עמודיה שבעה פח

שבא אברהם שנצטו' על המצות ומל את עצמו ויליד ביתו ומקנת כספו דא אליעזר עכ"ל והנה מזה נולד לנו ספק גדול על גלגול מטטרון במשה כנ"ל אחר שבהיותו באליעזר קיים גם מצות מילה ואינו חסר לנפשו מכל התרי"ג מצות וא"כ מה הי' צריך להתגלגל במשה כי זו תכלית גלגול הצדיקים לקיים מה שנחסרו ממצותם בחייהם והוא כבר קיימה ונ"ל ליתן תשוב' מספקת ובזה יתורץ המסור' שכתוב ד' פעמים הלוך חדא גבי אברהם הלוך ונסוע ואידך הלוך וגדול הלוך וחסור הלוך ושוב כי מביא האר"י זללה"ה וגם בעל שורש ישי וזכרו החסיד בעל שני לוחות הברית בפ' כי תצא שהאדם מוכרח להתגלגל אפילו אלף פעמים להשלים המצות כי האדם בצאתו לאויר העולם יוצא נשמתו בתרי"ג מצות כמו שהגוף בשס"ה גידין ורמ"ח איברים שהם תרי"ג וכל זמן שלא קיים אותם האדם כתיקונן ממש אע"פ שקיים אלא שלא היו כדת וכהלכה מוכרח להתגלגל עד שישלי' חוקו ואז חוזר אל מקומו הראשון שהיה אהלו בתחילה ואיתא בזוהר חדש פ' לך לך שכל ענין אברם הוא רומז אל הנשמה בצאתה לזה העולם אומר הקב"ה לה לך לך מארצך וגו' ואעשך לגוי גדול אם תזכה במצות ואז אברם הלוך ונסוע שהנשמה הולכת ומשוטטות בעילם ולכך נקראת אברם שהוא ב' מילת אב רם כי הנשמה היא אב לגוף ורם שהיא ממקום רם חצובה מתחת כסא הכבוד ע"ש דברים נפלאים. וז"ש הלוך ונסוע ר"ל אברם שהוא הנשמה כאשר היא הולכת לזה העולם ונוסע או היא הלוך וגדול כי היא מוכתרת בכל מיני מצות התלוים בנשמותיה תרי"ג מצות נגד תרי"ג איברין וגידין ויוצאת כמלך בגדולתו שאין חסר כלום וא"כ במשך זמן הבלי העולם הלוך וחסר ר"ל שנחסר מלקיים איזה מצות ומאי תקנתי' אז הלוך ושוב ר"ל שמוכרח לילך למיתה שאין הליכה אלא מיתה וא"כ ושב לזה העולם בסוד הגלגול כ"כ פעמים אפי' אלף פעמים עד שישלים מה שהחסיר מתרי"ג מצות ומש"ה הן פעמים ושלש יפעל עם גבר משמע שהגלגול אינו נוהג אלא ג"פ ע"ש בשני לוחות הברית תירוץ לזה וא"כ זה ג"כ תשובה נוצחת למה שהקשינו לעיל למה נתגלגל מטטרון במשה כי אע"פ שקיים כבר כל המצות אפי' מצות מילה מ"מ לא היה קיום מצוה זו כתיקונה כי התורה צותה דוקא למול לח' ימים וזו היא עיקר מצותה ואליעזר עבד אברהם נימול לעת זקנותו ולכך היה ההכרח להתגלגל במשה להיות נימול לח' ימים ואל תשיבני דא"כ למה נתגלגל כלל באליעזר אחרי שלא היה כתיקונה וי"ל שגנאי היה לו לעמוד בהיכל המלך בלי מילה ולפיכך אחר שכבר התחילה להתפשט מצוה זו בישראל נתקן עתה כל מה שהיה באפשר ואח"כ במשה נתקן לגמרי. והנה בזה נבא אל ביאור מאמר הנ"ל וה"ק ראו אבותיו של משה תוארו כמלאך אלהים ומלו אותו לח' ר"ל דבשלמא אם לא היה תוארו כמלאך אלהים לפרסם לכל שהוא מטטרו"ן שר הפנים כנ"ל בודאי לא היו מולין אותו לח' כי אותו יום שמיני היה שבת ומשה ספק בן ששה או בן שבעה וכל ספק אין דוחה שבת אבל אחר שראו שתוארו כמלאך אלקים ולפי שהוא מטטרון שר הפנים והיה קשה להם למה הוא בא עתה לעולם אי כדי לקיים מצות מילה מה שלא קיים הרי בהיותו באליעזר קיימא וצ"ל שבאליעזר לא קיימ' כתיקונה שלא נימול לח' ימים ובא עתה להיות נימול לח' ימים ואם איתא שהוא לאו בר קיימא איך אפשר לקיים בו המצוה כתיקונה למולו לח' שהרי יום ח' הוא שבת אלא ודאי מוכח הוא דאיהו בר קיימא מפני שכל עיקר ביאתו לעולם אינו אלא להיות נימול לח' שהוא שבת לפיכך הלכו ומלו אותו לח' אבל אם לא היו רואין בו שתוארו כמלאך אלהים ודאי היה ספק אצלם אם הוא בר קיימא אם לאו ומספק לא היו דוחין את יום השבת והיו מולין אותו אחר שבת שהוא יום תשיעי ללידתו

(כא) ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ע"ש. והנה מלת וירא הוא כמיותר שהרי כבר נאמר וירא אבל נ"ל שבא לרמז מ"ש המגיד בח"ב פ' שמות שמשה הרג המצרי נתן עיניו בו ונעשה גל של עפר והטעם הוא