ערוך לנר יבמות קצה

דספק דאורייתא לחומרא, וי"ל שהרי בלא"ה יש להבין למה לא ניחא להרא"ש בטעם הרי"ף שכתב דאף דהתם בשבת לא אפשיטא מכ"מ כיון דהכא אפשיטא הכי פסקינן אבל י"ל כיון דרק לתי' קמא אפשיט הכא כן ולא לתירוצי אמוראי בתראי לכן רצה ליתן טעם גם להנך אמוראי ועל כן א"ש ג"כ דלא קאמר משום דספק דאורייתא הוא שהרי להנך אמוראי לא מוכח כן דהא דבעינן ז' ימים הוא מן התורה, והנה לכאורה יש נפקותא טובא לענין דינא אי הך דז' ימים הוא מן התורה או לא ע"פ מה שמסיק הש"ך (סי' רס"ב) דמל תוך ח' צריך להטיף ממנו דם ברית דהשתא אי אמרינן דיום הבראותו כיום הולדו הוא מן התורה גם במל תוך ז' להבראותו צריך להטיף ממנו ד"ב ואי רק מדרבנן אפשר דלא צריך ואפילו אי נימא דהך שצריך להמתין ז' ימים הוא לכ"ע מן התורה מכ"מ יש נפקותא בין טעם הרי"ף והרא"ש במל ביום ח' תוך מעת לעת דלטעם הרי"ף צריך להטיף ד"ב כיון דפסק ע"פ תי' דהכא והכא מוכח דמעת לעת הוא מן התורה אבל לטעם הרא"ש דרק משום ספק נפשות היא לא צריך ולדינא צ"ע כיון דהטעם של הש"ך מדמילה דוחה שבת ולא מהלינן מע"ש והרי זה לא שייך כאן שהרי יום הבראותו אינו דוחה שבת

שם שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורים: ק"ק למה הוצרך לאוקמי כך ובששחט שלוחן עליהם למה לא מוקמי' שהי' הקטן חבוש בבית האסורים ולא הניחו לאביו למול עד לאחר עשיי'

שם כגון טומטום שנקרע: אפילו למאן דס"ל בבבא בתרא (קכ"ז.) דטומטום שנקרע אינו נמול לח' דהיינו כשחל בשבת מכ"מ י"ל דפשיטא לי' דמעכב מילתו בפסח שהרי מה דצריך מילה אתיא מהמול כל זכר כדאמרינן בשבת (דף קל"ז) והרי גם לענין פסח כל זכר כתיב

שם שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור: מכל הסוגיא נראה שאם הוא אונס שלא למול זכריו ועבדיו אינו מעוכב על ידיהם בפסח וק"ק דמאי שנא ממילת עצמו שמעוכב אפילו הוא אונס שהרי ערל שמתו אחיו מחמת מילה אינו אוכל בפסח וי"ל דודאי הדין נותן דאונס אינו מעכבו דהמול לו כל זכר לא שייך רק היכי שיכול למול אבל לענין מילת עצמו מוכח מיתורא דוכל ערל לא יאכל בו דהיינו באונס כגון שמתו אחיו מ"מ דאי באין מל עצמו במזיד כבר אתי מוכל בן נכר לא יאכל בו כמו שכתב רש"י בחומש והוא מהמכילתא והיינו ג"כ מה דאמרינן לעיל ואצטריך למיכתב ערל וכו' אבל ערל דלבו לשמים אימא לא צריכא ואפילו לפי מה שכתבו התוספ' בפסחים (דף ק"ך) דהצריכותא לא אמרינן רק לענין מיעוטא דבו אבל עיקר קרא דכל ערל לא מיותר דאין מזהירין מן הדין מכ"מ דברינו א"ש ע"פ מה שכתבתי לעיל בתוספ' ד"ה אי מה פסח דאק"ו ועשה שפיר לוקין לשיטת הרמב"ם ע"ש וא"כ מזה מוכח שיש חילוק דין מילת עצמו למילת זכריו לענין אינם

