ערוך לנר יבמות קפב

נפל או משום שיפול על חלק אחד מאחיו, אכן אכתי ק"ל לשיטת רש"י דמפרש הכא אליבי' דר' יוסי דיש ברירה בדאורייתא והרי לפי מה שכתבו התוספ' סוכה (דף כ"ד) היכי שלא יתברר בודאי לית לי' לר"י ברירה והכא ג"כ לא יתברר בודאי דשמא לא יחלקו לעולם או שמא ימכרו העבדים וצ"ע

שם בתוספ' ד"ה פוסל. נראה לפרש שהעובר פוסל בעבדי אביו: אף שלקמן (ע"ב) דנקט ג"כ הך לישנא דפוסל ואינו מאכיל מפרש בגמרא בפי' כפירוש רש"י דהכא מכ"מ לא מסתברא להתוספ' הכא לפרש כן משום דמשמע דאעבדים קאי דאיירי בהו אבל לרש"י ניחא לי' לפרש דומיא דמתניתן לקמן דאאמו קאי ומאמו מביא ראי' לעבדים, ועיין בתוספ' בב"ב (דף קמ"א) שהקשו על פי' רש"י דלפ"ז לא דייק שם מידי דס"ל לר' יוסי דעובר קני, ולא הבנתי שהרי ודאי גם לפי' רש"י קאי ר"י אעבדים דעובר פוסל בהם וא"כ מוכח ג"כ דיש לו חלק בהם והיינו מה דדייק דעובר קני

בד"ה זו. עובר כבא לעולם: עיין בכתובות (ז': ד"ה המזכה) שכתבו עוד תירוץ אחר דעדיף לשמואל להקנות] לדבר שלב"ל (מדבר) [מלהקנות דבר] שלב"ל ע"ש

ע"כ במרא חוששין למיעוט: ק"ק כיון דלב' התירוצים ע"כ סבר רבי יוסי דחוששין למיעוט וא"כ כיון דשמואל ס"ל כרבי יוסי כדאמרינן לעיל זו וס"ל כוותי' ע"כ ג"כ ס"ל דחוששין למיעוט ואיך אמרינן בב"ב (צ"ב:) ושמואל אמר לך כי אזלינן בתר רובא לענין איסורא אבל לענין ממונא לא הרי שמואל אפי' לענין אסורא לא אזל בתר רובא, וי"ל הא דפסק שמואל לעיל כרבי יוסי הוא דוקא לענין הא דעובר יש לו זכיי' ויש לו קנין לפסול אבל לענין לחוש למיעוט לא ויש נפקותא בשאין כאן בנים רק בנות וכנ"ל, אי נמי י"ל לפי מה שכתב הרשב"א הנ"ל דהא דחוששין למיעוט מפלת הוא רק לרבי יוסי לשיטתו דחייש למיתה א"כ י"ל דשמואל לא חייש למיתה וכש"כ לפמש"כ אי החשש שמא מת היא ועיין לעיל (י"ח.)

