עמודיה שבעה פו

בעולם ודאי נתמלא אז הבית אורה. כי המילה בעצמה היא האורה ולכך אומר בזהר וכלא הוה ביה ר"ל הכל היה בו דהיינו שנולד מהול ונתמלא כל הבית אורה כי זה בזה תליא והכל דבר אחד הוא ובזה מדוייק מש"ה ותרא אותו ותראהו מיבעיא ליה מאי אותו ולפי דרכינו קאי מלת אותו על אות ברית קודש שלו שראוהו שהיה כי טוב. ובזה יש לנו לידע מנהג ישראל שהיא תורה להדליק נרות הרבה בזמן שמוהלין ובפרט במדינת אשכנז שמדליקין י"ב נרות קטנים זולת שאר נרות כי אחר שענין המילה היא רמז על האור הצפון ועתה מתגלה קצת כפי חלק המגיע לנשמת אותו תינוק לפיכך לסימן זה דין הוא לישראל להדליק נרות הרבה לרמז על אור רב טוב הצפון שעתה מתגלה. ובזה יובן מ"ש במדרש רבה בפרשת משפטים בענין עקילס הגר שאמר שאי אפשר לעכו"ם ללמוד התורה שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ולמי לבני ישראל ע"כ. כי הביא הרקנטי בפרשת בראשית ענין אדה"ר שהי' צופה ומביט מסוף העולם עד סופו ע"י אור שברא הקב"ה ביום ראשון הדבר אינו על הפשוטה כי מה תועלת היה מגיע לו מזה אבל הכוונה היא על השגת חכמת התורה שע"י אור הזה היה משיג החכמות וכל סודות התורה שהם מתפשטים מסוף העולם ועד סופו וכו' ע"כ ולכך אומר הכתוב לא עשה כן והאי מלת כן הוא כמיותר ולפי דרכינו ניחא כי מביא בזהר פרשת בראשית על פסוק ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור ויהי כן מיבעיא ליה ותירץ לפי שאותו אור שברא הקב"ה ביום ראשון לא נשתייר בעולם שגנזו הקב"ה ולכך לא כתיב ויהי כן דהא לא הוה כן אלא ויהי אור אחר גרוע מאור הראשון ע"כ. והנה ע"י מצות המילה מתתקן מלת כן מה שחסר בתורה מה שאמר כן ע"י עכו"ם ואדרבה על ידם נגנז האור ביותר ויותר וז"ש מגיד דבריו ליעקב וגו' ולא לעכו"ם וקשה למה אמר לא עשה כן לכל גוי כן דייקא ר"ל הרי הקב"ה לא עשה לכתוב כן בתורה וכל זה היה לכל גוי דהיינו העכו"ם שהם גרמו להעלים אותו אור ואם כן איך יתן להם התורה והחוקים שאי אפשר להשיגם אם לא ע"י זריחת אותו אור. והנה מעתה תבין הוויכוח שהיה למשה עם פרעה בהוצאת ישראל ממצרים שכתיב בפרשת בא ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלהיכם מי ומי ההולכים ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו וגו' ויאמר אליהם יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם לא כן לכו נא הגברים ע"כ וביאור הענין כי יש לנו לידע מ"ש כל חכמי אמת וגם הפילוסופים מאנשי דתינו הסכימו בזה כי יציאת מצרים היה מורה על חידוש העולם שהקב"ה ברא את העולם וחידשו וכתב בעל עבודת הקודש כמו שהבריאה היה ע"י מאמרות כן היו עשרה מאמרות מהקב"ה לפרעה ע"י משה להוציא את ישראל וכנגדן באו עליו עשרה מכות וכמו שבבריאה היה מעורב חושך ואור זה בזה ועשה הקב"ה להבדיל האור מן החושך כן ישראל שהם באים מצד האור היו מעורבין בין המצריים אשר במחשך מעשיהם והוציאן הקב"ה משם להבדיל האור הטוב מן החושך וכמ"ש במדרש רבה פרשת קרח כמו שהבדלתי האור מן החושך כן הבדלתי ישראל מן העכו"ם ואם כן יציאת מצרים היה ממש כעין הבריאה וכמו שבבריאה היה מאיר האור הטוב כו' ולא נגנז ממנו כלל כן היה מן הראוי ביציאת מצרים שכל ישראל יצאו מאפילה לאורה אבל פרעה הרשע היודע שרשו וענינו שהוא עורף המונע האור הטוב לצאת שמטעם זה עיכב את ישראל מלצאת כמ"ש האר"י בדרוש הפסח ענינים גדולים ונפלאים שא"א להעלותם על הספר כי לאו כל מוח יוכל לסבול אותו וכאשר ראה פרעה הרשע שבהכרח הוא להבדיל האור מן החושך רצה להתחכם ולגנוז בתוכו מ"מ קצת אור כמו שהי' אח"כ שגנז הקב"ה מקצת אור ולכך אמר מי ומי ההולכין ר"ל שבודאי הוא שלא יצאו כולם כי קצת אור נגנז וא"כ מי ומי יהיה מאותן שילכו והשיב משה בנערינו ובזקנינו וגו' ר"ל אנו כולנו נצא ולא ישאר אפי' א' ממנו כי הזמן הוא שיתגלה כל האור ולא גנז ממנו כלל מיד ויאמר פרעה יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם