ערוך לנר יבמות קב

כנגד זה הסברא נותנת דרוב נשים יולדת כשלא שהתה עדיין זמן רב ושאין ראי' שאינה מן הרוב היולדות ולכן כיון שאין ליתן שיעור מתי מתחיל ומתי מסיים הרוב זיל הכא לחומרא והכא לחומרא ולכן לקמן מקשה שפיר אהא דקאמר היתה לה חמות אינה חוששת דאמאי הא כשלא שהתה זמן רב שיש רוב נשים יולדות וא"כ אמאי פסיקא לי' דאינה חוששת או שהי' לו לחלק בין זמן רב לאין זמן רב או שהי' לנו לחוש לעולם מפני שאין שיעור מסוים וכמו כן קשה הכא אפכא דאיך אמרינן דמחייבין באשם תלוי הא בשהתה זמן רב איכא רוב שהוא מן השני ואיך יבי' חולין לעזרה כן י"ל בדברי התוספ', אבל בתוספ' הרא"ש הביא הראי' מגמרא דלקמן דרוב נשים מתעברות ויולדות באמת לתירוץ על קושיתם

שם ע"ב בגמרא זו מה היא: ק"ל דא"ר אביי דלא ס"ל כן היאך פליג אבר קפרא דמפרש לפני רבי לשון זימה כן זו מה היא בנדרים (נ"א:) וי"ל דודאי גם אביו מודה דזימה לשון ספק הוא רק מדקאמר ממזרים משמע לי' ממזרים ודאי קאמר ודייק מזה דראב"י ספק כודאי משוי לי' ורבא מפרש מדקאמר ועל זה נאמר ומלאה הארץ זימה משמע דבזה רצה להודיע זימה דקאמר ממזרים הוא רק לשון ספק ואביי לא דייק כן

שם והאמר רבא תבעוה לינשא: ביומא (י"ח:) הקשו התוספ' של זה דלמא קטנה שלא הגיע זמנה לראות היתה ותירצו דרבא לא מפליג בין קטנה לגדולה, וק"ל דהתינח אמה שמקשה מרבא אבל אכתי מאי פריך מראב"י דלמא קטנות היו שעדיין אנן ראויין לילד ולא שייך חשש שאח ישא אחותו וע"כ צ"ל כיון דאמרינן נדה (דף י"ג) הנושא את הקטנה מעכב את המשיח א"כ ודאי רב ורב נחמן לא היו עוברים על זה ועוד דאי קטנות היו א"כ ע"כ מה דאכריזו מאן בעי ליומא הפי' הוא איזה אב יקדש לו את בתו קטנה שהרי קטנה אינה בת קדושין להקדש מעצמה והרי רב גופא הוא דאמר וריש פ"ב דקדושין) אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה וא"כ גם התוספ' שם לא מקשו מידי דלמא קטנות הוי

שם תנא ראב"י אומר לא ישא אדם אשתו: מה דמייתי מימרא דראב"י זו סמוך לכאן דלכאורה יקשה אמימרא ראשונה איך אפשר דכוונת הכתוב שלא יחלל בתו להזנותה דשמא אח ישא אחות הא חשש זה יש ג"כ ע"י קידושין שיקדש נשים בכל מקום ויבוא אליהן ואח"כ יגרשן דהא אשה מתגרשת בע"כ וא"כ אח נושא אחותו וא"ל דבקידושין אין חשש הרי יתחייב ליתן לכל אתת ואחת כתובה דז"א שהרי כתובה דרבנן ומדאורייתא אינו חייב רק בשאר כסות ועונה כל זמן שהיא תחתיו ומשיגרשה פטור לכן הביא אידך מימרא דבקידושין אין לחוש דבלא"ה אסור לקדש ודעתו לגרשה ושיקדש ע"מ לגרש מיד כגון הך דרבנן דמייתי הכא ל"ה אין לחוש משום דלא שכיח

שם ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא: ברשב"א הקשה דניזל כתר חזקה ליבם ותירץ דאיכא ג"כ רובא דרוב יולדת לט' ע"ש, ואין להקשות דאכתי יקשה לשמואל דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב די"ל דממונא דאתיא מכח איסורא דין איסור יש לו, ועוד גם בלא"ה א"ש ע"ע מה שחילקו התוספ' בכתובות (ט"ו:) דדוקא להוציא מיד המוחזק שבא לידו בהיתר ס"ל לשמואל דאין הולכין בממון אחד הרוב, ובזה א"ש ג"כ מה שהקשינו לעיל (דף כ"ב) לחה ממזר יורש אביו ואחיו לשמואל ע"ש, אכן בעיקר קושית הרשב"א י"ל דלענין זה לא שייך שהיו הנכסים בחזקת יבם שהרי אפשר שיחלוץ ואז הנכסים לסבא ולא לו, ובלא"ה הוכיח הרא"ש דאיירי שהסבא עדיין קיים ע"ש

שם הוי ממון המוטל בספק: עיין במהרש"א שהקשה בזה טל הרא"ש והניח בצ"ע, וראיתי בספר קרבן נתנאל שרצה לתרץ קושיתו דבשלמא בסבא וספק בנכסי יבם לא נחשב הסבא יותר מוחזק מהספק אבל הכא כיון דעובר אינו נוחל א"כ כשמת האח הראשון עמדו הנכסים בחזקת יבם דהעובר אף אם בנו הוא עדיין אינו ראוי לירושה וכשנולד מספק אין יכול להוציא מחזקת יבם כן מפרש דעת הרא"ש והטור, ותמהתי איך אשתמיטתי' במכ"ה שהרא"ש גופא פסק לקמן (ר"פ אלמנה לכה"ג) דעובר נוחל וכוותי' פסק גם הטור (בי"ד סי' של"א), ועיין מש"כ לקמן ישוב לקושית המהרש"א

