עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ערלה ג:א:ה
Amudei Yerushalayim on Yerushalmi Orlah 3:1:5 (Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Orlah 3:1:5) · עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ערלה · free full Hebrew text
Open in the reader →ר' אבוהו בשם ר' יוחנן העושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח וכ"ה הגירסא בפסחים (פ"ב ה"א) וכתב הרא"פ או שאור מחמץ שעבר עליו הפסח כו' ודבריו תמוהים דהא לאחר הפסח אינו רק איסורא דרבנן ולמה ליה לומר שאינו לוקה ואין לומר דס"ל כר' יהודה דחמץ לאחר הפסח הוא בלאו הא ליתא דהא ר' יוחנן כר"ש ס"ל בפסחים (כ"ט ב') וגם למה לו למינקט מחמץ שעבר עליו הפסח ולא בפסח גופיה והברור שט"ס הוא בכאן וצריך להיות ומחמץ בפסח וכן מצאתי בשער המלך ה' יסה"ת (פ"ה ה"ח) שהעתיק דברי הירושלמי חמץ בפסח ע"ש. וכן ראיתי בבעה"ע (מאמר חמץ) שהעתיק הירושלמי העושה איספלנית מחמץ ושור הנסקל כו'. וסיים אחר מה דאיתא בירושלמי צריכה וז"ל ובגמרא דילן ערלה כשאר איסורים וכן הלכתא עכ"ל. וראיתי להשירי קרבן בפסחים שם שהניח בתימה על הירושלמי דכיון דהירושלמי מפרש טעמא דר' יוחנן דלא יאכל ס"ל דוקא אכילה ולא הנאה א"כ ל"ל אספלנית דהוי שלכדה"נ הל"ל בנהנה ע"ש ולענ"ד י"ל דבאמת מחולקים בזה הירושלמי עם הבבלי אם אספלנית הוי שלכדה"נ דלשיטות ש"ס דילן בעינן דוקא דרך הנאה ממש ולכן הוי אספלנית שלכדה"נ משא"כ להירושלמי ס"ל דגם זה מקרי דרך הנאתן ושלכדה"נ לא הוי רק כשעירב בו דבר מר וכדומה משא"כ אם נהנה בו שעשה ממנו רפואה הוי כדרך הנאתן ובזה א"ש מ"ש הרמב"ם ה' יסה"ת (פ"ח ה"ח) דמותר לעשות אספלנית מחמץ בפסח ובירושלמי שבת (פ' י"ד ה"ד) וע"ז (פ"ב ה"ב) אמר רב שמואל בר יצחק הדא גמורתא סכנה אמר ר' ירמיה נותנין עליה חמץ בפסח דמשמע דוקא כיון שיש לו סכנה אבל בלא סכנה אסור וזה סותר דברי הר"מ וכבר הקשה כן המ"א (בסי תס"ו סק"ב) ולהמבואר א"ש דהירושלמי אזיל לשיטתו דאספלנית הוי כדרך הנאתן ולכך בעינן דוקא מקום סכנה משא"כ לש"ס דילן דס"ל דהוי שלכדה"נ מותר גם לחולה שאין בו סכנה. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה השער המלך על הד"מ שפסק דאין לוקין על ההנאה וגם בכלאי הכרם אין לוקין דהא בירושלמי מבואר שלוקין ע"ש שהניח בצ"ע. אמנם לפי מ"ש י"ל דכיון דעיקר הטעם דס"ל להר"מ דאין לוקין על ההנאה הוא משום דהנאה הוי שלא כדרך אכילה ולכן הוא מפרש מה דלקי בכלאי הכרם היינו על אכילה שלכדה"נ וזה לשיטות ש"ס דילן דבעינן כדרך אכילה ממש וה"ה כדרך הנאה ממש משא"כ לשיטות הירושלמי דס"ל דבהנאה לא בעינן דרך הנאה ממש וגם רפואה מקרי למאכל דרך הנאתו אף שלא קאי להכי א"כ גם בכל התורה לוקה על הנאה אף שמאכל לא קאי להנאה מסתמא ולהכי לשיטות הירושלמי לוקה אכלאי הכרם כמו דלוקה בכל מקום על הנאה וא"ש ולהכי מיבעיא ליה להירושלמי בנדרים (פ"ד ה"ב) ובכתובות (פ"ג ה"ב) בהנודר מן הככר אם מותר לחמם ידים ולא איפשטא ובש"ס דילן בעירובין (דף ל) פשיטא ליה דמותר וכמ"ש המחנה אפרים ה' נדרים (סי' כ"ז) לפי דהירושלמי מיבעיא ליה אם מקרי זה דרך הנאתו משא"כ לש"ס דילן הוי שלכדה"נ וכמ"ש רש"י שם דלא אסיק אדעתיה לאסרו אלא דרך הנאה דהיינו אכילה וזה לפי סוגיית ש"ס דילן דהנאה מקרי שלכדה"נ משא"כ להירושלמי דהנאה בכלל אכילה ס"ל דהנודר מסתמא אסר גם הנאה עליו ורק מיבעיא ליה אם חימום היד הוי כדרך הנאתן או שלכדה"נ. וראיתי בתוס' דרבנן (אות ל"ט) שהאריך בביאור הירושלמי ומסיק דכן פירשו הר"ן ומהר"י אלפנדרי דהאיבעיא הוא אם חימום הוי כדרך הנאתו ע"ש ולא כהקה"ע ופ"מ שפירשו אם הנודר אסר על עצמו הנאה. ועשו"ת רדב"ז (ח"ג סי' ת"ר) נראה שהוא פירש כפי' הפ"מ והקה"ע ע"ש ומה שנסתפק שם בתוס' דרבנן אם להסיקו תחת תבשילו הוי שלכדה"נ או הוי כדרך הנאתן. הנה ראיתי לבעה"ע מאמר חמץ (בדיקת כלים) שכתב וז"ל ואע"ג דקיי"ל כל האיסורים שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן והסקת פת שלכדה"נ הוא נהי דאין לוקין איסורא מיהו איכא עכ"ל מבואר דס"ל דהוי שלכדה"נ. ודרך אגב אעיר על מ"ש היד שאול (סי' רכ"א סק"א) להקשות על מה דאמרינן בנדרים דל"ב באמר הנאת מאכלך עלי אוסר שלא ילעוס חיטין ויתן ע"ג מכתו דהא הוי שלכדה"נ. וע"ז כתב וז"ל. אמנם נראה דעד כאן לא אמרינן דלעיסה ע"ג מכתו הוי שלכדה"נ רק באם אנו דנין מתורת אכילה שפיר אמרינן דלעיסת חיטין לא חשיב אכילה אבל כיון דאומר הנאת מאכלך עלי ונהנה מגוף המאכל שלא ע"י אכילה זה הוא באמת הנאה גמורה כדרך הנאתן עכ"ל ודבריו תמוהים דהא חזינן גבי חמץ בפסח דהוא בודאי אסור בהנאה מה"ת גם שלא ע"י אכילה ועכ"ז אמרינן דמותר ללעוס חיטין ולהניח ע"ג מכתו ואי ס"ד דהוי הנאה כדרך הנאתן למה מותר וע"כ דהוי שלכדה"נ ובעיקר קושיתו כבר האריך בזה תוס' דרבנן שם ליישבו: