ערוך לנר יבמות רעד

מנוקין מכל מום שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר וע"כ גמרא גמירי לי' כדאמרינן שם (דף כ"ב) אמרינן דגם בעל מום הוא בכלל אתך, ובזה א"ש מה דקאמר הכא דלא אצטריך לעיני משום קרא דמום אין בך דשיר השירים והיינו ע"כ דזה מורה דמדאורייתא הוא שלא יהיו סנהדרין בעלי מומים

בד"ה מונקרא. אלא דוקא אדיינים: לכאורה לא מייתרינן בזה דאכתי בעינן בישראל להך דרשה למיסמך לי' ונקרא שמו דהא לא הי' אפשר לכתוב בענין אחר, ולולא דבריהם הי' נלענ"ד דמונקרא שמו לחוד דרש כדמשמע פשטות לישנא דגמרא דמדלא כתיב וקראו שמו כמו דכתיב לעיל וקראו לו ודברו אליו מזה משמע דלא אדיינים לחוד קאי אלא דיהי' נקרא שמו כן גם מאחרים חוץ מאותן שהוזכרו בפרשה

בא"ד. ואמר ר"י דהתם דרשינן מדסמכינן: ק"ק דזה דלא כסוגיא דהתם דפריך דצריך בישראל למעט ב"ד ש"ג ומתרץ בישראל אחרינא כתיב ותו פריך דצריך להא דר"ט ומתרץ דמונקרא שמו נפקא ולמה לא מתרץ דהא דהתם מדסמכינן נפקא ועוד דקאמר דר"ט מונקרא שמו נפקא והכא מסקינן לרבנן דלא נוכל למילף מונקרא שמו רק מבישראל, וי"ל דכוונת התוס' דסוגיא דקדושין היא סיומא דסוגיא דהכא וכאלו הכא מקשה אהא דקאמר מונקרא נפקא ואידך נמי מונקרא נפקא דהיינו לרבנן ואכתי בישראל ל"ל וכאלו מתרץ אלא ההיא לכיון שחלץ נעל הותרה לכל ישראל אתיא והשתא לרבנן בישראל קמא למעוטי ב"ד ש"ג אתי ובישראל בתרא להותרה לכל ישראל אתיא והא דר"ט מונקרא נפקא, אכן לפ"ז אכתי יקשה לרבי יהודה מנ"ל הא דהותרה לכל ישראל ואהא תירצו התוספת דרבי יהודה נפקא לי' כן מדסמכי' לבית חלוץ הנעל ולרבנן אין זה משמעות ולכן סוגיא דקדושין דלא מתרץ הכי כרבנן אתיא

בד"ה וקראו. נילף מהכא דאין שלוחו כמותו: אין לפרש דבגירושין ובפסח דכתיבי קראי דשלוחו כמותו נילף מהכא דאין שלוחו כמותו דודאי שאני הני דגלי קרא בפי' אלא קושיתם היא אהא דאמרינן בקדושין שם דקרא דאתם דגבי תרומה ל"צ לגופא דשלוחו כמותו דנילף במה הצד מגירושין ופסח ולכן דרש מיני' מה אתם ב"ב אף שלוחכם ב"ב והשתא הקשו מנ"ל דרשא זו הא שפיר צריך אלגופא דלא נילף מהכא דאין שלוחו כמותו

בא"ד. וא"ת ל"ל קראי: ק"ק מאי קושיא דלמא אי לאו קראי ה"א כיון דמסברא אמרינן דאין שלוחו כמותו א"כ כיון דכתיב שוב מיעוטא דהן ולא שלוחן הוי כמו מיעוט אחר מיעוט וה"א דאדרבא בהני שלוחים כשרים ובגטין ופסח ילפינן מינייהו ולכן צריך לכתוב קראי דהתם כי היכי דנדרוש קראי דהכא למיעוטא ואולי לא נחשב זה כמיעוט אחר מיעוט, גם א"ל דלמא להכי צריך קראי דהתם כיון דקרא דאתם דגבי תרומה ע"כ צריך לכתוב משום דרשא דמה אתם ב"ב וכו' ולכן אי לאו קראי דהתם לעולם ה"א דבגירושין ופסח אין שלוחו כמותו דהוי ילפינן מהני דהכא וא"ל דא"כ לא לכתוב קרא כלל דז"א דאז ה"א דקרא דתרומה אתי להורות דשלוחו כמותו והו ילפינן כולהו מתרומה די"ל דמתרומה לא ילפינן שכן ישנה במחשבה כדפרכינן התם, גם א"ל דאכתי לענין תרומה הוי אמינא לדרוש קרא אלגופא אי לא הוי כתיב קרא כלל די"ל דאין סברא דכתיבי כל הני קראי לגלות דקרא דתרומה לא אשליחות אלא אשלוחו ב"ב קאי

בד"ה הואיל. דמסתבר טעמא דיחיד ק"ק מאי מסתבר איכא ואף דלעיל (דף מ"ז) פריך ג"כ הכי ומשני מ"ד מסתבר טעמא דר"י הלא התם מפרש למה מסתבר דמסייע לי' קרא אבל הכא למה מסתבר, ולולא דברי התוספת הי' נ"ל כיון דרבא אמר כן בשם ר"נ והקשה לר"נ ממה שאמר ר"נ גופא דבמיאון אין הלכה בשלשה אף דהתם ג"כ סתם תנא כן והיינו כדמסיק הואיל וסתם במקום מחלוקת לכן שפיר צריך להשמיענו דהלכה חליצה בשלשה כסתם מתניתין אף שאמר בעלמא דבמיאון אין הלכה כסתם משנה

