עמוד העבודה נא

בשם שכליים להורות שכל שלמיותם הם באחדות פשוט כפי מה שבארתי לך בסימן ע"ד איך כל השלמיות מתאחדים ומתייחדים בשכל ע"ש היטב וזכור אלו הב' טעמים מ"ש לך פה בסימן ק"ז ובסי' ק"ד ע"ש

קח אמר השואל כבר הודעתיך לעיל סימן ה' סבת השתוקקות. להבין מהות הרוחניים מחמת שרבותי שהתחלתי ללמוד אצלם הזה ירוני שלא אבין דברי המקובלי' כפשוטם בדרך גשמי אלא כל דבריהם בדרך משל לשבר את האוזן וכמאמרם ז"ל דברה תורה כלשון בני אדם אבל עצם כוונת דבריהם ברוחניים הוא ענין אחר שאינו מענינים הגשמיים כלל ואע"פ שא"א להשים ההקדמות בלבו ולתפוס במוחו אם לא בדרך הבנת ענינים הגשמיים שא"א לדבר אם אדם אלא במה שהורגל בו דהיינו בענינים הגשמיים עכ"ז לא יתקע במחשבתו ח"ו שלמעלה הוא ממש באותו ציור הגשמי כמו שהוא מבין חלילה להעלות כן במחשבתו אלא בדרך רצוא ושוב ר"ל שמתחלה ירוץ בלבו להבין ההקדמות ההם ולתפסם בלבו כפשוטו בדרך הגשמי שא"א להבינם בענין אחר, ואח"כ ישוב במהרה לאחור שלא יאמין שלמעלה הם ציורים כאלה כמו שהוא מבין ותורף עצם כוונת המקובלים ברוחניים כפי מה שהם למעל' באמתות בציור רוחני מופשט ומשולל מכל ציור גשמי לא נודע לנו והנני לומד דברי המקובלים כסומא ובעורון לבב. ועתה אחרי אשר הסברתני מהות הרוחנים שהם אורות שכליות הבינני נא הקדמה אחת שכתב האריז"ל כל בחי' אור שבכל העולמות נחלק לפנימי ומקיף והובא בס' מבוא פתחים בשם ספר מבוא השערים והנה אין אנו משיגים רק ענין הקפה גשמיית ע"ד משל כמו חלבון ביצה שמקיף את החלמון מכל צד והרי החלמון הוא פנימי והחלבון הוא מקיף והנה הקפה זאת היא הקפה גשמיית ומקומיית כי החלבון הוא תופס מקום גדול יותר מהחלמון. והנה ידעתי שאסור לחשוב ולדמות אור פנימי מקיף שבספירות כדוגמת ציור החלבון והתלמון לפי ששם אין שייך הקפה מקומיית כי הספירות אינם תופסים מקום ובודאי שהאריז"ל דיבר ההקדמה הזאת בדרך משל לשבר את האוזן מה שהיא יכולה להבין כי אין אנו מבינים רק הקפה מקומיית ובאמת הקפה שלמעלה אינה דומה להקפה זו כלל ועיקר אלא ענין אחר הוא שאין אנו מבינים אותה ההקפה ברוחניות איך ומה היא ועתה באתי לבקש ממך אולי תוכל להסביר לי עצם כוונת האריז"ל בהקדמת הזאת מה כיון האריז"ל להסתיר בהקדמת הזאת

קט אמר המשיב אמשיל לך משל לחכם אחד ושמו ראובן ויש לו ילד קטן בר שכל אבל מ"מ שכל הילד דל וחלוש יותר משכל אביו ומה שהילד יכול להשיג בשכלו האב ג"כ משיג וכ"ש הוא ומה שהאב יכול להשיג בשכלו אין הילד יכול להשיג והנה האב יודע היטב גבול שכלו של הילד ויודע עד היכן מגיע כח שכל הילד ומבין איזה ציור שכלי יוכל הילד להבין ולהשיג ואיזה ציור מושכל לא יוכל להשיג כי האב שוקל בשכלו מדרגת ציור כל מושכל ושוקל ג"כ בשכלו כח השכל של הילד ושוקל זה בערך זה ומפני כן יודע היטיב שציור מושכל הפלוני הוא עמוק מלהיות מושג לילד כי כח שכלו של הילד הוא חלוש בערך עומק ציור המושכל הפלוני וציור מושכל פלוני שאינו עמוק כ"כ יוכל להשיג נמצא האב משיג היטיב גבול שכלו עד היכן מגיע ואיזה דבר ישיג ואיזה דבר לא ישיג אבל הילד אינו יכול להשיג גבול שכלו של האב ועד כמה מתפשט שכל אביו כי אלו היה משיג גבול שכל אביו ועד כמה מתפשט שכל אביו כבר היה הילד חכם כמו אביו נמצא אביו מקיף בהשגת שכלו את השגת שכל הילד לפי שיודע עד כמה שכלו מתפשט ומשיג כל כח שכלו של הילד בשכלו של עצמו והרי השגת שכל הילד הוא בחי' אור פנימי נגד שכל אביו ושכל אביו הוא מקיף וחובק וכולל בתוכו את שכל הילד עם גבולו נמצא בחי' הקפה זו הוא בחי' הקפה רוחניית ולא מקומיות כי הקפה ההיא אינה אלא בהשגה ושכל וכן ג"כ אור מקיף שלמעלה הוא אור שכלי עמוק הרבה יותר מן אור הפנימי שהוא אור שכליי שאינו עמוק כ"כ כמו המקיף כי השגת המקיף הוא השגה עמוקה ורחבה שאין הפנימי יכול להשיג אותה השגה והנה המקיף מקיף בהשגת גבול השגתו של הפנימי כי משיג עד כמה מתפשטת השגתו של הפנימי והפנימי אינו יכול להשיג עד כמה מתפשטת השגת המקיף נמצא אור המקיף שהשגתו גדול יותר מהשגת הפנימי לפיכך נקרא מקיף לפי שמקיף וחובק וכולל בהשגתו את השגת הפנימי. ועתה תבין מה שהובא בס' מבוא פתחים בשם ספר מבוא השערים של האריז"ל וז"ל אור המקיף גדול מאור הפנימי והוא נשמה לו והנה גדול הזה פירושו גדול בהשגה לא גדול בכמות ח"ו

קי אמר השואל הנה כתב האריז"ל שמה שהוא מצומצם תוך הכלי נקרא אור פנימי ומה שאינו יכול לכנוס תוך הכלי לשאר אור מקיף מבחוץ לכלי עכ"ל האריז"ל נמצא משמע שאינם שני מיני אורות כלל המקיף והפנימי לשנוכל לומר שהמקיף גדול מהפנימי אלא אור ממש הם ואין שייך לומר זה גדול מזה ואין הדבר תלוי אלא ברב ומעט שכל האור אינו יכול לכנוס תוך הכלי רק מקצת האור והשאר נשאר מבחוץ ואותו המקצת שבתוך הכלי נקרא אור פנימי ובחי' הנשארת מבחוץ נקרא אור מקיף נמצא הכלי חולקת את האור ההוא לשנים אבל מקודם שנכנס בכלי מקצת האור באמת אור אחד הוא ואין שייך לעשות ביניהם שום חילוק

קיא אמר המשיב כמה תמוהים דבריך וכמה אתה מטעה את עצמך ואזניך אינם שומעים מה שפיך מדבר שהנה אתם