עמודיה שבעה לד

רז"ל הנ"ל דגם איקונין יאבד יום הולד בו ר"ל בקללה זו שקלל יום לידתו הי' מרגם ומטיל מום בצלם אלהים שרצה למעט מן העולם צלמו ודמותו ואם טעם היסורים הוא בשביל שאני מיועלי פרעה ונודע מה שאמרו רז"ל בגמ' דסוטה שאצטגניני פרעה טעו בכוכבים שראו מושיען של ישראל נלקה במים לפיכך קלל יחשכו כוכבי שהכוכבים לא יזרחו עוד אורם שע"י זריחת אורם באו היסורין עלי ולכך אמרו רז"ל בעט בפלקי של מלך והוציא איסורין יחשכו כוכבי נשפו כי הכוכבים אינם פועלים ברשות עצמן לצאת ולבא כמו, שחשבו הפילוספים אלא הם אסורים תחת יד הקב"ה בביתו ואין להם יכולת לצאת ולבא אם לא מל פיו יבואו ויצאו והוא המוציא במספר צבאם לבל יחסר המזג וא"כ איוב שקלל הכוכבים נמי שבעט בבית המלך והוציאה משם כזה שמוציא אדם החבוש מבית האסורים שאין לו רשות לצאת בלי ידיעת המלך ואם היסורין באו עלי משום שאני מגילגול יעקב או מתרח למר ולמר כדאית לי' ונודע מ"ש רבינו ז"ל שהמלאך הממונה על ההריון לילה שמו ולמדו מדברי איוב שאמר יאבד יום הולד בו והלילה אומר הורה גבר והוא מביא הטיפה לפני הקב"ה ואמר טיפה זו מה תהא עלי' ולפי ענין הטיפה הנודעה מזדמן הקב"ה נשמה הדומה לה כנודע ליודעי חן לפיכך קלל איוב המלאך ואמר הלילה הוא יקחהו אופל ר"ל הלילה ההוא שזכרתי כבר בדברי והלילה אמר הורה גבר והוא המלאך שהביא הטיפה לפני הקב"ה אותו מלאך לילה יקחהו אופל כי איהו הגורם ליסורים כי אם לא הי' מביא הטיפה לפני הקב"ה לא הייתי מתלבש בנשמת יעקב או תרח ולכך אמרו רז"ל קלל לשלטון הלילה ההוא וגו' ר"ל מה שאמר הלילה לא הי' כוונתו לקלל הלילה כמשמעו אלא כונתו הי' לקלל השלטון והממונה הנקרא לילה ואם היסורין באו עלי בשביל שהקרבתי עולות ולא נתחי חלק לשטן גם זה מרומז בקללת לילה כי עולה זמנה כל הלילה לפי שהיא באה על ההרהור וההרהור הוא על הרוב בלילה וא"כ הלילה ההוא שהקרבתי עולה גרמה לי שבאו עלי יסורין ולכך יקחהו אופל וא"כ בדרך זה יש לפרש קלל לשלטון הלילה ההוא הוא השטן דאיהו שלטון מלך רב הגדול כמ"ש רז"ל על פסוק ובא אלי' מלך גדול ר"ל מה שקלל הלילה קלל ג"כ בזה את השלטון שהוא השטן השולט להחטיא התחתונים כי ע"י שלא נתן חלק לו נמסר לידו. והנה איוב שידע שהיסורין באו עליו מחמשה טעמים הנ"ל ואפי' הכי קלל הי' טעמו ונימוקו עמו כי על כל טעם וטעם הי' לו תשובה נוצחת שעל ידה הי' לו מקום להתרעם ובראות חמשה הנ"ל שנידונו בדין המפורש לעיל ראה שהוא טועה ואין מקום להתרעם נגד הקב"ה והודה לדברי הקב"ה ואמר שיכור הייתי. ועתה נבא אל ביאור הענין ונתחיל מן הראשון שהיסורין באו עליו על שהביא עולות ולא שלמים והתרעם על זה ואמר מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט וכיון שראה דין הראשון הנזכר והנה מרים מצורעת כשלג ראה שהוא טועה. כי יש לעיין בדברי איוב מה זה שאומר אערכה לפניו משפט והלא לפי המשמעות שהקב"ה הוא פעל דברו ואיך יערוך לפניו משפט. אבל הענין הוא כי פליגי רבינו ז"ל בזבחים ובבראשית רבה ובשארי מקומות אם קודם מ"ת עולות דווקא הקריבו או שלמים ועולות. והנה אם אמת הדבר כמאן דאמר עולות דווקא הקריבו הי' פתחון פה לאיוב ומקום להתרעם למה באו עליו היסורין אי משום שלא הקריב שלמים הרי לא היה באפשר להקריב אלא עולות דווקא ואם מכל מקום היה ראוי ליסורים שכך הדין נותן מי שמקריב עולות לחוד באין עליו יסורין וא"כ למה נידון הוא ביותר מכולם שהיו קודם מתן תורה שלא הקריבו שלמים אבל אם אמת הדבר נעשת' כמ"ד עולות ושלמים הקריבו ודאי ראוי היה איוב ליסורין והנה מקשה שם בגמרא למ"ד עולות דוקא הקריבו והא כתיב ויקח יתרו עולה וזבחים ושלמים ומשני יתרו לאחר מ"ת היה ומקשה תינח למאן דאמר לאחר מ"ת היה אבל למאן דאמר קודם מתן תורה היה מאי איכא למימר ומסיק מאן דאמר יתרו קודם מתן תורה סבר כמאן דאמר עולות ושלמים הקריבו בני נח קודם מתן תורה. והנה מעתה נקוט כלל זה בידך למאן דאמר יתרו קודם מתן תורה היה בדין היה לבא יסורין