בד"ה ש"מ הדר. פסק ר"ת דסומא: מזה משמע דרק משום דאין הלכה כר"י פסק ר"ת כן בתוספת הרא"ש כתב בפי' כן דהשתא דהדר בי' רבי יהודה פסק ר"ת כן, ולכאורה קשה דאיך תלי זה בדר"י הא גם לרבי יהודה מסקינן לעיל דעיני לכדרבא הוא דאתי וא"ע ראיתי שגם מהרש"ל ביש"ש הקשה כן והניח בקושיא, והנלענ"ד דלר"ת הוקשה מה שהקשינו לעיל דהתנא דאמר לעיני פרט לשומא הוי דלא כמאן ולכן ס"ל דמה דאמר לעיל ואידך דהיינו ר"י נמי מבעי' לי' לעיני לכדרבא ומסיק ה"נ ור"י דרש מונקרא שמו זה לא הוי רק בדרך שקלי וטרי' כאלו אמר לימא רבא כתנאי אמר למלתי' דע"כ ר"י לא ס"ל כוותי' כיון דע"כ לא מפיק הדיוטות רק מדדרש לעיני פרט לסומים ודחי דלמא הוא דרש ג"כ כרבנן רק דמפיק הא דר"ט מונקרא שמו אכן כיון דאיכא תנא דדרש לעיני פרט לסומים ע"כ ר"י היא ובאמת לא דרש ונקרא שמו לדרשה לבד ולכן שפיר כתב ר"ת דרק אחר דהדר ר"י ואין צריך חמשה הדין כן דסומא כשר לחליצה

בד"ה ואנא גר. אפילו לחליצת גרים: ק"ל דהא גרים לאו בני חליצה ננהו אפילו הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה כדאמרינן לעיל (דף צ"ז) וראיתי בתוספת הרא"ש שהוסיף על דברי תוספת לחליצת גרים שהי' הורתן ולידתן בקדושה וכ"כ ברא"ש אבל עדיין ק"ל שהרי הורתן ולידתן בקדושה לא נקראו גרים אלא ישראל מעליא ננהו כדאמרינן בכתובות ודף מ"ד) וא"כ גר פסול להם אפילו לדיני ממונות ואכתי איך תרצו התוספ' קושיתם והרי התוספ' בעצמם כתבו לקמן כן דבלאו דרשה דבישראל פסול גר לחליצת גרים עד שתהא אמו מישראל והרי הכא לא היתה אמו מישראל, שוב ראיתי למהרש"ל ביש"ש שעמד בזה ע"ש

בד"ה מרענא שטרא. גבי היוצא משום שם רע: לכאורה עדיפא מזה הוי מצי להקשות דאי ס"ד דמרענא שטרא הוא דלא מיגבה גבינא בי' הא דדחק בש"ס בכתובות גבי היוצא משום שם רע לפרש מהו שטרא ריעא דקאמר התם למה לא מפרש דהיינו דגברא מעיד דפרוע הוא אבל לשיטת ר"ת א"ש דלא מגבינן בי' משמע דלא מגבינן כלל אפילו בשבועה ואולי עד א' ג"כ לא עדיף מקול והוי שייך גם בזה מה שהקשה שם מהא דאמר רבא יצא שם מזנה כן י"ל ליישב שיטת רש"י בזה, ומה שהקשו התוספת מהלשון דלא קאמר לא מגבינן בי' כבר תי' בש"מ בשם הריטב"א שם דלישנא קלילא נקט ע"ש

בא"ד. הי' קרובו של תובע: ק"ל דא"כ איך אמר לי' רבא איכא אינש אחרינא בהדי דמר ע"ש אפילו איכא אינש בהדי מכ"מ אינו מועיל לחייבו שבועה מטעם עד א' כיון שרב פפא נתכוון ג"כ להעיד ה"ל נמצא א' קרוב או פסול דעדותו בטלה כדאמרינן במכות (דף ו') דהלא פסקינן כרב נחמן דאפילו לדיני ממונות עדותו בטלה ודוחק לומר דרבא דבתרא הוא פליג ארב נחמן דפסקינן כוותי', וא"ל דשאני הכא דאינו רק עדות לחייבו שבועה שהרי מדברי הלכות גדולות ושו"ת הרי"ף שהובאו ברא"ש שם מוכח דכל היכא דאמרינן נמצא אחד קרוב א"פ עדותן בטלה דאפילו שבועה אינו יכול לחייב מצד עד א', שוב ראיתי בפני יהושע (שם) אחר שהוכיח ג"כ משו"ת הרי"ף דאפילו לשבועה אינו נאמן כתב דמדברי התוספ' משמע דלשבועה כשר ומסיים דלדינא צ"ע ע"ש, ולפי מה שכתבתי יש ראי' גמורה דהתוס' חולקין על הרי"ף והתוספת כאן לשיטתם דשם אזלו, ולפ"ז א"ש למה לא פי' רש"י כפי' ר"ח די"ל דס"ל שם כהרי"ף: דף ק"ב ע"א בגמרא ונקרא שמו בישראל: לכאורה היינו דרשה דלעיל דדרשינן בב"ד ישראל ולא בב"ד ש"ג וק' דהא בישראל לא מיותר דצריך להא דר"ט לת"ק דר"י והרי רבא גופי' פסק לעיל כת"ק וא"כ קרא דלהקים לאחיו שם בישראל ה"ל להביא דמזה דרש ת"ק למעט ב"ד של גרים, והנה אף דחליצה לא בעי אלא הדיוטות מכ"מ לענין יוחסין חמירי מדיינים מומחים שדנין דיני ממונות ולרש"י אפילו מאותן שדנין דנ"פ, ובזה י"ל מה שהקשה המהרש"א לעיל דלידוק דהדיוטות כשרים לחליצה מדאצטריך קרא למעט גרים ע"ש דאפילו בעינן מומחים מכ"מ צריך קרא למעט היכי