שם לימא דר"נ תנאי היא: לכאורה רק לר"נ דידי' דאין יכולים למחות היא דמהני תקנתא להאכיל העבדים אבל לשמואל דיכולים למחות ולא נקנה רק לאכילת פירות כמש"כ רש"י אין אוכלים דהא משום פירות אין אוכלים העבדים אפילו אי אמרינן דקנין הפירות כקנין הגוף דמי כמש"כ התוספ' ריש פרקין, ולפ"ז כי אמר דר"נ תנאי היא דרב נחמן דידי' אמר דלשמואל בלא"ה לא קאי תירוץ דתקנתא, ובזה א"ש הא דלא קאמר דרב נחמן אמר שמואל תנאי היא כדאמר לעיל דעבדינן תקנתא כדר"נ א"ש, ומה דנקט לעיל אמר שמואל היינו משום דרב נחמן א"ש הוא עיקר מימרא דתקנתא ועלה קאי ר"נ דידי', אכן רש"י לא פירש כן אלא דאדרב נחמן א"ש פריך דלמא תנאי היא דכן מוכח ממה שכתב בד"ה לימא ואין רשאי לחלוק עד שיגדילו עכ"ל משמע דאי אית לי' דרשאי לחלוק אפילו יכולים למחות הי' מותר לעבדים לאכול בתרומה, ונ"ל דרש"י הוכיח דע"כ גם לר"נ א"ש מהני הכא תקנתא דאי רק לר"נ הא כל הטעם דר"נ דהגדילו אין יכולים למחות הוא מכח מה כח ב"ד יפה והרי בגטין (דף ל"ד) אמרי' דל"א ר"נ כן רק לענין ממונא אבל לענין אסורא לא והכא אסורא הוא להאכיל עבדים בתרומה וא"ל כיון דאסורא הוא דאתיא מכח ממונא כממונא דיינינן לי' דא"כ גם התם לענין מה כח ב"ד יפה דבטלו מבוטל נימא הכי דהא גם שם הוי אסורא דאתיא מן ממונא דהא טעם דרשב"ג מפרשינן שם ג"כ הכי דאפקינהו רבנן קדושין מיני' מטעם הפקר ב"ד הפקר ואעפ"כ ס"ל לרב נחמן דבטלו מבוטל אפילו בקדשה בכסף אע"כ דהיכי דנוגע לאיסור דיינינן כאסור וא"כ מודה הכא ר"נ לשמואל, אע"כ הוכיח רש"י שפיר דגם לשמואל מהני תקנתא, ולפ"ז צ"ל דס"ל לרש"י דהיכי שיש קנין פירות לבד מאכיל עבדיו בתרומה ודלא כהתוספ' דבלא"ה כתבתי לעיל שאין ראית התוספ' מוכרחת ע"ש

שם דלא נפק לאויר העולם לא תקינו רבנן: ק"ל מי דחקו למימר הכי וגם לפרש דבת מאכיל דקאמר היינו ביש בן עם הבת יפרש הכי דלר' ישמעאל סבר ר' יוסי דלא חיישינן למיעוטא ולכן קאמר הבת מאכיל ביש בת לבדה מאכלת דלמאי ניחוש אי העובר זכר אינו יורש כלום במקום בת בנכסים מועטים ואי משום שמא יהי' העובר נקבה סמוך מיעוטא דמפלת למחצה זכרים ולמיעוטא לא חיישינן אבל הבן אינו מאכיל דממנ"פ יש חלק לעובר אי זכר הוא יש לו חלק כמו הנולד ואי נקבה היא הכל שלה, ונ"ל דהנה כבר הקשה הרשב"א איך עשו רבנן תקנתא לקולא היכי דיש בת לפנינו ועובר זכר כיון דמדאורייתא הנכסים בחזקת עובר ואינם אוכלים איך תקינו רבנן דאוכלין ונדחק בישובו גם רש"י העיר מי דחקו לאוקמי' בשיש בן עם הבת, ונ"ל דקושיות אילו חדא מתורצת בחברתא דהנה התוספ' לקמן (קי"ט) נסתפקו אי במיעוט דאיכא חזקה בהדי' חייש ר"א מן התורה או רק מדרבנן והתוספ' הרא"ש שם כתב דהיכי דאיכא חזקה חייש ר"מ מדאורייתא משמע דפשיטא לי' היכי דליכא חזקה לא חייש רק מדרבנן וכן כתב בפי' גם בסוגין דלפנינו דר' יוסי דחייש למיעוטא הכא הוא רק מדרבנן והיינו משום דהכא ליכא חזקה בהרי מיעוט אדרבא חזקה מסייע לרוב דהא העבדים עד השתא נמי אכלו בתרומה ומוקמינן אחזקת היתר, וא"כ י"ל דהכא לכ"ט אין חוששין למיעוט רק מדרבנן

