עמודיה שבעה סג

הזה הוא שקר והיינו כמ"ד יש אם למסורה ובבגדו בה לשון בגידה וכיון שבגד בהם בישראל במצרים אין חוזר ובוגד בם בשאר גליות אבל אם יהי' אלהים עמדי וגו' ונתן לי לחם לאכול זו התורה ובגד ללבוש ר"ל ע"י שיתן לי התורה ולא למלאכים יהיו מוכח שבגד ללבוש ר"ל האי ובגד דכתיב גבי אמה עבריה בבגדו בה אין פירושו בגידה אלא ללבוש שהוא לשון עליית שלובשין אותו דאם איתא שהוא לשון בגידה ויש אם למסורה א"כ איך נותן הוא לי התורה ולא למלאכים שהרי לא חטאו במה שאכלו בשר בחלב אלא ודאי יש אם למקרא ובגד דאמה עבריה הוא בגד ללבוש ולא לשון בגידה וכל זמן שלא פירש טליתו יכול למוכרה וא"כ בזה אדע שחלומי הוא אמת שיהיו בניי גם בשאר שיעבודים ולפי שבמראה זו ראיתי ג"כ הנחמה שיחזרו ויבואו לארצם ולמולדתם ואפשר שגם זה אמת או שקר ואם יקיים בי הקב"ה התנאי ושבתי בשלום אל בית אבי בזה אדע ג"כ שגם זה אמת כי כמו יציאתי מבית אבי בטלטול ושקיעת אור השמש היה סימן לבניי שיחרב ב"ה וישקע אורם והם ילכו בטלטול הגלות כן הוא חזרתי לבית אבי לשלום הוא סי' שגם הם יחזרו מטלטולם כנ"ל קצת יותר בהאריכות ובודאי אדע שכל מה שראיתי במראה זו הוא אמת בלי שום. ספק. והנה עוד חלמין חלמנא שהקב"ה יתן לבניי קרבנות וגם זה אפשר להיות אמת או לאו ואם יהי' אלהים עמדי וגו' והיה ה' לי לאלהים ידענא שהחלום והמראה היא אמת. כי רבינו בחיי בפ' צו מונה שם י"ג מיני קרבנות שצוה לנו התורה והם נגד י"ג מדות ע"ש והנה דבר זה צריך ביאור אם זה היה כוונת הקב"ה בי"ג קרבנות וא"כ מ"ש שצוה בי"ג מיני קרבנות לזכור י"ג מדות יותר משאר מצות ולבאר זאת יבואר נמי משרז"ל בילקוט ישעי' דכ"ב ותאמר ציון ה' עזבני וה' שכחני מה ה' ה' אמרה לו אפי' אותן שתי מדות של רחמים שכתוב בו ה' ה' אל רחום וחנון הם עזבו אותי א"ל הקב"ה התשכח אשה עולה כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבתם לפני במדבר עכ"ל וקשה מה אמרה ציון ומה השיב לה הקב"ה שלפום ריהטא אין זו תשובה להשאלה ועוד למה זכרה שתי מדות והלא י"ג מדות הן והי' לה לומר שאפי' י"ג מדות של רחמים שכחו אותה להרבות התלונה שמכל הי"ג לא יהיו בה אפי' אחד. אבל דע הענין שרבים מנו הי"ג מדות ולא ירדו לסוף עומק הכוונה ואין לנו אלא דברי פה קדוש הרשב"י ז"ל במדרש נשא ומשניהו האר"י בהג"ה אשר כל דבריהם דברי אלהים חיים ואינם בנויין בשכל האנושי והם ז"ל מנו הי"ג מדות פרטן מאל ואמרו ששני שמות ה' ה' הם שני שרשים לכל הי"ג מדות וכל הי"ג מדות הם ענפים המקבלים אורם משורשם כנודע ליודעים סודם ולכך זכרה ציון ה' ה' שתי מדות של רחמים ר"ל שהם השרשים לכל המדות של רחמים וכוונתה היה על כל הי"ג מדות אלא שזכרה השרשים שהענף הולך אחר השורש וגופא בתר רישא גרירא והרבה הבכיה והקינה ביותר שאפי' שרשי הרחמים עזבו ושכחו אותה כ"ש הענפים המתפשטים מהם. ורז"ל אמרו בפ' פנחס גבי קרבנות שהמינים הם אומרים שלאכילה אני צריך אין לפני אכילה ושתיה א"ר סימן י"ג מדות של רחמים כתיב בי ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' וגו' ויש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי ע"כ ולפיכך נ"ל שהשיב לה הקב"ה וכי אפשר לשכוח אותך מי"ג מדותיי של רחמים וכי אשכח עולות ופטרי רחמים שהקרבתם לפני וקשה וכי לאכילה אני צריך ולמה צויתי אתכם על זאת או למה עשיתם ציווי בזה אלא ודאי שידעתם שי"ג מדות של רחמים כתובים בו ואין רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי וא"כ איך אפשר שבדבר שנצטערתם לקיים רצוני אכשל ח"ו אתכם ולהסיר מאתכם מדותיי של רחמים כי במדה שאדם מודד מודדין לו אתם גיליתם לעין כל המינים שאני רחמן אין בדין להסיר מדות הרחמנות מאתכם ואע"פ שחרב ב"ה זהו עיקר ותכלית מדותיי הרחמים כי אם לא היה ב"ה חרוב היו ח"ו ישראל בטלים מן העולם כנודע וז"ש רבינו בחיי שצוה התורה י"ג מיני קרבנות לזכור י"ג מדות רחמים כי גבי קרבנות ירדה התורה לסוף דעתם של המינים שיאמרו לאכילה הוא צריך וכדי שיהא התשובה בצדה לפיכך צוה הקב"ה בי"ג מיני