שם אמר רבינא ואיתימא רב ירמי': י"ל איך שייך הא דרבינא למה דתירץ הכא וי"ל דאי לאו הא דרבינא אכתי יקשה שנית ל"ל ואי לאקושי דסוף מילה דהיינו בשר החופה רוב העטרה מעכב זה פשיטא כיון דילפינן משוב דצריך פריעה ובכל מקום אמרינן דרובא ככולו אכן על זה הביא רבינא דגם בחופה רוב גובהו במקום א' בלא רוב הקיפו ולזה שפיר צריך קרא דהא בזה הרוב מהעטרה מגולה

שם ברש"י ד"ה חבושין. מוטלת עליהם: ק"ק למה הוצרך רש"י לכך דכש"כ שאם אין מצות מילה מועלת עליהם שלא תעכב העשיי' גם מה שכתב והם אינם יכולים לעשות את פסחן הוא ללא צורך והל"ל למול את בנם, וי"ל דרש"י רצה לתרץ כיון דחבושין וע"כ עשו שליח לשחוט את פסחם א"כ אכתי למה לא תעכב מילה זכרם דהא יכולים לעשות שליח גם לזה כמו לשחיטת הפסח ולזה מפרש כיון דמצות מילה מוטלת עליהם א"כ מצו' בו יותר מבשליחו כדאמרינן (ר"פ ב' דקדושין) האיש מקדש בו ובשלוחו מצו' בו יותר מבשלוחו וכן פסק הר"ם מרקנטי דהיכי שהאב יכול למול אסור ליתן בנו לאחר למול ולכן לא מוטל על האב לעשות שליח למול בנו דסובר שעדיין יהי' שהות ביום למול בעצמו כשיצא מבית האסורים או אם כבר הוא מילה שלא בזמנו למול בעצמו לאחר י"ט אבל פסחם אינם יכולים לעשות כשיצאו ולכן עשאו שליח לכך רק דלשון מוטלת עליהם אינו מדוייק לפ"ז לפי מה שפי' המהרש"א דזה קאי לענין למול זכרים משום פסח דמצות מילה אינה מוטלת על האשה

בד"ה אינו יכול לחיות. משום דלא יניק: עיין במהר"ם מה שהקשה על זה והנה המהר"ם הבין דמה שכתב רש"י משום דלא יניק היינו דעי"כ אין לו מזונות אכן לפ"ז ה"ל לרש"י לנקוט לישנא דהש"ס משום דלא זן אבל לשונו נראה מבואר דה"ק כיון דיצא לחוץ אינו יכול לחיות בנסתם הפתוח והיינו כמש"כ המהר"ם משום דאין לו אויר א"כ מ"ט במעי אמו יכול לחיות ולא צריך אויר היינו ע"כ משום דאז יש לו יניקה מאמו וסגי לי' באויר דאמו ולכן ל"צ אז ג"כ למזונות אבל כשיצא ראשו אז אין לו יניקה מאמו ולכן אין יכול לחיות בנסתם הפתוח אפילו שעה א' משום דאין לו אויר ע"י שאין לו יניקה וממילא אין לו מזונות ג"כ והיינו מה דפריך הש"ס ומייתי ראי' מהך ברייתא דאין לו מזונות עוד כשיצא ראשו

