ערוך לנר יבמות קעד

שם ממידי דקשי ממותא: מה שאמר לו בלשון רמז ולא בפירוש י"ל כיון דאמרינן בסמוך שרב הי' לו אשה רעה וא"כ אפשר שבאותה עת כבר הי' נשוי ומה שאמר לו ר' חייא שהקב"ה יצילו היינו שיהי' בו כח לסבלה או שיכול לגרשה ולכן אמר לו בלשון רמז שלא תבין אשתו ותקניטנו יותר

שם נפק דק ואשכח ומוצא אני מר ממות: הא דקרי לאשה מר ממוח י"ל ע"פ מה דאמרינן (רפ"ה דעירובין) דמי שיש לו אשה רעה אינו רואה פני גיהנם והרי המות ע"כ אינו מציל מגיהנם דאל"כ ליכא גהינם לעולם א"כ האשה מר ממות

שש בתוספ' ד"ה המלוה סלע. מקשה ר"ת: אולי י"ל ביישוב קושיא זו דיש חלוק בין מלוה לממציא דודאי עיקר המצוה להלות לעני קודם שיבוא לידי דוחק כדכתיב כי ימוך אחיך עמך והחזקת בו וכמו שכתב רש"י בחגיגה (ה.) אלא דאם לא ידע בעניו עד הגיע לשעת דחק ואח"כ מלו' לו בזה ודאי יש לו שכר טוב וזה המלוה לעני אבל הממציא משמע שכבר ידע מקודם ולא השגיח עליו עד הגיע לעוני ביותר ואז המציא מעות לעני דהיינו שהניח לעני למצוא מעותו וסיעתו אבל מקודם לא הניח את העני למצוא אותו שלא השגיח על בקשתו ובזה יש לו עונש, ואפשר שזה כוונת התוספ' בחגיגה (שם) שכתבו שיש לחלק בין המלוה לממציא אבל המהרש"א במהדורא בתרא הכא לא כתב כן

בד"ה אפילו. מכל דריש: עיין במהרש"ל שמפרש נגד התוספ' דר"א בא לומר דכל גויי הארץ אתי לרבות גם יורדי הים דאינם בכלל משפחות האדמה אבל הם בכלל גויי הארץ, ולענ"ד התוספ' לא רצו לפרש כן שהרי בנדרים ודף ל') אמרינן דיורדי הים ג"כ בכלל יושבי יבשה הם ולכן פירשו דכל אתי לרבות אפילו אותם שלא דרים רק מעט ביבשה

בד"ה זבין. ונראה לר"ת: לכאורה פי' זה פשוט יותר דהוי דומיא זרע ולא תזבין והא דרש"י לא פירש ג"כ הכי י"ל דהוא לא גרס בחולין סתר זוללי אלא סתר דוללי כמו שהוא בגמרא שלפנינו וכן היא גרסת הערוך ערך סתר וא"כ לא מצינו דזולל לשון אריגה הוא, שוב ראיתי בערוך ערך בסרקי וערך דל שגרס גם הכא ולא תדויל תחת ולא תיזיל, ולפ"ז י"ל שהי' זה ג"כ גירסת ר"ח ור"ת ולכן פירשו שפיר כפירוש אבל גירסת רש"י י"ל שהיתה כגרסתנו ולא תיזול ולכן לא פירש כפירושם

ע"ב בגמר' מצא או מוצא: מה שקרא לאשה רעה מוצא ולטובה מצא היינו משום דטובה לא שכיח כדכתיב ואשה בכל אלה לא מצאתי ולכן מה שלא שכיח נאמר בלשון עבר כאילו מזכיר לזכרון דבר חדוש אבל אשה רעה דשכיח אומר בלשון בינוני מוצא שהיא נמצאת בכל עת

