עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רמב

הרמ"ז כתב על מה דאיתא במשנה וכל הנאכלים ליום א' דכל שכן הנאכלים לב' ימים דאריך זמנייהו דעבדי הרחקה ע"ש וביין הרקח השיג עלי' מסברא. ובמח"כ העלימו עיניהם מדברי התוס' זבחים (נ"ז ב') שכ' דבנאכלים לב' ימים לא עבדי הרחקה דניכר בהשמש בעת ששוקעת ולא אתי למטעי ע"ש וכ"כ הרמ"ע בתשובה שם. ודע שראיתי להא"ז בה' פסחים (סי' רל"ב) שכ' וז"ל כ' בתשו' הגאונים פ"א שכח ר' קלונימוס הזקן לאכול אפיקומן אחר סעודה קודם בהמ"ז ואח"כ הוזכר לו ולא רצה לחזור ולאכול ממנה לפי שהי' צריך לשתות מכוס של ברכה וא"א לשתות בין כוס של ברכה לכוס של הלל כו' ולא רצה לברך עלי' ברהמ"ז בלא יין לפי שתקנו כוס שלישי עליה נראה שטעונה כוס ואפילו לאחר כוס רביעי של הלל לא רצה לאכול מצה ולברך בהמ"ז מפני שלאותן מצות לא תקנו אלא ד' כוסות בלבד אבל כוס חמישי לא התקינו ומפני כן נמנע ולא אכל דאמרינן בירושלמי דברכות כו' אמר ר' הונא לית כאן אכילת פסחים לאחר בהמ"ז עכ"ל הא"ז. נראה מדברי' שגרס בירושלמי דאינו יכול לאכול הפסח לאחר שבירך בהמ"ז. אולם חושש אני אם אין בו ט"ס. וע' בפרדס הגדול (סי' קל"ב) ושה"ל (כלל ס"ז) ובמהרי"ל ה' פסח במנהגי מהרא"ק שהעתיקו דברי ר' קלונימוס כמו הא"ז וליתא שם ההוא דירושלמי. ודע דהב"י סי' תע"ז הקשה על ר' קלונימוס דהי' לו לסיים בהמ"ז חוץ מברכת בפה"ג ולאכול מצה ולברך בהמ"ז על הכוס וכ' דס"ל דבהמ"ז טעונה כוס אבל לדידן יש לעשות לסיים בהמ"ז בלא בפה"ג כו' ע"ש אולם לפי המבואר בדברי ר' קלונימוס שבס' הפרדס ובא"ז ושה"ל ומהרי"ל מבואר דגם הוא ס"ל דבהמ"ז אינה טעונה כוס בכל השנה רק בפסח כיון שתקנו כוס שלישי עלי' ש"מ שטעונה כוס בפסח מבואר דלא כהב"י

שם הלכה ב' אתיא דר' יוחנן כר"ח בן עקביא כו' ע' בשירי קרבן בשבת (פ"א ה"ב) שכ' וז"ל וקשיא לן דאמרינן אתיא דר"י כראב"ע משמע דאף ר"י סובר דהעוסק במצוה אינו פטור מן המצוה ואנן תנן בפ"ב דסוכה שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ור"י סובר דהלכה כסתם משנה וצ"ל דתנאי נינהו אליבא דר"י עכ"ל. והוא דחוק ולדעתי י"ל זה דהנה הך ברייתא הובאה גם בסוכה (כ"ו א') ושם הגירסא להיפוך. והובא בטוא"ח (סי' ל"ח) דהתגרים פטורים מן התפלה כו' והרמב"ם השמיט זה וכבר האריכו בזה האחרונים ומצאתי בחי' הר"ד ערמא"ה (די"א ע"א) שכ' וז"ל שהרב סובר דכל זה אדחי מסתמא דגמרא פ' הי' קורא דאמרינן בפירוש דאע"פ שעוסק במצוה כיון שאינו טרוד שהוא פטור דבעינן שני תנאים עוסק במצוה וטרוד כו' ע"ש באורך וא"כ א"ש דברי הירושלמי די"ל דגם ר' יוחנן סובר כן וא"כ אף שסובר דתגרים חייבים היינו כיון שאינם טרודים משא"כ בהולכי דרכים דבודאי זה נקרא טירדא ע"כ פטרו אותם במשנה וע"כ גם הר"מ כ' בפ"ו מה' סוכה דהולכי דרכים פטורים מן הסוכה וא"כ גם ר' יוחנן פסק כסתם משנה. וע' בס' הישר לר"ת בענינים שונים (דפ"ו ע"ב) שגם הוא הסכים לזה החילוק דטירדא ופסק דלא כראב"ע יעו"ש

