ערוך לנר יבמות כח

ואף דלקמן אכתוב יישוב למה נקטו הכא כן מכ"מ בזבחים צ"ל דנקט אגב הכא וא"כ ה"ה לפי' זה גם בפסחים, ולכן מתורץ קושית התוספ' על רש"י ושפיר הוכיח הרמב"ם ממימרא דרבא דעכ"פ איסור דרבנן איכא ולכן פסק הרמב"ם כרבא דבתרא הוא, ועין בתוספ' לקמן בסוגין דכתבו ג"כ דרבא פליג אדעולא: ודע שאין להקשות על זה שהרי רש"י בעצמו בפסחים שם לא פירש כן אלא דמהא דר' יוחנן קאמר רבא שלא העמידו דבריהם, דז"א שהרי בפסחים באמת בהא דרבי יוחנן יש לרש"י שיטה אחרת שמפר שם דר"י לפרושי ברייתא אתי וזהו כדברי התוספ' ולכן לשיטתו שם פירש שפיר כן אבל לפי מה שפירש בזבחים דר"י פליג אברייתא יש לומר דמפרש הא דרבא כפירושינו ושגם הרמב"ם מפרש כן

אכן זה אכתי לכאורה צריך טעמא לשיטת רש"י ל"ל דנקט וטבל לקריו גם בלא טבילה כשהוא בעל קרי ג"כ מותר מטעם דע' שיש ב"כ דחי לע' שאין ב"כ ומאי נפקותא בין טבל ללא טבל, ומזה לכאור' ראי' לשיטת התוספ' דלשיטה זו בעינן שטבל כי היכי דלא ליהוי רק איסור דרבנן וקמ"ל דרבנן במקום כרת לא גזרו אבל אי לא טבל איכא איסורא דאורייתא, וליישב זה לשיטת רש"י י"ל דדוקא בעינן טבל כיון דכל הטעם דע' שיש בה כרת דחי לע' שאין בה כרת לא שייך רק כשחלה ע' שיש בה כרת עליו היינו שראוי לעשות פסח והרי בפסחים (דף צ') ס"ל לרב דשוחטין וזורקין על טבול יום ומח"כ ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ וכוותי' פסקינן ולכן רק לאחר שטבל מקריו שכבר ראוי לשחוט הפסח עליו אם יכול לאכול לערב בזה אמרינן שמותר לכנוס ויכשר לאכילה כיון שכבר ראוי הוא והוי גבי' ע' שיש בה כר אבל כשלא טבל עדיין לא ראוי עדיין לשחוט עליו ולא חלה עליו ע' שיש בה כרת כלל ולכן לא שייך לומר דע' שיש בה כרת דוחה לע' שאין ב"כ, ואף דעולא פליג ארב (שם) וס"ל דשוחטין וזורקין על טמא שרץ מכ"מ לא קשה עליו מהך ברייתא די"ל דהוא מוקי ברייתא כהך מ"ד דאין זורקין והוא פליג עליו וס"ל כאידך מ"ד וכמו שאמר גם רב נחמן שם (דף צ"ג) ע"ש

