עמוד העבודה עד

תבין מהו ענין הדילוג משל ספן אחד רצה ללמד ולהרגיל בנו הקטן במלאכ' הספינות ולא היה יכול להוליכו לספינה שעל הים וללמדו שם להראותו כל כלי הספינה ופעולתם ומעשיהם לפי שהדרך היה רחוק משם לים והבן הוא קטן עדיין מה עשה מילא גיגית גדולה ורחבה מאוד עם מים ועשה ספינה קטנה של שעוה וכל כלי הספינה עשה ג"כ של שעוה דהיינו התורן והוילון ושאר הכלים ואמר לבנו דע כמו שאתה רואה כאן כמו כן היא בספינה האמיתית שעל הים אלא הציור הזה שאתה רואה הוא בתכלית הקטנות כי המים שבגיגית הוא כדמות הים אלא שהגיגית היא כלי קטנה והמים בה מעוטים והמים שבים הם המון מים רבים כי זה הים גדול ורחב ידים ועמוק והספינה שבכאן היא של שעוה והוא קטנה והספינה שבים הוא של עצים והיא גדולה מאוד וכן החורן שבכאן עם עמודי הוילון הם של שעוה ושם הם עשויים מעץ והוילון שבכאן הוא ג"כ של שעוה ושם הוא של פשתן ומעתה התבונן מאוד איך יצוייר בלבך הציור של הספינה הגדולה שבים והבן ההוא היה משכיל ותמה על לשון אביו שאמר לו התבונן ואמר לאביו מה שייך כאן ענין התבוננות להבין הנמשל שהוא הספינה שבים הלא הנמשל דומה ממש למשל אף שאינם שוים בחומר שלהם שזה שעוה וזה עץ ופשתן וכמו שאני רואה בחוש הראות את ציור המשל שהוא הספינה של שעוה הרי כבר חקוק בדמיוני ציור הנמשל שהיא הספינה הגדולה שעל הים שהיא ממש בדמות ציור ותבנית המשל שהיא הספינה הקטנה ומה התבוננות שייך כאן בדבר שהוא מושג לחוש ולכח הדמיון והתבוננות אינו שייך אלא בדבר שאין החוש יכול להשיג כ"א בשכל וצריך לעלות ולדלג בשכלו מן המשל הגשמי אל הנמשל הרוחני כמו בענין הקפה גשמיית והקפה רוחניית שצריך לעלות ולדלג ממשל הגשמי אל הנמשל הרוחני שהיא הקפה שכליית זהו נקרא התבוננות והנה הכסיל נראה אצלו ראיית עיניו הגשמיים יותר ברורה אצלו מראיית עיני השכל ואם יעמדו אב ובנו זה אצל זה ונאמר לכסיל ההוא כי האב מקיף את בנו בהשגת שכלו ילעג וישחוק נגד מאמרינו שהאב מקיף בנו באמרו האיך הוא מקיף את בנו הלא המה עומדים זה אצל זה והנה המשכיל יודע שבאמת אין כאן הקפה גשמיית מאב לבנו שהרי הגופים של האב ובן עומדים זה אצל זה אבל בבחי' רוחניותם ושכלם יראה המשכיל בעיני שכלו שהאב מקיף את בנו בשכלו ואף שהגוסים עומדים זה אצל זה והכסיל הוא עור בעיני שכלו ואין לו רק חוש הגשמי וזה"ש הכתוב החכם עינו בראשו והכסיל בחושך הולך דלכאורה אין זה דבר והפכו דהל"ל והכסיל עינו ברגליו או הל"ל החכם הולך באור אבל ר"ל עיקר עיניו של החכם אינם העינים הגשמיים אלא עיני השכל ועיני השכל הם בראשו כי השכל הוא במוח והכסיל בחושך הולך שאין לו עיני שכל רק העינים הגשמיים ואור השכל אין מאיר לו לפיכך בחושך הולך ואף כי רואה בעין הגשמי הנה אור עיניו הגשמי מקרי חושך בערך אור השכל שהוא אור זך ונקי משא"כ ראיית החוש ישנה גם בבהמה והיא ראיה גסה ועבה כמו שבארתי לך לעיל סי' מ"ד ע"ש ומעתה נבא לתרץ שאלה ראשונה ששאל' להודיעך טבע הדבר וסגולתו איך ע"י הקפה גשמיות שאנו מקיפים בלולב את הס"ת נמשיך אור מקיף הרוחני השכליי התשובה בזה היא כי הנה בארתי לך פעמים רבות שהברת האותיות והמלות והתיבות שהוא בחי' הדיבור או צורת האותיות שהם בחי' הכתיבה הם כלי ולבוש וגוף ובית יד ובית אחיזה לציורים השכליים המלובשים במלות ותיבות שהציור השכלי מלובש על ידם ובלי מלות ותיבות אין אדם יכול להושיט ולהודיע לחברו שום ענין שכלי הרי שהמלות והתיבות הם גורמים להיות ציורים השכליים מושגים לנו ולפי שהמלות גורמים השגתינו הציורים השכליים לכן נקראו המלות בשם כלים כמו שא"א לאדם להושיט לחברו מים אם לא ע"י כלי והכלי היא טפילה למים כי עיקר המבוקש הם המים ולא הכלי וכמו כן בנדון דידן עיקר המבוקש הם הציורים השכליים והמלות הם טפלים אל הציורים השכליים כי אינם משמשים אלא לבית אחיזה שעל ידם יהיה מושג לנו הציורים השכליים וכמו כן ענין הקפה הגשמיות המושג לנו בחוש הוא כלי אל השגתינו הקפה רוחניית ושכליית כי אם לא היה ידוע לנו מעולם ציור הקפה גשמיית לא היינו יכולים להבין ולהשיג ענין הקפה רוחניית והנה באמת בלי פעולתינו הקפה גשמיית לא היה לנו שום דרך להמשיך אור מקיף הרוחני שלמעלה האם נמשי אור מקיף הרוחני שלמעלה בחבל או הכי נעלה בסולם השמימה ונמשיך את האור מקיף בידינו אבל הקב"ה מסר בידינו ענינים גשמיים שהם כלים כמו הקפה גשמיית שלנו שהיא כלי להשגתינו את ענין אור מקיף השכלי שלמעלה ובעשותינו ההקפה הגשמיית למטה אנו מעוררים האור מקיף הרוחני שהוא דוגמת הקפה גשמיית בצד מה ע"י מה שאינו מושג ענינו אם לא ע"י הקפה הגשמיית וכל מצות הגשמיות שאנו עושים מעוררים למעלה שרשם הרוחני. ואגב אורחא מתבאר לך היטיב ענין השורש (כאן יתורץ מה שהקשה בסימן קמ"ב שאלה ג') שכתבו המקובלים שהרוחני הוא שורש לגשמי והגשמי היא הענף המשתלשל מן שרשו הרוחני והנה לכאורה אינו מובן מהו ענין השורש ולדברינו יבואר היטיב עד"מ בנדון דידן שאור מקיף הרוחני הוא העיקר והשורש כי אותו אנו מבקשים להמשיך וההקפה הגשמיות היא הענף המשתלשל מן **(הגה"ה ועפי"ז תבין מ"ש הרמב"ן בפ' לך בפסוק ויעבור אברם בארץ כל גזירה שתצא מכח בארץ פועל דמיון תהיה הגזירה מתקיימת עכ"פ ע"ש באריכות ושרשו של דבר כי פועל דמיון היא הכלי והדוגמא:

)**