ערוך לנר יבמות רפד

שם מוחלפת השיטה: פי' במתניתן דהכא אבל אין לפרש בהך ברייתא דר' אליעזר לא יליף אוזן מאוזן דלא שייך מוחלפת כיון דלא מצינו שם מאן דפליג אר' אליעזר להחליף ועוד דמסוגיא דקידושין (דף ט"ו) מוכח דר"א ס"ל דאוזן אוזן לגז"ש, ואין להקשות דא"כ דבמתניתן מוחלפת השיטה למה לא תני בחד בבא חלצה בלילה או בשמאל חליצתה כשרה ור"א פוסל די"ל כיון דמשני ענינים הוא מזמן ומגוף לא רלה למיתני בחד בבא

שם השיטה: ולפ"ז לת"ק דהכא באמת לא בעינן ימין לרציעה וא"ל דא"כ מאי פריך בקדושין (ט"ו.) ואידך פי' ת"ק דר"א הך דרשה דאוזן ימין מנ"ל דלמא ס"ל כת"ק דהכא דבאמת לית לי' די"ל דסוגיא דשם קאי אליבי' דתירוץ דרבא דהכא, א"נ י"ל דרצה לתרץ לכל האופנים דהא בלא"ה הוי מצי לתרץ ג"כ שם דת"ק ס"ל ומופנה מצד א' למדין ואין משיבין ול"צ אזנו דעבד לגז"ש ע"ש בתוספ'

שם שכן טעון עץ ארז: לא ידעתי למה נקט פירכא דידי' מהני דברים דבעי מצורע בסיף ימי חלוטו דבזה לא כתיב הך רגל ואוזן כלל ולא קפריך מדברים שצריך בסוף ימי ספירו דהיינו שלש בהמות ומתן דם ומתן שמן דבהני מתנות הוא דכתיב אוזן ורגל

שם בתוספ' ד"ה מה סבר. דומה שהוא טעות ועוד דלא פריך: הים של שלמה הביא הרשב"ם והרמב"ן שגרסו כגירסא דהירושלמי כשהיא לפנינו וא"כ יקשה כקושית התוספ', אכן לענ"ד אפשר לישב הגירסא דהנה ב' פעמים כתיב ושפטו העם בכל עת בפרשה בדברי יתרו ובמה שסיפר הכתוב שנעשה כן והנה מראשון שאמר יתרו ודאי אין להביא ראי' דדינא כך דהא יתרו רק בתורת עצה קאמר לו ומנ"ל דהסכים הקב"ה עמו בזה וא"כ הראי' ע"כ אינה רק מושפטו בתרא דסיפר הכתוב שהם שפטו בכל עת וע"ז פריך אית קרא לשעבר דבשלמא אי מראשון הוי מצי ליליף דכתיב בתורת ציווי שפיר הוי מצי ליליף דאפילו לכתחלה גומרין בלילה אבל כיון דקרא לא סיפר רק מה שמשו לשעבר א"כ מנ"ל דלכתחלה דלמא ה"ק דלפעמים שפטו בכל עת גם בלילה היכי דטעו ומהני הדין בדיעבד אבל אכתי לכתחלה מנ"ל ותירץ דבאמת רק דיעבד ילפינן מיני'

בד"ה אמר. דתרי ר' ישמעאל בן אלישע הוי: כן כתבו התוספ' בפשיטות במנחות (ס"ד:) אכן כבר כתבתי לעיל (דף ו') דממה שהקשו התוספ' שם (ד"ה או אינו) לכאורה נראה דלא ס"ל דתרי ריב"א היו דאי ס"ל כן לא הקשו מידי שהרי מדבריהם במנחות נראה דריב"א הראשון נהרג בזמן הבית וא"כ הך ר' ישמעאל דקאמר לכשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת דע"כ לא הי' בזמן הבית הי' ר' ישמעאל השני והך ר' ישמעאל דאמר תלמיד א' שהוא ר' יוסי או ר' נתן בשמו ע"כ הי' ר' ישמעאל הראשון חברו של ר"ע

ע"ב במתניתן ככה יעשה בסוטה (דף ל"ג) דייקו התוספ' דרבי יהודה דאמר שם וענתה ואמרה ככה עד שתאמר בלשון זה ס"ל דככה קאי על אמירה וס"ל גם קריאה מעכב והקשו דא"כ כמאן מרבותיו ס"ל לא כר"ע ולא כר"א ותרצו דקא סבר ר"י לא נחלקו ר"א ור"ע בדבר הזה ע"ש וזה ודאי דוחק הוא, אבל לא ידעתי מה הכריחם לכך דהרי גם אי ס"ל לר' יהודה דככה קאי גם אוענתה ואמרה לכאורה לא ידענו רק דקריאה זו דככה יעשה לאיש מעכב אבל אכתי מנא ידענו דגם קריאה דידה דמאן יבמי להקים וקריאה דידי' דלא חפצתי לקחתה הי' מעכב הא על זה לא כתיב ככה ובשלמא אי איעשה קאי א"כ כיון דבהך פסוק לא כתיב מעשה ע"כ קאי אמעשות דכתיבי בפרשה דיריקה ודחליצה אבל אי אקריאה קאי שפיר י"ל דרק אקריאה זו קאי וא"כ גם לר"י משכחת שפיר הא דס"ל לר"א ור"ע דקריאה לא מעכבת דקאי רק אקריאה דמאן יבמי ודלא חפצתי לקחתה, אכן לפ"ז צ"ע מנ"ל לר' יהודה דהני קריאות דמאן ודלא חפצתי צריכין להיות בלה"ק כיון דככה לא כתיב בהו ולא בלבד על ר"י קשה כן אלא גם את"ק דיליף מוענתה ואמרה והרי בסוטה שם (דף ל"ב) אמרינן דהיכי דכתיב ואמר ואמרה בלא עניי' ילפינן מסוטה דבכל לשון וא"כ כיון דהכא בקריאות ראשונות לא כתיב רק לשין אמירה לבד ורק בקריאה דככה יעשה כתיב וענתה הוי לן למימר דדיקא הך קריאה אחרונה צריכה להיות בלה"ק מדשני קרא וכתב בהך קריאה וענתה וצ"ע