שם ה"ה למען תזכרו כו' ר' אומר זו מצות שבת כו'. ע' בס' הפרדס הגדול (סי' נ"ח) שהעתיק אמר ר' אלעזר מצות שבת פסוק מלא כו' ובסוף המאמר העתיק והייתם קדושים זו הוא קדושת כל המצוות כו' ע"ש היתה נוסחתו משונה ממה דאיתא לפנינו

שם הלכה ו' והרי גאולה כו' והרי הזן כו' ע' מה שפי' בו הרא"פ. ובתוספותיו כ' תימה לפי מה דסלקא דעתן השתא כו' ולא ראה מ"ש הראשונים בביאור דברי הירושלמי הללו. עתוס' פסחים (ק"ד ב') וחי' הרשב"א פ"ק דברכות וסמ"ג עשין (סי' מ"א) וא"ז ה' ק"ש (סי' מ"ג) וכל בו (סי' נ') ולפי ביאורם א"ש דברי הירושלמי ועמ"ש הרמ"א בהגהותיו במרדכי ע"ד הירושלמי האלו. וע' רש"י כתובות (ח' א') שכ' מדי דהוי אברכת בשמים וברכת על האור במוצאי שבת דאמרינן רבי מפזרן וחוזר וסודרין על הכוס ור' חייא מכנסן כו' ונרשם במראה מקום שם ירושלמי פסחים פרק י' ולא נמצא שם כלל בירושלמי פסחים מזה וכוונת רש"י הי' לדברי הירושלמי דכאן

פ"ב ה"א אפילו שמען עד תשע שעות יצא. ע' בפירוש מבעל ספר חרדים שכ' ופסקו כל הפוסקים בשופר והשוו ק"ש והלל ומגילה לשופר וקשיא טובא שהרי זה הירושלמי מחלק דבשופר יצא ובק"ש והלל ומגילה לא יצא עכ"ל ולא תירץ כלום. והנה בדברי הירושלמי האלו א"ש מה שהקשה הטורי אבן ר"ה (דל"ב ע"ב) על מה דאיתא התם תנ"ה שמע ט' תקיעות בט' שעות כו' והקשה הט"א דאיך שייך לומר תנ"ה בדבר שהוא מחלוקת תנאים דתניא בפ"ב דמגילה די"ח קרא סירוגין יצא סירוסין לא יצא ר' מונא אומר משום ר"י אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש עכ"ל. ולהנ"ל א"ש דהפלוגתא דגבי מגילה אינו שייך לתקיעת שופר כמבואר בירושלמי כאן דשאני תקיעת שופר משאר דברים. ומה שהקשה הבעל חרדים לק"מ דחזינן דהש"ס דילן להלכה אינה מחלקת בין שופר לשאר דברים דהא בר"ה שם דמקשה על ר' יוחנן ודידי' לא והא ר' אבוהו הוי שקיל ואזיל בתרי' דר' יוחנן והוי קרי ק"ש כו' א"ל כי שהית כדי לגמור את כולה חוזר לראש ואם איתא מאי קושיא הא שאני שופר משאר דברים אע"כ דהש"ס דילן אינה מחלקת בין שופר לשאר דברים. ולפמ"ש הט"א שם לחלק בין דאורייתא לדרבנן י"ל דר' יוחנן לשיטתו דס"ל ק"ש דאורייתא וכמ"ש הש"א (סי' א') ולא מוכח מזה. וע' בטורי אבן שכ' שאפי' למ"ד דשהה חוזר לראש הוא רק מדרבנן ובזה י"ל מ"ש בגליון הש"ס בירושלמי שם דלכן השמיטו הפוסקים האיבעיות דירושלמי שם משום שפסקו להקל ואכתי קשה דלמה השמיטו זה בק"ש הא ק"ש דאורייתא ולהנ"ל י"ל דמה דשהה חוזר לראש הוא מדרבנן ולכך פסקו להקל וראיתי במלוא הרועים אות ש') שחקר בשהה לצורך התפלה אם הוי הפסק וכ' דכן מסתבר דלא הוי הפסק ע"ש וכן נ"ל ממה דקיי"ל דבשומע תפלה יכול להאריך כמה שירצה וקשה הא הוי הפסק יותר מכדי לגמור את כולה אע"כ דלצורך התפלה שרי ובזה סרה הקושיא מה שהקשה הטורי אבן דהא בין תקיעה לתקיעה הוי הפסק הברכות מה שאומרים ע"ש ולהנ"ל א"ש דכיון שתקנו חכמים לאמור הברכות בין התקיעות ולתקוע על סדר הברכות הוי לצורך התקיעות ולא הוי הפסק. וע' במלוא הרועים שם שכ' וז"ל ומבואר שם בש"ס דמגילה והלל ושופר שוין לאהדדי וכן ק"ש וכן בירושלמי ריש פרק הי' קורא מבואר דשוין עכ"ל ותמהני דאדרבה בירושלמי כאן מבואר דשופר לא דמי לאינך ואולי לא קאי אלא אק"ש ולא אשופר