שם ואמר עולא מה טעם: ק"ק כיון דרק מסברת עולא רצה להביא ראי' לאיזה צורך הביא מימרא דר' יוחנן הכא, ונ"ל דלכאורה ק' איך אפשר לומר כיון דהותרה הותרה א"כ לאיזה טעם קאמר בברייתא יבוא ע' שיש בה כרת וידחה לע' שאב"כ הא בלא"ה ג"כ לא שייך ל וסור כיון דאפילו בעזרת ישראל מותר מטעם דהואיל והותר הותר כש"כ במחנה לוי' והנה התוספ' בזבחים (שם ד"ה א"ל מטונך) הקשו דנימא גם לענין מחנה לוי' הואיל והותרה הותרה, ותירצו דלא שייך לומר כן כיון דמחוסר כפורים לא נאסר בעזרת נשים אפילו מדרבנן, אכן זה עדיין ק' אם גמרנו מכח אשתרי דמותר אפילו במחנה שכינה כש"כ במחנה לוי', וא"ל כיון דלא משכחת שיכנוס במחנה שכינה בלא מחנה לוי' א"כ אם לאו האי טעמא דידחה ע' שיש בה כרת לע' שאב"כ באמת לא היה מותר בין במחנה שכינה בין במחנה לוי', דז"א דהא אם עבר ונכנס לעזרת נשים בשוגג או במזיד עד שער נקנור ואפשר להכניס ידיו בלא שהי' יהי' מותר וזה תימא דבמחנה שכינה יהי' מותר ובמחנה לוי' אסור אלא ודאי כיון דבמחנה שכינה מותר כש"כ דבמחנה לוי' מותר א"כ למה צריך הברייתא הטעם דדחיי' אע"כ מוכח לכאורה דהברייתא לא ס"ל הטעם דהואיל ואשתרי ודלא כעולא, אכן י"ל לפי מה שפירשו התוספ' דר' יוחנן לא פליג אבריית' א"כ מה דקאמר וידחה לע' שאין בה כרת ל"ד מטעם דחיי' הוא אלא דלא גזרו רבנן משום דמקום כרת הוא וכמו דקאמר רבא בפסחים כנ"ל, א"כ גם אי אמרינן הסברא דאשתרי מכ"מ צריך הברייתא הטעם למה דלא גזרו רבנן אף דמותר מדאורייתא מטעם אשתרי, ופי' זה מוכח מכח מימרא דר' יוחנן, וא"כ שפיר צריך להביא מימרא דר' יוחנן ולחזק הא דעולא כן אפשר לפרש הכא, ואף דשם בזבחים לא שייך זה דשם הביא המקשן הך דר' יוחנן מכ"מ אין תימא דנקט שם אגב הכא

שם בתוספ' ד"ה וראה קרי ואין נראה לר"י לענ"ד אין מזה קושיא על רש"י שהרי רש"י בזבחים פירש דר' יוחנן חולק אברייתא והברייתא מאסור דאורייתא איירי דס"ל מח"כ דזב כז"ד, וכן משמע ג"כ מדבריו הכא. ולכן שפיר כתב דנקט וראה קרי דבזה יש ע' מן התורה

בא"ד. וא"ת בפ' הי' נוטל: לכאורה י"ל מדקאמר שלא תטמא העזרה והיינו לשון ולא יטמאו את מחניהם כמש"כ התוספ' י"ט וא"כ לשון זה לא שייך רק אי מדאורייתא הוא אבל אי הוא מדרבנן ליכא רק מעלה בעלמא ולא שייך בזה לומר שלא תטמא העזרה

בא"ד. ודקדק מהא דאמרינן בפ' הנשרפין בזבחים (ל"ב.) תירצו התוספ' על זה דחוץ לעזרה דקאמר הוא חוץ לחיל והר הבית ג"כ, והוכיחו זה ממתניתין דסוטה דהוציאוה שלא תטמא העזרה דעזרה שם הוא ג"כ הר הבית לפי מה דאוקמי' לבסוף הטעם שמא תפרוס נדה, אכן להתוספ' הכא אפשר הי' נראה דוחק לפרש כן דעזרה הוא הר הבית ומסוטה אין ראי' כ"כ כיון דרק ספק הוא שמא תפרוס נדה א"כ י"ל שלקדושת עזרת נשים דחמיר דאפילו טמא מת לא נכנס לשם משום דקרוב למחנה שכינה הוא חששו רבנן גם לספק וגזרו משום מעלה שוציאוהו משם ולקדושת הר הבית דקיל לא חשו כ"כ מטעם ספק אף שבאם בודאי פירשה נדה אין חילוק בין הר הבית לעזרה. וראיתי במשנה למלך (הל' ביאת מקדש פ"ד) שהביא דברי התוספ' י"ט שכתב בפ' הנשרפין חוץ לעזרה דבהר הבית מותרים טמאי מתים ומת עצמו ע"כ, וכתב עליו שלא ידע כוונתו שהרי בכלים מוכח דגם בעזרת נשים אין טמאי מתים נכנסים, ולענ"ד פשוט דהתוספ' י"ט כתב כדברי ר"ת דכאן דעזרה דוקא הוא דבעזרת נשים לא הי' איסור להמיתו דבזה לא גזרו רבנן כיון שכבר הי' לשם

