עמודיה שבעה קמט

שהיה להקב"ה עם דומה שר של גיהנם במעשה דוד שלקח את בת שבע אשת אוריה אמר דומה אם פטרה אוריה בגט היה לו לדוד להמתין שלש חדשים להבחנה בין טיפת זרע אוריה לזרע דוד והשיב הקב"ה גלוי וידוע לפני שלא שכב אוריה עם בת שבע מעולם אמר לפניו רבש"ע אם לפניך גלוי לפניו מי היה גלוי ע"ש נפלאות בהאריכות כללא דמלתא אם היה דוד יכול להבחין בין טיפה לטיפה והיה ברור אצלו שזה היה טיפתו וטיפת אוריה לא נתערבה ולא היה חטאו חטא בבת שבע וז"ש דוד אין בריה יכולה להבחין וכו' ואני אחשבה לדעת זאת וכל כך למה ואומר עמל הוא בעיני עמל הוא חטא כנ"ל בעיני דייקא ר"ל אע"פ שבעיני הקב"ה הוא אינו עמל כי יודע שלא נתערבו הטיפת מ"מ בעיני הוא עמל ואון לפי שלא נגלה לפני מה שגלוי לפני הקב"ה ולפיכך אחשבה לדעת זאת ויהי' לי תשובה על חטאי נגד המקטרג. ובזה יובן דקדוק אחד בתהלים סי' נ"א כאשר בא נתן הנביא והוכיחו על דבר בת שבע אמר דוד כי פשעי אני אדע וקשה מאי אני אדע ידעתי מיבעי' ליה או אדע וקשה מה הי' המקרא חסר אם לא הי' כתוב אני ועם מ"ש יובן והכי קאמר כי פשעי אני אדע אני דייקא ר"ל כל פשעי בבת שבע אינו אלא אני בעצמי ג"כ אדע שאפילו הקב"ה הוא יודע שלא חטאתי מ"מ היה מן הראוי שגם אני בעצמי אדע שלא נתערב זרעי בזרע אוריה אחר שלא ידעתי זה הוא חטאי והנה מה שצריך להמתין שלש חדשים להבחין בין זרע לזרע למדו רז"ל בגמ' דיבמות מדאמר הקב"ה לאברהם להיות לך לאלהים ולזרעיך אחריך שיהי' זרעיך מייחס אחריך מה שאין כן אם אינו מבחין אז הולד בספק אם הוא מתייחס אחר הראשון או אחר האחרון והקשו בתוספות והא מיבעיא ליה לזרעך אחריך כמ"ד דאזהרית רחמנא לאברהם דלא תינסיב גויה ושפחה דלא ליזיל זרעה בתרה כי ולד שפחה כמוה והניחו בתימה וקשה ושמא שניהם הם אמת אלא ודאי זה היה ליתד אצלה שמ"ד אהבחנה פליג אמ"ד דלא תינסיב שפחה וגו' ובזה נבא אל כוונת אברהם שלא רצה לברך משום שיצא ממנו ישמעאל כי חטא בזה שיצא ממנו כי לקח הגר שפחתו ויצא ממנה ישמעאל המתייחס אחריה כמש"ה גרש האמה ואת בנה ולא אמר בנך והקב"ה אזהריה ואמר לזרעיך אחריך דלא תנסיב שפחה דלא ליזיל זרעה בתרה ולפיכך לא רצה לברך ובראות דוד זאת אמר לי נאה לברך דבשלמא מקודם הייתי סבור שאין אני ראוי לכך שחטאתי בבת שבע שלא המתנתי שלש קדשים להבחנה וכתיב לזרעיך אחריך להזהיר על הבחנה ואע"ג שהייתי יכול להשיב לזרעך אחריך כמ"ד דלא תינסיב י"ל מאי חזית אבל עכשיו אם איתא שהוא כמ"ד להבחנה וא"כ למה אין אברהם רוצה לברך אלא ודאי הוא כמ"ד אזהרה על השפחה ולא להבחנה וא"כ חטאי בבת שבע לאו חטא הוא ובודאי לי נאה לברך. ואחר שראה שיצחק אינו מברך שיצא ממנו עשו בזה ראה שלא היה בו פסול רות המואביה כי איתא בגמ' דיבמות בהאריכות בוויכוח שאול אם דוד מותר לבא בקהל שבא מרות המואביה ומואבי ולא מואבית או אסור לבא בקהל ומסיק שם מואבי ולא מואבית דזיל בתר טעמא על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים דרכו של איש לקדם ולא דרכו של אשה ומקשה היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים ומשני במערבא תירצו להו הכי כל כבודה בת מלך פנימה ואין דרכה לצאת ופליגי רז"ל במד' וישלח בענין דינה שבא עליה שכם חד אמר מפני שלא נתנה לעשו וחד אמר משום שהיתה יצאנית ותצא דינה וכל כבודה בת מלך פנימה והנה אחרי שיצחק אינו רוצה לברך משום שיצא ממנו עשו ודאי ליכא לאוקמי כמ"ד שנענש יעקב בדינה על שלא נתנה לעשו ולכך נ"ל כאשר ראה דוד שהוא אינו מברך בשביל עשו אמר לי נאה לברך שאין בי פסול מצד רות המואביה דבשלמא מקודם הייתי סבור כמ"ד מואבי אסור בקהל ומואבית מותרת ואע"ג שי"ל זיל בתר טעמא על דבר אשר לא קדמו ואין דרך אשה לקדם שכל כבודה בת מלך פנימה הייתי סבור שהכתוב מדבר בדברים אחרים דרך כל אשה לצאת ואע"ג שנענשה דינה על זה י"ל שנענשה לפי שלא נתנה יעקב לעשו