שם ה"ג ר' יוחנן בקייטא דהוה חזיק רישי' כו' ע' מ"ש הרא"פ בביאורו ולא נהירא כלל ובמעריך (אות ח') כ' בשם תשובת הרשב"א הגירסא בסתוא דהוי חזיק רישא כו' ע"ש וכן ראיתי באורחות חיים ה' תפילין ובא"ז (סי' תקל"ב) שגרסו כן. ומ"ש המעריך בביאור דברי הירושלמי ואינו אסור משום ערוה לא נהירא כלל ותו דתקשה על הרא"ש דחציצה פוסלת בתפילין וע' בא"ז (סי' תקע"ו) מ"ש וז"ל משמע הי' חוצץ כמו [בזה"ז] מכנסיים מבואר דלא כפי' המעריך. וראיתי בתוס' יה"כ יומא (פ"ו א') שהשיג ע"ד המעריך. אולם ראיתי בחי' הריטב"א לב"מ (דק"ה ע"ב) מ"ש בביאור הירושלמי בשם הראב"ד ונעלם זה מהמפרשים. וע' בהקדמת שו"ת בית אפרים מ"ש בביאור דברי הירושלמי האלו

שם כשהוא נותן על יד מהו אומר באקב"ו על מצות תפילין כו' כ"ה הנוסחא בירו' בא"ז ה' כיסוי הדם (סי' שפ"ז) וה' תפילין (סי' תקפ"ב) וכ' דפליג בזה על הבבלי וכ"ה בחי' הר"ן כדה (נ"א ב') ובבעל העיטור ה' תפילין (חלק ח') אולם ברוקח (סי' שס"ג) איתא הגירסא בירושלמי להיפוך דעל ש"י אומר להניח ועל ש"ר אומר על מצות. וכ"ה בס' הישר לר"ת (סי' שמ"ו) וכ"ה בחי' הריטב"א לר"ה (ל"ד א') כשהוא נותן ש"י אומר להניח תפילין וכשהוא נותן ש"ר אומר על עצות תפילין כך הנוסחא הישינה הנמצאת בספרים מדויקים עכ"ל

שם הלכה ה' הגיעוך סוף מלאכת המים שאינן מחוורים ד"ת. ע' שו"ת משכנות יעקב חא"ח סי' ע"ט) שכ' דמזה מוכח דלהירושלמי אינו ברור דק"ש ד"ת ע"ש אולם לפי מה שפי' דברי הירושלמי בקונטרס ר' חיים יונה דהכוונה דהיסח הדעת במי חטאת אינו מה"ת א"ש דלא מוכח מידי מהירושלמי אם ק"ש אינו ד"ת וז"ב