שם כל דבר שהוא מעשה באיש: בזה נלענ"ד לישב מה דאיתא בספרי וירקה בפניו יכול בפניו ממש ת"ל לעיני הזקנים מכאן אמרו חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשירה וקראה ולא רקקה ר"א אומר חליצתה פסולה ר"ע אומר חליצתה כשירה עכ"ל, ולכאורה תמו' מה דאמר מכאן אמרו איזו חבור יש לזה למה שאמר יכול בפניו ממש, ולפ"ז א"ש כיין דטעמא דר"ע דלא רקקה חליצתה כשרה משום דבעינן דבר שהיא מעשה באיש אכן התינח אי רקיקה היא לפני פניו שאינה נוגעת בו אבל אי בעינן בפניו ממש א"ב גם רקיקה היא מעשה באיש ומעכבת גם לר"ע וזה דאמר מכאן אמרו אחרי דילפינן דלא בעינן בפניו ממש מזה אמר ר"ע דרקיקה לא מעכבת

שם בגמרא מידי דהוי אאמורים: לכאורה צ"ב היאך שייך זה לענין חליצה וי"ל דה"ק כיון דר"ע יליף מדבר שהוא מעשה באיש א"כ לכאורה הי' אפשר לומר דהתורה לא קאמר דלא מעכב אלא היכי דליתא ליבם כגון שהלך למדינת הים אבל היכי דאתנהו מעכב ולא תנשא עד שתחלוץ עם רקיקה אפילו הכי ס"ל לר"ע סתם דחליצתה כשרה משמע אפילו היכי דאיתא הרי שלא מקפיד כלל ארקיקה וא"כ היאך תפסל על האחים

שם ברש"י ד"ה החרש שחלץ. לפוטרה במקום אח כשר: עיין בתוספ' י"ט שהקשה דמזה משמע דבמקום דל כא אח כשר חליצתו פוטרתה לשוק וזה אינו דהא במתניתן (ס"פ חרש) אמרינן דחרש אין לו תקנה אלא ביבום וכונס ואינו מוציא לעולם והניח בקושיא, ולענ"ד נ"ל כיון דאמרינן בגטין ודף כ"ד) דבכל מקום ששנינו חליצתה פסולה פוסלת מלהתיבם א"כ ה"נ בחליצת חרש פוסלת מלהתיבם עוד ואף דמדאורייתא חליצת חרש אינו חליצה משום שאינו בקריאה כדלקמן ה"ט דפוסלת דהעולם לא ידעו הדין דחליצה פסולה היא וכשיראו שתתייבם ואמרו חלוצה מותרת להתייבם דזה ע"כ ג"כ הטעם בכל חליצות פסולות שאמרינן שפוסלת, אכן לכאורה הכא לא שייך טעם זה דמאי אמרת כשתתיבם לאחר שחלץ יאמרו מותר לישא חלוצתו הא אמרינן לקמן בגמרא דחרש לאו בן דיעה הוא וכי ממי שאינו בן דיעה יסברו העולם לילף דין ממעשיו לכן סובר רש"י דהכא איירי שיש אח כשר ולכך חליצתו פסולה ופוסלת שלא להתייבם לאותו אח לאחר חליצה וזהו דכתב חליצתו פסולה לפוטרה במקום אח כשר פי' ודאי פסולה היא שלא תנשא לשוק אפילו במקום שאין אח אבל מה דקתני פסולה דמשמע פסולה ופוסלת היינו שפוסלה מלהתייבם לאחיו שהוא בן דעת ובו שייך גזירה

עוד י"ל ביישוב לשון רש"י דבאמת גם באין אח לא פטורה לשוק והא דנקט במקום אח מפני דלעיל (כ"ו:) אמרינן דבשל מקום דקאני חליצה פסולה צריך לחזור על כל האחים ולכן בחרש דשייך לפרש כן דצריך לחזור אחר אח כשר מפרש רש"י כן אבל בחרשת דלא שייך זה דגם אם תחלוץ מכל האחים לא עדיפא חליצתו של זה מזה לכן מפרש רש"י שם דאין לה תקנה אלא ביבום

בד"ה וחרשת אלא ביבום: לכאורה כוונתו על חרשת דעלמא קודם שנחלצה אבל בהך חרשת אין לומר דתתייבם דהא אמרינן בגטין ודף כ"ד) דכל היכי דקתני חליצה פסולה נפסלה מלהתייבם ולכן הך חרשת אחר שנחלצה אין לה תקנה אבל ראיתי בהרב המגיד (ה' יבום פ"ד ה' י"ג) שמפרש דעת הרמב"ם דמה דקתני הכא לענין חרשת חליצתה פסולה פירושו דאינו כלום ע"ש, ולפ"ז הי' אפשר לומר דגם דעת רש"י כן ולכן שפיר כתב דמותרת להתייבם, אך דלפ"ז לא יהי' שייך לשיטת רש"י מה שפירשנו דבריו לעיל במה שכתב (ד"ה החרש) ולכן היותר נראה דהכא אחרשת דעלמא קאי

בד"ה ור"ש ול"ג בשנים: לענ"ד אפשר ליישב גירסא הישנה דלפי מש"כ התוספ' לקמן (ק"ה:) הא דנקט שנים היינו משום דבעינן עדות בשנים, אכן בזה לא מיושב רק למה