ערוך לנר יבמות רד

למ"ד למדין ומשיבין וא"כ דלמא הוא לא ס"ל כהך מ"ד דמוקי שם בתרומה תלוי' די"ל דהך מ"ד שם הוא ר"א דמוקי בתלוי' והוא ס"ל דמופנה מצד א' למדין ומשיבין כדאמרינן לעיל (ריש פרקין), ומה שתרצו התוספ' במסקנא לא קאי הכי צ"ע דהא למסקנא לכ"ע יש אם למסורת ולא איירי רק בחד תרומה שהיא טהורה

ע"ב בגמרא ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים: קרא זה מוקמינן בסוגין לתרומה ולכן יליף הרמב"ם (בפ"ז מהל' תרומות) מקרא דואחר יאכל מן הקדשים איסור ע' לתרומה טמאה וכבר העיר במ"ל שם הא בגמרא דידן יליף כן מבשעריך תאכלנו וכתב דפלוגתא הוא בירושלמי, אכן אכתי לא מיושב למה שבק הרמב"ם סתמא דגמרא דילן ופסק כחד מ"ד בירושלמי, וי"ל דהנה כבר כתבנו לעיל קושית הרמב"ן שהקשה על הרמב"ם דמפיק לאו למעשר בטומאת הגוף מלא בערתי ממנו והרי לעיל (ע"ג:) אמרינן והיכן מוזהר, אכן י"ל כיון דבפסחים (דף כ"ד) מוכח בש"ס דלא בערתי לאו גמור הוא כמש"כ התוספ' לעיל לכן ס"ל להרמב"ם דהך ברייתא דלעיל ר"ש היא ויחידאי היא ות"ק פליג עליו וס"ל דלא ביערתי לאו הוא ופסק הרמב"ם כסתמא דש"ס דפסחים, וכיון דכן לא צריך לפי סתמא דש"ס דפסחים למילף לאו מלא תוכל לאכול בשעריך ול"צ לפ"ז דילפינן בשעריך דאיירי בטומאה מבשעריך תאכלנו וכיון דלא גמרינן גז"ש דבשעריך לא אמרינן דבשעריך דכתיב גבי פסולי המוקדשין הוא לאכול בטומאה דאין זה במשמעות בשעריך אי לאו דאתיא בגז"ש וא"כ לא שייך לילף ממעוטא דתאכלנו תרומה טמאה דהא גבי הטמא והטהור יחדיו לא כתיב הך מעוטא וא"כ י"ל דתלי פלוגתא דתרי מ"ד בירושלמי אי ילפינן מבשעריך או מאחר יאכל מן הקדשי' בפלוגתא דת"ק ור"ש והסוגיא דלעיל דאזלא אהך ברייתא דר"ש דמייתי התם שפיר הביאה לתרומה טומאה ע' דבשעריך אבל הרמב"ם דפסק כסתמא דש"ס דפסחים דילפינן לאו למעשר מלא בערתי ולא מלא תוכל לאכול בשעריך ע"כ פסק ג"כ כהך מ"ד בירושלמי דילפינן תרומה טמאה מואחר יאכל מן הקדשים, ועיין מה שכתבתי בזה לקמן (פ"ו.) ששם הבאתי ראי' מי הוא התנא דפליג אר"ש ולא יליף מבשעריך