שם הלכה ז' הדא דתימר ברחיצה של תענוג כו' כהדא דשמואל כו' דלא יסחי מיית כו' ע' מה שפי' הרא"פ ולפי פירושו הוי ראי' לסתור דמתחלה כ' דרחיצה שאינו של תענוג מותר ובהעובדא סיים דאם מיית כו' וא"כ אין ראי' כלל ובא"ז ה' אבילות (סי' תל"ה) הביא הירושלמי הנ"ל ונשמט שם תיבת כהדא וכ"ה לפנינו בירושלמי מ"ק (פ"ג ה"ה) ולפ"ז א"ש קצת. אולם בחי' הרשב"א הביא הנוסחא כאשר הוא לפנינו וצ"ל דמיית לאו דוקא והוא דוחק. אולם בתוס' ר' יהודא לברכות (ט"ז ב') וכ"ה ברא"ש פ"ב דברכות איתא הנוסחא על נכון וז"ל אבל אסור ברחיצה כל שבעה הדא דתימא ברחיצה של תענוג אבל ברחיצה שאינה של תענוג מותר כהדא דשמואל בר בא עלו לי' חטטין בראשו אתו שאלון לר' יוסי מהו דיסחא אמר לי' יסחא מה אנן קיימין אי בדבר שיש בו סכנה אפי' בט"ב ואפי' ביה"כ אלא באין בו סכנה (והכל הוא מלשון הירושלמי ולא כמעדני מלך בספ"ב דברכות ע"ש) ולפ"ז א"ש הכל וע' נשמת אדם (כלל קמ"ה סק"א) שהביא מהירושלמי הזה ראי' לאסור מדאמר אי לא יסחי מיית משמע דבלא זה אסור אולם לפי הנוסחא הנ"ל אין כאן ראי' כלל

ה"ח כהנא הוי עולם סגין כו' מאי קלא בשמיא כו' ע' ברא"פ שפי' עלם זריז בתורה ומצות כו' מה קול עתה בשמים כו' ולא ראה מ"ש רש"י בב"ק (קט"ו ב') דרב כהנא מת והחיה אותו ר' יוחנן ועלם הוא יניק שהי' יניק כשבא לא"י וכמ"ש היוחסין באות א' ולכן שאל אותו מה קול בשמים

שם ה"ט דלמא ר' יסא ור' שמואל כו' ע' בזכור לאברהם (חא"ח אות ח') שכ' וז"ל והקשו בירושלמי והתנן חתן פטור ואם רוצה לקרות קורא ותירצו שאני ק"ש דאית בי' עול מלכות שמים וע"כ תמה על הבאר מים חיים שנראה מדבריו דהירושלמי תלה זה במחלוקת וזה אינו דכי אמר הירושלמי הוא לכ"ע אפי' למ"ד דרשאי בחתן שאני כו' יעו"ש. אולם נראה דהזכור לאברהם לא עיין בגוף דברי הירושלמי דלפי המבואר בירושלמי יש לפרשו דמתרץ דהמשנה דסוברת דחתן אם רוצה לקרות קורא הוא סוברת כר"ג דחייב בק"ש וכ"כ הקרבן העדה בפי' א' וא"כ תלי זה במחלוקת. הן אמת שהתוס' כתבו דר"ג סובר דרק בגדול ובוטח הדין כן ואולם י"ל דהירושלמי לא ס"ל כן ואין כאן תימה על הבאר מים חיים וק"ק על הב' פירושים שפי' הקה"ע דהא איתא בירושלמי קם לי' ר' יצחק בר' שמואל לצלוי דהיינו תפלה ומה שיאטה דעול מלכות שמים לכאן וצ"ל דהוא שם המושאל לק"ש. וע' בתפארת ישראל ברכות (פ"א סי' כ"ה) שכ' דאע"ג דקיי"ל דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט בירושלמי פ"ב דשבת מ"מ אדם גדול שאני וכר"ג פ"ב מ"ה עכ"ל ולא ראה בירושלמי גופי' כאן ובפ"א דשבת דמקשה מר"ג ומתרץ דק"ש שאני דאית בי' מלכות שמים וש"ע דגם