שם כיום סגריר: לכאורה רבא לא חדש בזה שכבר אמר הפסוק כן אבל י"ל דרבא לשיטתו קאי דלעיל קאמרינן היכי דמי אשה רעה אמר אביי וכו' ומהדרא לי' גבא ע"ש הרי שיש חילוק בין אביי לרבא דלאביי מקרי רעה כשמקללת ומחרפת אותו בקול ולרבא נקראת רעה אפילו אם בשתיקה היא מתנגדת לו שמהדרת לו גבא וא"כ לרבא יש חילוק בין אשה רעה לאשת מדנים דאשת מדנים היא כשמריבת עמו בקול וזה מה שאמר הכתוב דלף טורד ביום סגריר דיום סגריר הוא משל הרעה שמתרחקת ממנו והוא סגור ממנה כמו ביום סגריר ודלף טורד הוא מה שמתקוטטת בכל עת כמו דלף טורד שטורד לאדם אפילו כשהוא בבית והדלף מבחוץ וזה דקאמר רבא דאשה רעה דהיינו מה שקרא הוא אשה רעה כשמתנגדת לו בשתיקה היא כיום סגריר ולא קאמר כדלף טורד ביום סגריר דלזה אשת מדינים נשתו'

שם זו אשה רעה וכתובתה מרובה: מייתי הכא ג' פסוקים אאשה רעה וכתובתה מרובה משום שיש לחשוב שעל ידי אחת משלש תחבולות ישבות הרעה או שיגרשנה או שימשול עלי' ביד חזקה או שייטיבנה כגון ע"י צרתה בצדה דקאמר רבא לעיל או כדומה וכנגד שלשתן הביא ג' פסוקים, שלא יועיל לו אם יגרשנה נגד זה הביא קרא דאשר לא יוכל לצאת ממנה, ושלא יוכל לכוף אותה בעודה תחתיו נגד זה הביא קרא דלא אוכל קום, ושלא ייטיבנה נגד זה הביא קרא בגוי נבל שהוא יותר מרשע ואין לו תקנה: ואש באילו שם גזרו על הבשר מפני המתנות: המהרש"א ח"א העיר איך שייך שבבבל בטלו מצות דאורייתא דמתנות וטבילות ונדחק הרבה, ולענ"ד י"ל בזה ע"פ מה דאמרינן כחולין (קל"ו:) האידנא נהוג עלמא כהני תלת סבא כר' אלעאי בראשית הגז וכר' והודה ב"ב בדברי תורה ע"ש בפי' רש"י דראשית הגז וה"ה למתנות קאמר וכר' יהודה ב"ב היא שלא טבלו לקרי לתלמוד תורה והנה לר' יוחנן מנהג זה ודאי דלא כהלכתא דהא ס"ל הלכה כסתם משנה וסתם מתניתן דחולין ס"ל דמתנות נוהגין בח"ל וסתם מתניתן דפ"ג דברכות ס"ל דבעל קרי צריך טבילה לד"ת ולכן שפיר תלי העונש במה שהתחילו להקל נגד הדין מדה נגד מדה אבל אהא דנהגו כר' יאשי' לא הקפיד דאפשר דבימיו עדיין לא נהגו כן, ועוד דלפי' התוספו' סתם מתניתן דמכות (דף כ"א) כוותי' אתיא

ובהא דקא מחטטי שכבי ג"כ. יגעו המהרש"ל והמהרש"א לבאר מה מדה כנגד מדה איכא, ולפענ"ד י"ל ע"פ מה דאמרינן (ריש פ"ה דברכות) לישרי לן מר וכו' וי לן דמיתני ע"ש דהטוב מה שיעשה אדם שלא לשמוח מאוד אפילו בשמחה של מצוה הוא שיזכור המות בעוד שהוא חי והני ששמחו כיום אידם אפילו שהוא שמחה של עון ולא זכרו המיתה בעודם בחיים עונשם שיזכרו להחיים כשהם מתים שהחיים יחטטו אותם מקברם וישימו אותם נגד החיים ולפ"ז ששמחים ביום אידם לא על הבנים שחיים עדיין לבד קאי אלא על המתים גופא וכדי שלא יקשה מנ"ל שזה היא עונש לחיים ולמתים על זה מייתי קרא דבכם ובאבותיכם דע"כ אין הפי' באבות שהם עדיין בחיים דא"כ הם בכלל בכם דהא עמהם ג"כ דבר גם א"ל דקאמר באבות כם כשהיו הם בחיים ועתה בכם דא"כ הל"ל באבותיכם ובכם אע"כ דקאמר שיעשה עונש אחד שהוא עונש לכם וגם לאבותיכם שמתו כבר והוא מחטטי שכבי שיש צער לחיים ולמתים