שם כאן לתרומה כאן לקדשים: ק"ל דלפ"ז מאי פריך בברכות (ב':) דלמא ובא השמש ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר גברא ופי' רש"י שם לאחר הבאת קרבנותיו ואיך אפשר לומר כן דתרומה אסור למחוסר כפרה דא"כ קרא דעד מלאת למאי אתי וא"ל דאי אמרינן וטהר גברא אז לא מוקמינן לתרומה אלא לקדשים דאכתי ק' תרי קראי בקדשים ל"ל כדפרכינן לקמן בסוגין וא"ל דחד ביולדת וחד בזב וצריכא כדמתרץ לקמן דממנ"פ למאן דאמר דבזב בעל ג' ראיות הכתוב מדבר הרי כתיב קרא בזב ולמ"ד דבב' ראיות הכתוב מדכר הרי ע"כ לא ס"ל הצריכותא דהש"ס דאל"כ באמת מנ"ל דבתרווייהו בזב ויולדת מעכבת כפרה ועוד קשה דמלשון הגמרא שם משמע דאתרומה קפריך שיהי' צריך כפרה ואיך אפשר לומר כן דא"כ קרא דובמלאת במאי קמיירי ובשלמא לפי' התוספ' שם א"ש אבל לפי' רש"י קשה, וי"ל ע"פ מה שהקשו התוס' לקמן למאן דעבד צריכותא למה לא צריך גם בתרומה ב' קראי ותירצו בתירוץ בתרא דבתרומה דלא תליא בכפרה ל"צ ב' קראי, ולפ"ז אי תרומה ג"כ תלי' בכפרה צריך ב' קראי לתרומה כמו לקדש ואי ליכא אלא חד קרא י"ל דדוקא זב דחמור צריך כפרה לאכול בתרומה אבל יולדת דקיל דהותר מכללו לא, ולפ"ז פריך שפיר אימא וטהר גברא דהיינו בזב והא דכתיב ובמלאת ימי טהרה דהערב שמש מתיר היינו ביולדת דקיל

שם גיורת ושפחה בני מיכל תרומה ננהו: ק"ק כיון דאיסור גיורת לכהן הוא מטעם זונה כמבואר לעיל (דף ס"א) ולפי מה דמבואר לעיל (ך':) דאוריית' חייבי לאווין רמי ליבום מטעם ע' דוחה ל"ת רק מדרבנן אסור משום גזירה ב"ר אטו ב"ש א"כ שפיר משכחת דגיורת ומשוחררת בני מיכל תרומה ננהו כגון שאחיו של כהן קדשן ולא בא עליהן דעדיין לא נעשו חללות ומת בלא בנים ונפלו לפני אחיו ליבום וייבמן וא"כ נשיו גמורות הי' ואוכלת בתרומ' ונתעברו מביא' ייבום וילדו וצריך קרא שאסורין לאכול בתרומ' שאכלו עד השתא ובשלמא לפי' התוספ' לקמן (ר"פ יש מותרות) דבאיסורי כהונה איכא ע' דקדושים יהי' ג"כ א"ש דע' ול"ת הוא ומדאורייתא לא רמי לייבום אבל לפי' רש"י שם קשה דס"ל דליכא אלא ל"ת ועיין מה שכתבתי בזה לקמן (ע"ז.)

ודע שא"ל דמכ"מ פסולה דמשתמרת לביאה פסולה היא לביאה שניי' דהא לעיל (נ"ז.) כתבו התוספ' דמשתמרת לביאה פסולה אינו רק מדרבנן ועיין מש"כ שם ועוד אפילו הוי דאורייתא משכחת בשמת בעלה הכהן או גרשה ואוכלת תרומה בשביל בנה, והנה כבר הזכרתי לעיל (נ"ט.) שיש פלוגתא בין הרמב"ם והראב"ד מטעם מה גיורת אסורה לכהן דלהרמב"ם ורש"י אסורה מטעם זונה ולראב"ד ורשב"א מקרא דזרע בית ישראל ועד יחזקאל הוי הל"מ, ולפ"ז לשיטת הרמב"ם ורש"י לק"מ דמה בכך שיש לה זרע כהן ואפילו כשר הוא מכ"מ פסולה לתרומה משום זונה אבל לראב"ד ורשב"א דאינה זונה רק דאסורה להנשא לכהן שפיר קשה קושיתנו כנ"ל וא"ל דאי מזרע ב"י אתיא בלא"ה לא שייך ע' דוחה ל"ת די"ל דהא הל"מ מורה דמה דכתיב בקרא דיחזקאל כמו שכתוב בתורה דמי והרי לאו הבא מכלל ע' נדחה מפני ע'