שם אלא אי דמיא למתניתן להא דמיא: ק"ק ואי דמיא שייך בזה הא זה הוא הך דינא גופא דמתניתן דלקמן וי"ל דאיירי הכא שכבר עמד היבם עם הספק בדין וטען את ברא דידי את לענין נכסי מיתנא וכיון שמי שאמר זה בני לאמן כמבואר בקדושין (פ"ד) ה"א דאז אין יכולים האחים לומר לו עוד אייתי ראי' דאחונא את קמ"ל דאפילו הכי הוי דומיא דמתניתן דלקמן כיון דהאב לא בברי טען את ברא דידי את אלא בשמא וא"ל דבאמת בכזה הוא יורש עמהם דהאב אמן דז"א שהרי ממה דאמרינן לקמן קם דינא מוכח אפילו היכי שכבר טען היבם שהוא בנו מכ"מ אין הספק ורש את היבם

שם קם דינא: יש להסתפק אם לא מקבל הספק חלקו בהחצי שחלק היבם עמו דזה ממנ"פ שייך לו או מאח הראשון אם הי' אביו או מיבם אם הי' אביו ובזה לא שייך מה דאמרינן לקמן דהתם קאמר ממנ"פ דרכי גבך הוא אבל הכא אי איכא למימר הכי דהכא ג"כ יכול לומר כן לענין חלקו בהחצי האחר של נכסי מיתנא שקבל היבם, אכן מסתימת לשון הפוסקים משמע דבכל ענין קאמרינן דקם דינא ואפילו חלק זה אינו מקבל הספק וא"ל דא"כ למה קאמר ספק ובני יבם שרצו לחלוק בנכסי יבם ולא אשמעינן רשותא טפי דאפילו מחלק היבם בנכסי מיתנא אינו מקבל די"ל דאשמעינן אפכא רבותא למ"ד הדר דינא דאפילו לענין שאר נכסי יבם אמרינן כן

שם בתוספ' ד"ה דאמר לי'. ולא תטול כלום: לכאורה אפשר לפרש דלכך לא מצי אמר לי' לכי תהדר משום דהוא קאמר אי שתקית אתן לך בדמים יקרים ואי לא שתקית אהדר שטרא למרייהו והם אפשר אפילו בדמים יקרים לא יתנו לך כי על מנת כן אחזיר להם שטרם שלא ימכרו לך כלום וזה הפי' או יקח דרך במאה מנה או יפרח באויר, אבל מדברי התוספ' לא משמע כן, ועיין במהרש"ל ומהרש"א מש"כ בפי' התוספ' למה דלא שייך למימר לכי תהדר ובתוספ' הרא"ש נראה בפי' כפי' המהרש"א, אכן בכתובות הביא בשיטה מקובצת בשם מהר"י מטראני והרא"ה ותלמידי ר' יונה והריטב"א תי' על קושיא זו דלא יכול למימר לכי תהדר דה"ק לי' כיון דאי מהדרנא שטרא למרייהו לא תוכל לאשתעי דינא בהדייהו גם ממני השתא לא תוכל לתבוע כלום כיון שהם מכרו לי כל א' כל זכות שיש לו ע"ש, ובתירוץ זה מתורץ ג"כ מה שהקשו התוספ' לקמן דבחד דאתא מכח חד נמי נימא דאי בעי מזביננא לארבעה דבזה שפיר יכול להשיב לכי תזבן. ובמה שהקשו התוספ' על רש"י ממה דקאמר יקח דרך במאה מנה י"ל דצריך לנקוט כן להשמיענו עיקר הדין שהרי רק ע"י שדינו הכי יכול לומר לו אם תאמר לכי הדרת אז ע"כ או תקח במאה מנה או תפרח באויר

דף ל"ח ע"א ברש"י ד"ה שנפלו לה. וסלקא דעתין שנפלו לה: הא דפירש בלשון וסלקא דעתין משום דלתירוץ רבה י"ל דאיירי כשנפלו לה כשהיא נשואה תחת בעלה הראשון אבל לתי' עולא ואביי ורבא אפילו לפי המסקנא איירי בשנפלו לה כשהיא שומרת יבם כמבואר בסוגין, א"נ י"ל דנקט רש"י וסלקא דעתין אכל המשנה וזה אינו כן לפי המסקנא אליבי' דאביי דאיירי הסיפא דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל

שם בתוספ' ד"ה הוי יבם. ואין נראה כלל: לענ"ד י"ל ביישוב שיטת רש"י ורשב"ם דודאי חזקה במקצת לא חשיבא חזקה לקנות גם חלק המוטל בספק אלא א"כ דמאותו השם שיורש המקצת יש לו תביעה גם על חלק האחר כגון הכא דהיבם שהוא יורש ודאי של הסבא תובע מכח ירושה שיורש חלקו גם חלק הספק ולכן לא דמי זה לבא ב"ח ונטל חלקו של אחד שאף שחלק האחד ודאי שלו מכ"מ השם מכח מה שלו הוא עדיין ספק הוא שהתובע טוען החלק הוא לך מכח ירושה ולא בתורת לקוחה ותחזיר לי חלקי מהירושה ולכן אין לומר בזה מדמוחזק בחלק האחד גם האחר שלו כיון שלא ע"י השם שמוחזק יש לו תביעה גם על חלק האחר וכן ל"ק ג"כ מכולה שלי וחצי' שלי כיין שלא ע"י מה שמודה לו שהחצי שלו יש לו תביעה גם על החצי האחר אפילו אינה של תובע אבל בהירושה דהכא דיבם בנכסי סבא או