בד"ה הזאה. ואית דמפרש להו: כבר רמזתי לעיל (מ"ו:) מה שי"ל ביישוב שיטת הי"מ דס"ל להו דהזאה בגר דאורייתא היא דנכנס מים תחת דם וכעת אפרש יותר דהנה כל הנולדים לאחר עשיית פסח מצרים שאז נמלו כל הזכרים עד ט' חדשים אחר מתן תורה דהיינו אילו שנזרעו קודם מ"ת לא הי' להם עדיין גירות שהרי לא היו בכלל גירות אביהם ובדרך לא נמהלו ואלו ובניהם ובני בניהם אחריהם עדיין היו צריכים הזאה לגירותם ג"כ ומאילו קדייק ר' יוחנן הכא דערל מקבל הזאה דאין לומר דלמא אילו באמת לא עשו פסח מלבד שדוחק לומר כן י"ל דקדייק ר' יוחנן (שע"כ סמיך על הברייתא דקתני מלו וטבלו שהרי בלא"ה אפשר לומר בפסח הבא בטומאה הי') מלשון הברייתא כן דקתני מלו וטבלו ולכאורה טבילה ל"ל ועיין בתוספ' פסחים (דף צ"א) שכבר הקשו התוספ' אמה דקתני התם טובל ואוכל את פסחו ל"ל טבילה אכן שם י"ל דתקנה דרבנן היא משום דעד השתא אסור בקדשים וכמו דאמרינן (פ"ג דחגיג') לענין אונן ומחוסר כפורים אבל הכא דע"כ מדאורייתא איירי דעדיין לא היו תקנות דרבנן ל"ל טבילה אע"כ דמיירי בזה מאותן שעדיין היו צריכים לגירות טבילה שגם הם עשו פסח ומהני קדייק דערל מקבל הזאה, ומה שדחק להי"מ לפרש כן ולא כפי' רש"י היינו משום דק"ל קושית התוספ' מאי קמ"ל דערל מקבל הזאה פשיטא אבל השתא טובא קמ"ל דהזאה מהני קודם מילה דגירות, וגם י"ל דקשיא להו מה שהקשו הראשונים הא מתי מדבר קברו עצמם ודלמא לא נטמאו במת דגם זה מתורץ לשיטתם שהרי באמת הזאה לא משום טומאת מת הי'

וע"פ פירושינו מתורץ לפי' הי"מ לא לבד מה שהקשה רש"י עליהם אלא גם מה שקשה עוד מנ"ל לדייק דלמא בימי יהושע עדיין לא נגזרה הגזירה דכל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וגם מה שהקשה המהרש"ל עליהם כיון דהוי כפורש מן הקבר א"כ לא היו יכולים להתחיל למנות עד אחר מילה ע"ש, אבל לפ"ז גם זה א"ש דס"ל דמה שצריך הזאה דוקא אחר מילה זה מדרבנן אבל מן התורה מהני הזאה אפילו קודם דב"ה לא חדש רק זה דהוי כפורש מן הקבר וצריך הזאה אחרי כן כמו שכתבת לעיל (דף מ"ו)

אכן ביותר נ"ל ביישוב שיטת הי"מ ולתרץ כל הקושיות הנ"ל עליהם דבאמת הם ג"כ מפרשים כפי' רש"י דהזאה זו מטומאת מת היא רק שלהם הוקשה קושית התוספ' מאי קמ"ל ר"י מהיכי היתי שלא יקבל ערל הזאה ולכן מתרצים דהא קמ"ל ר"י כיון דב"ה קאמרי בפסחים כל ר"י הפורש מן הערלה וכו' וקאמר שם ר' יוחנן לא שנו רק בערל עכו"ם וכו' ולכאורה מנ"ל לר' יוחנן כן דלמא ב"ה הל"מ קאמרי דערלה מטמאה כמת דהא ר"ע ס"ל ערל כטמא אבל י"ל דהא מוכח מאבותינו דערל מקבל הזאה וא"כ אי הל"מ היא הוי כטובל ושרץ בידו אע"כ דמה שאמרו ב"ה כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר זה אינו רק בערל עכו"ם ומטעם גזירה ולא בערל ישראל ולכן מה דקאמר רבי יוחנן בפסחים לא שנו אלא וכו' לפרש דברי ב"ה אתי מדבריו דהכא מה שאמר הכא משום ר' בנאה דערל מקבל הזאה, ולפ"ז