שם בני מיכל תרומה ננהו ק"ק דלמא צריך קרא דבמלאת ימי טהרה לענין נגיעה בתרומה דשייך גם בהן כמש"כ התוספ' וא"א דמכ"מ פריך שפיר דהא ע"כ לענין אכילה מוקי לקרא דאי לנגיעה אכתי יקשה בבר כפרה אימא אינו אוכל בתרומה עד דמייתי כפרה, די"ל לפי מה שפירשו התוספ' לקמן (ד"ה נגיעה) דתרומה דיליף מקדש דשוה נגיעה לאכילה גם לענין תרומה וא"כ אפילו אי מוקמינן קרא דעד מלאת לענין נגיעה מכ"מ שפיר ילפינן מיני' דגם אכילה לא חמיר מנגיעה אבל אכתי מאי פריך הכא דלמא קרא בנגיעה קמיירי

שם בתוספ' ד"ה הא רחץ טהור. דקאי אתרומה וקדשים: עיין במהרש"א מ"ב שהקשה דלתרומה ל"ל כיון דכתיבי תרי קראי לבר כפרה ולאינו בר כפרה, ונ"ל דעיקר קרא צריך לקדשים ואף שהתוספ' כתבו תרומה וקדשים תרומה כדי נסבה ובלא"ה צ"ל כן דעיקר קרא בקדשים איירי דהא רבא יליף דאיירי במעשר מדכתיב נפש ולכאורה קשה הא נפש סמוך יותר לוטמאה עד הערב דאיירי בתרומה ולא שוה לכל נפש ואיך אפשר לדרוש כן אע"כ דאיירי בקדשים ששוה בכל נפש דהיינו קדשים קלים

ובהכי א"ש ג"כ מה דק' לכאורה עוד אסוגין דלפנינו דאכתי מנ"ל דתרומה בעי הערב שמש דלמא סגי בטבילה כמעשר וקרא דובא השמש איירי בקדשים דלאו בר כפרה וקרא דער מלאת בתרומה דבר כפרה, אבל לפ"ז א"ש דלפ"ז קרא דוטמאה עד הערב ל"ל כיון דקדשים מובא השמש נפקא דליכא למימר דאיירי בתרומה דבר כפרה דלא שייך בזה נפש אכן בלא"ה י"ל בזה דאי בתרומה בטבילה סגי לא שייך לומר דבר כפרה צריך הערב שמש דלענין טבול יום מה לי בר כפרה מה לי לאו בר כפרה כמש"כ רש"י לענין מעשר

בד"ה ימי. או לבת: עיין במהרש"א שכתב דלהתוספ' קשה דהיאך נוקי עד מלאת ימי טהרה להערב שמש דהא כתיב ואל המקדש לא תבא ומח"כ אסור לכנוס למקדש וע"ש דלא תירץ קושיא זו, ובאמת הי' נלענ"ד דאפשר לומר דאף דמח"כ אסור במקדש מקרא יתירה דעוד טומאתו בו מכ"מ הכא ביולדת מדכתיב עד מלאת ומשמע ותו לא מותרת לכנוס למקדש כשטבלה ליל מ"א ופ"א, ויש להביא ראי' לזה ממה דאמרינן שבת (נ"ה:) ששהו את קניהן ופירשו הרד"ק והרלב"ג והרי"ף דזהו פי' דקרא אשר ישכבון שהיו עושין ששכבו הנשים פתח אוהל מועד ושהו עד שקרבו את קניהן ע"ש והרי פתח אוהל מועד הוא העזרה כידוע שהוא תחת חצר המשכן וא"כ משמע שהיו הנשים נכנסים לעזרה קודם הקרבת קניהן ואף שרש"י פירש שהיו שוהין כר' לאכול קדשים ולכנוס לעזרה אפשר דנקט כן משום זבות דכלל ג"כ בהדייהו

ובזה יתיישב מה שכתב רש"י בנדה (ע"א) דטובלת בליל פ' לביאת מקדש ע"ש ברמב"ן ור"ן שהקשו עליו מ"ש מאכילת קדשים, אבל לפ"ז א"ש אי מותרת מח"כ דיולדת בביאת מקדש ולדינא צ"ע שלא מצאתי כן מפורש, גם י"ל עוד דשיטת הראשוני' הללו כדעת הרמב"ם (בהל' ביאת מקדש פ"ג) דמח"כ מותר לכנוס לעזרה מן התורה והרמב"ן והר"ן שהקשו על רש"י ס"ל