ולפ"ז מתורצת קושית הרשב"א דשפיר קאמר אי איכא בן לא עדיף מהאי דא"ל איך עשו רבנן תקנתא להקל על ד"ת בקום וע' דזה אינו דמן התורה בלא"ה אוכלים דלא חיישינן לזכר דמיעוטא הוא ולמיעוטא לא חיישינן מן התורה ואי בת היא לא פוסלת מן התורה דנכסים בחזקת בן קיימו דמן התורה בת אינה יורשת וא"כ מה שניחוש הוא רק מדרבנן דהיינו דליחוש למיעוט שמא בן הוא ובזה קאמר שפיר דמדרבנן לא עדיף מהאי דקאי ואי בת היא לא עשו לה רבנן תקנתא ולכן ממנ"פ אוכלין, אכן זה שייך דוקא ביש בן בהדי בת אבל בבת לחודא שפיר יקשה אמאי מאכלת דממנ"פ לא יאכלו אי העובר בן אין אוכלין מן התורה דאיך מקילין רבנן על ד"ת ואי בת היא אפילו מדרבנן לא תאכיל ולכן ע"כ צריך לאוקמי' ביש בן בהדי בת ולפרש דעובר בתקנתא דרבנן לית לי' ושרבי יוסי חייש למיעוט ומתורץ הכל, אכן הא קשיא לכאורה דלפ"ז מאי פריך אדרבא נכסים מועטים דבנות הוי הא מכ"מ קאמר שפיר כולן נקבות לא יאכלו שמא ימצא עובר זכר ואז מן התורה נכסים ברשותי' קיימו ולכן אין אוכלין מכח דין תורה, וי"ל דמלישנא דקאמר ואין לבנות במקום הבן כלום קפריך דממנ"פ אי מן התורה קאמר הרי מן התורה לא ניחוש דשמא עובר זכר הוא דמיעוטא בלא חזקה הוא ואי מדרבנן היאך קאמר דאין לבנות כלום אדרבא נכסים מועטין דבנות ננהו

שם פרט לשומרת יבם: נסתפקתי בבת כהן השומרת ליבם כהן אם אוכלת או לא והנה לעיל (ע"א) כבר כתבתי דב"כ מעוברת מכהן כתב הטור דאוכלת אכן לענין שומרת ליבם לכהן לא גילה דעתו, ומכ"מ לפי מה שכתב הב"י שם ראי' להטור מדאמרינן בגמרא אי ב"כ לישראל היא פסיל לה כנעורי' וכו' משמע הא ב"ב לכהן לא ע"ש א"כ הך ראי' גופא שייכת ג"כ בב"כ שומרת ליבם כהן דגם בזה לא אמרינן רק אי ב"כ לישראל היא פסיל לה משמע הא לכהן לא, אכן אכתי יש להסתפק בשומרת לשני יבמים האחד כהן והאחד חלל אם אוכלת או לא וצ"ע

שם קנין כספו אמר רחמנא: א"ל אי אשה מקנין כספו אתיא א"כ התינח קדשה בכסף קדשה בשטר ובביאה מנ"ל דאכלה די"ל דאתקש הויות להדדי כמש"כ רש"י בכתובות (דף נ"ח) אכן בעבדים לכאורה ק' דהא דאכלו בתרומה ג"כ מקנין כספו אתי' כדאמרינן בריש פרקין וא"כ כשנפלו לו בירושה או נתנו לו במתנה מנ"ל דאוכלים וכן קשה לענין קנין כספו דכתיב גבי מילת עבדים, וי"ל דקנין כספו לענין עבדים אין פירושו קנין שקנה בכסף אלא קנין ששוה כסף כנראה מסוגיא דגיטין (מ"ג.) דמצריך שם קרא היכי שאינו שוה כלום דג"כ אוכל, וביותר מבואר ברישא דת"כ שם דממעט מכספו עבד עברי דאינו שו' כסף מדכתיב ויצאה חנם אין כסף, אבל מכ"מ לענין אשה אי אפשר לדרוש כן דבאשה לא שייך שוה כסף, ועוד דא"כ לא שייך למידרש דרשה דהכא קנין כספו אמר רחמנא דהא מכ"מ עתה היא קנין ששוה כספו אע"כ דדרשינן לענין אשה שקנה בעד כסף ולכן שפיר הוצרך רש"י שם לפרש דאתקש הויות להדדי, אכן ק"ל לדרשה