בא"ד. הוציאוה הוציאוה תרי זימני במשנה שבגמרא לא גריס תרי זימני וחלופי גרסאות יש ועיין בתוספ' י"ט שם

בד"ה זה נכנס. וא"ת למה נמנעו: עיין במהרש"א בפסחים (דף פ"ה) שהקשה קושיא זו ותירץ כתי' הריב"ן שהשיבו התוספ' עליו, ובמכ"ה לא נזכר דברי התוספ' דכאן

בא"ד שיגין עליהם השער: א"ל למה חשו משום הננת מצורעים ולא עשו אפכא שיעמוד הכהן תחת שער נקנור משום הגנה דהא עזרת ישראל ג"כ לא היתה מקורה, די"ל דכהן שלא הי' צריך לעבור עם המצורע אלא זמן מועט לא חשו לו מן החמה והגשמים אבל מצורעים היו צריכים לעמוד שם זמן יותר ולהמתין על הכהן כדאמרינן (תמיד פ"ה) העמיד הטמאים בשער נקנור לפי' הרמב"ם שם ועוד דמשום כהן לא צריך לעשות תקנה דהא אצל השער נקנור היתה אכסדרה כדאמרינן שם (פ"א) אילו הולכים באכסדרה וכו' ופי' שם המפרש דאכסדראות היו על כל ד' רוחות העזרה ע"ש

בד"ה ר' יוחנן ובפ' ג' מינים מסיק: לכאורה יהי' זה קושיא לשיטת רש"י דס"ל דגם כניסת מקדש תלי בהך פלוגתא אי מח"כ דזב כזב דמי או לא ושתנא דברייתא ור"י פליגי בהא וכנ"ל, אכן באמת לרש"י לשיטתו לק"מ דגרס שם בנזיר לפי המסקנא דט"י דזב כזב דמי ודלא כתוספ' ע"ש

בד"ה שחדשו בה דברים. ואילו טמא מת אסור אפילו בחיל: ק"ק דכיון דע"כ צ"ל דחכמים גזרו מעלה זו דט"מ לא יכנוס בחיל חוץ מתקנת יהושפט א"כ אכתי מאן לימא לן דיהושפט לא גזר רק על ט"ח בעזרת נשים וחכמים עשו מעלה יתירה דמה שגזר יהושפט בעזרת נשים גזרו הם בחיל וגם גזרו דבעזרה אפילו ט"י אסור, וא"ל דזה נראה לו דוחק לומר שחכמים הוסיפו על גזירת יהושפט בעזרת נשים שיהושפט גזר על טמא מת והם הוסיפו דגם טביל יום לא יכנס, דזה אינו דהא גם עתה צריך לומר כן שהרי יהושפט ע"כ לא גזר רק על טבול יום דזב שאסור במחנה לוי' ולא על טביל יום דטמא מת כיון דאז עדיין אפילו טמא מת עצמו מותר בעזרת נשים אבל חכמים גזרו דגם טבול יום דטמא מת לא יכנוס כמש"כ התוספ' לעיל ועיין במהרש"א

דף ח' ע"א בגמרא לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ק"ק הא גם אפכא הוי קולא לפטור לשוק בלא חליצה ויבום דאיכא לאו דלא תהיה אשת המת החוצה ואי משום דהכא יש כרת הא אמרינן לקמן (דף פ"ב) כל דבדאורייתא ל"ש איסור לאו ול"ש איסור כרת ע"ש, וי"ל דמכ"מ איסור כרת חמור יותר דהא מהאי טעמא אין ע' דוחה ל"ת שי"ב כרת ול"ת בעלמא דחי: