עמודיה שבעה קלח

בעזרת הוד והדר לפניו. אחצב עמוד החמישי קרבן אהרן ובניו

(כט) במדרש תצוה וז"ל כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הרע לו א"ל תורה היתה לי ונתתי' לך שאלולי היא אבדתי עולמי עכ"ל והנה כבר צווחו בי' קמאי דקמאי למה הרע לו שנראה כרודף אחר הכבוד שאין זה מדרכו שהוא האיש העניו מכל האדם. ומה השיב לו הקב"ה. ולהבין יבואר ג"כ מ"ש בגמרא דשבת כשעלה משה למרום לקבל התורה אמרו מלאכי שרת מה לילוד אשה בינינו א"ל לקבל התורה בא וקשה מה לבשר ודם בינינו הל"ל מאי ילוד אשה דודאי לפי דעתם אפי' אדה"ר שלא הי' ילוד אשה אלא יציר כפיו של הקב"ה ג"כ לא הי' ראוי להיות ביניהם ומה הי' תשובה לקבל תורה אכתי הקושיא במקומה עומדת והנה תחלה יש ליישב דיקדוק לשון המדרש הנ"ל שאמר שאלולי היא אבדתי עולמי שהרי קיום העולם אינו עומד אלא בקבלת ישראל התורה ואפי' אם היו מלאכים מקבלים אותה הי' העולם חוזר לתוהו ובוהו כמ"ש בגמ' דע"א וא"כ מאי שאלולי היא שאלולי כן מיבעיא לי' אבל ביאור הענין דע כי מלאכים לא היו יכולין לקבל התורה לפי שאכלו אצל אברהם בשר בחלב כמ"ש בשוחר טוב. ובגמ' דחולין פרק כל הבשר מקשה מנלן לבשר בחלב שאסור באכילה ומשני אמר קרא לא תאכלו כל דבר שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל ומקשה אם כן מעשה שבת ליתסרו דהא תיעבתי לך ותירץ אמר קרא גבי שבת כי קודש היא לכם הוא קודש ואין מעשי' קודש. וזה שאמר תורה היתה לי ונתתיה לך וקשה למה לא למלאכים אי משום שאכלו בשר בחלב וכתיב לא תאכל כל תועבה כל דבר שתיעבתי לך והרי מעשה שבת מותרין אלא ודאי מדגלי רחמנא גבי שבת קודש היא לכם ילפינן דוקא הוא קודש ואין מעשיה קודש וא"כ שאלולי היא אבדתי עולמי אלולי הי"א דייקא ר"ל אלולי לא הי' נכתב מלת היא בודאי הי' המלאכים מקבלים התורה ולא אתם ישראל והיה העולם אבד כי עולם ומלואו דווקא בשביל ישראל שיקבלו התורה ואיתא בגמ' דקדושין פרק ד' בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם וכו' תנו רבנן איזו היא חללה כל שנולדה מן הפסולין (ופי' רש"י ואפי' הוא ישראל אם ביאתו בעבירה שאינה של ממזרת הוי הולד חלל) מאי פסולין אילימא פסולה לו הרי מחזיר גרושתו משניסת דפסולה לו ובניה כשרים דכתיב כי תועבה היא היא תועבה ואין בניה תועבין אלא כשרים ע"כ והנה אי לאו דיוקא דהיא להתיר ולד גרושה משניסת לכהונה היינו אומרים כאוקימתא קמייתא שכל ולד הנולד מן הפסולין הוא חלל. ודע שיוכבד היתה מגורשת מעמרם וניסת לאלצפן בר פרנך וילדה עמו אלדד ומידד ואח"כ חזר עמרם ולקחה לאשה וילדה את משה כמ"ש בפ' בהעלותך בתרגום יונתן בפסוק אלדד ומידד מתנבאים במחנה. והנה זה היה הוויכוח בין הקב"ה ומשה כאשר שמע משה שהקב"ה אימר לו ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך לכהונה ולא נתן לו הכהונה חשב בלבו שהטעם הוא מפני שהוא ולד שנולד מפסול גרושה משניסת ופסול לכהונה ואע"ג דכתיב היא תועבה וילפינן היא תועבה דווקא ואין בניה תועבים וכשרים מ"מ דרשא דהיא הי' רפיא בידו ולכך הרע לו מאד ולא בשביל הכבוד והשררה ח"ו והשיב לו הקב"ה תדע לך שדיוקא דמלת היא הוא דיוק גמור ואין להסתפק בו כלל כי הרי תורה היתה לי ונתתי' לך משום שאכלו בשר בחלב ואם איתא שאין זה דיוק גמור קשה למה נתתי לך שהרי כל עיקר איסור בשר בחלב לא ילפינן אלא מדיוק היא ואלולי אותו היא הייתי אובד עולמי ועל כן אל ירע בעיניך על שלא נתתי לך הכהונה כי לא הי' מצד פסול שהרי מוכח הוא שכשר אתה וזה הי' ג"כ הוויכוח בין הקב"ה ומלאכים כשעלה משה למרום כי שמעתי מרבותי דקדוק נאה בלשון המלאכי' שאמרו