שם אשה רעה צרעת לבעלה: דימה אותה לצרעת שכמו שצרעת לא בלבד שהוא צער לו אלא מרחיקו ג"כ מחברת בני אדם עד כי בדד ישב כן אשה רעה מבאיש ריחו ומרחיקו מחברת ב"א ולזה קאמר יגרשנה ויתרפא ולא קאמר ונרפא מצרעתו כי גם אחר גירושין עוד צריך לרפואה להעביר שם רע שהוציאה עליו בקטטה

שם כאלו שופך דמים וממעט הדמות: י"ל דהני תנאי בהא פליגי דר"א חשיב לי' כאלו שופך דמים שהוא מזיק לגוף שלא נברא על ירו כאלו הרגו אבל לנשמה אינו מזיק דהיא נשארה במעלתה למעלה אבל ר' יעקב ס"ל דאדרבא אפכא הוא דלגוף אינו מזיק כיון שעדיין לא נברא ולמה שאינו אינו יכול להזיק אבל הדמות ממעט שהוא הנשמה חלק אלו' ממעל שעל זה נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו היא היתה עולה במעלה יתירה ונדמה יותר ליוצרה אם הי' נברא לקיים תורה ומצות, וי"ל דפליגי בפלוגתא דב"ש וב"ה (בפ"ק דעירובין) אי טוב לאדם שנברא משלא נברא או אפכא דודאי התם לענין נשמה פליגי ור"א דהוא מתלמידי ב"ש י"ל דס"ל כב"ש דטוב שלא נברא ולכן לענין הדמות אינו ממעט כלום אבל ר' יעקב י"ל דס"ל כב"ה וב"ע ס"ל כתרווייהו לענין הגוף כר"א ולענין הנשמה כרבי יעקב ולכן קאמר כאלו שופך דמים וממעט הדמות

ובזה א"ש מה דמסיים בן עזאי שנאמר פרו ורבו ולכאורה לא חוש בזה שהרי גם תנאי קמאי דרשו הסמיכות אבל י"ל דבן עזאי דרש לשון פרו ורבו דפרו שייך לענין הגוף שהוא כפרה שמגוף א' נעשו שנים אבל לענין הדמות שייך לשון רבו שהוא נגד מה שבבטולו ממעט הדמות ואף דגבי בהמה כתיב ג"כ לשון ורבו י"ל דגם שם הוא מעלה שמדומם נעשה חי ולכן אמרו לבן עזאי אתה נאה דורש וא"נ מקיים שהוא דרש לשון פרו ורבו על גוף ונשמה מה שלא דרשו שאר תנאים שלא למדו רק מסמיכות

דף ס"ד ע"א בגמרא אחרים אומרים: י"ל במה פליגי עם ת"ק ועוד היאך שייך שגורמים לשכינה שתסתלק הרי תשרה על אחרים מישראל ואם כוונתם ג"כ אם על ידו תחסר המנין של כ"ב אלף א"כ היינו ת"ק ועוד למה לא מפרשים האחרים כן כמו הת"ק, וי"ל דמצינו שם ישראל טל האומה וגם על כל א' מישראל כמו שור של ישראל וכדומה ולכן הת"ק קאמר דלפעמים גורם ששכינה תסתלק מכלל ישראל