' פעמים דוקא ומסקינן שם דבמילי דאיסורא הלכה כרשב"ג ובמילי דנפשות כגון נישואין ומלקות הלכה כרבי והשתא י"ל דמתניתן דלא קתני רק ב' פעמים גט כרבי אתיא אבל עולא נקט פסק הלכה אליבי' דידן דפסקינן במילי דאיסורא לא הוי חזקה אלא בשלשה פעמים ועוד כיון דרבנן הוא לא הוי חזקה רק בג' פעמים לדידן כמו בוסתות וכמו שכתב הרשב"א לעיל (שם), ואולי יש לבאר בזה פי' התוספ' (ד"ה כגון) שמהרש"א הניח דבריהם בצ"ע, אבל לפענ"ד אפשר לומר דהנך תיבות לרבי אלעזר הוספת תלמיד טועה הם או צריך להיות לעולא וקושיתם היא מה שהקשינו כיון דג"פ לא כתיבי וע"כ מרבינן בזה הכלל א"כ אפי' ב' פעמים לא לנקוט ועל זה תרצו דקמ"ל דב' פעמים לא משוי כגדולה מדהוצרך לנקוט זה הכלל לרבות עוד פעם ד' אכן לפי מה שכתבנו בלאו הכי מתורצת קושיא זו

שם עצינו במחיר יבואו: במהרש"א ח"א מפרש עצינו לשון עצה ולפ"ז הל"ל עצתינו אכן בפשיטות י"ל דכמו דתורה אקרי מים כמו דכתוב הוי כל צמא לכו למים כן אקרי עץ כדכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה ודרש מימנו בכסף שתינו אר"ע דהוי דוגמת מים שהוא לפנינו ואין יכולים לשתות אלא בכסף מפני שאחרים החזיקו בו וכן הי' ר"ע שהי' אצלם אבל חבוש בבה"א ועצינו במחיר יבואו דרש אריב"ב שהוצרכו להביא תורתו ממרחק מנציבין שהי' רחוק מארץ ישראל כמש"כ התוספ' בפסחים (ג':) ושייך בזה לשון יבואו

שם שכרו שני בני אדם: י"ל למה במעשה ראשון אמר שכרו אדם א' וכאן שינה ואמר שני בני אדם, הן אמת שברי"ף ורא"ש כתוב הגירסא גם הכא שכרו אדם א' אבל בכל גמרות שלנו גרס הכא שני ב"א, ולענ"ד אפשר לומר דהנה באמת יש לדקדק למה שלחו גם לריב"ב בנציבין לדרך רחוק אחר שכבר הורה להם ר"ע וכי לא די להם בפסק ר"ע ובפרט בשעת הסכנה וכן מצינו לעיל (דף ק"ה)