עמוד העבודה מ

שכליים ומהרמ"מ מפאנו ובעל חסד לאברהם ושל"ה ובעל חובת הלבבות ובעל שפע טל והרמב"ם ור' שלמה בן גבירול ובעל השיר שבספר שערי ציון ואחרון שבאחרונים היה בעל שומר אמונים כידוע למעיין, בספרו. הנה הנם שנים עשר חכמים מובהקים כולם מכנים לרוחניים בשם שכליים והלא יש די בעדותם והותר. ועכ"ז אביא לך מופת אמיתי עפ"י שכל ג"כ על זה בעזה"י

עג אמר השואל אם יש לך מופת על זה אל נא תמנע מאתי המופת כדי שתשתרש יותר בלבי אמונת אמיתת ההקדמה הלזו כי בהתרבות הראיות והמופתים תתחזק ותתחזק ותתאמץ יותר ההקדמה שמביאין מופת וראיה עליו

עד אמר המשיב הנה הרמב"ם כתב בתחלת ספרו יד החזקה בהלכות יסוד התורה בפ"ג משנה י' הקב"ה מכיר אמיתו ויודע אותה כמו שהיא ואינו יודע בדיעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא ית' הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ופינה והכל דרך יחוד שאלמלא הי' חי בחיים ויודע בדעה חוץ ממנו הי' שם אלוהות הרבה הוא וחייו ודעתו ואין הדבר כן אלא אחד מכל צד ופינה ובכל דרך יחוד נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדיעה עצמה הכל אחד ודבר זה אין כח בפה לאמרו ולא באוזן אדם לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים כמו שאנו יודעים אותם אלא מחמת עצמו יודעם לפיכך מפני שהוא יודע עצמו יודע הכל שהכל נסמך לו בהווייתו עכ"ל הרמב"ם והנה עתה לא אפרש לך כל דבריו אפס קצהו תראה וכולו לא תראה ואי"ה אבאר לך כל מאמרו על בוריו. דע כי א"ס ית"ש הוא אחד פשוט בתכלית הפשיטות והאחדות אין בו שום הרכבה וריבוי ח"ו ומי שאינו מאמין בזה הוא כופר בעיקר ונוח לו שלא נברא. והנה ידוע ג"כ שהא"ס הוא שלימות בלתי חסרון כמו שמביא בעל שומר אמונים בדף ל"ז ע"ב בשם ר' עזריאל תלמוד ר' יצחק סגי נהור ורבו של הרמב"ן ז"ל והנה ידוע גם כן שהענין היותר משובח מכל הענינים שבעולם הוא השכל והחכמה דדא בי' כולא בי' כמשרז"ל דעה חסרת מה קנית דעה קנית מה חסרת וכל החכמים יאמינו ויודו על זה זולת הפתאים שלא טעמו מעולם מתיקות השכל והחכמה והנה השכל הוא משובח מצד עצמו ומצד מה שנמשך ממנו כי החכמה תחי' בעלי' וארשום לך על קונטרס אחד מקצת **(הגה"ה ודע כי כל השלמות והמעלות הטובות מתייחדים ומתאחדים בשכל כי הנה ידוע שכל אדם סוחר לעצמו מה שנדמה לו יותר טוב בין חכם בין כסיל אלא שהכסיל טועה כשכלו לחשוב על רע שהיא טוב לכן בוחר ברע ההוא והחכם מכוון הדבר האמיתי מה ששכלו מחייבהו מהיא טוב הרי היא באמת טוב כי שכלו זך וישר וברור ואינו מכזב לו והכסיל בוחר מה ששכלו מחייבהו שהיא טוב והנה לפי שכלו המזוהם נדמה לו שהיא טוב ובאמת אינו טוב ולפי זה השכל הזך והישר מעיד על כל הטובוי והשלמיות שהם טובות אמיתיות וע"י כן אדם בוחר בהן נמצא כל השלמיות מתאחדים ומתייחדים בשכל וז"ש רז"ל דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית והנה יש אצלי משל ע"ז מחכם וילד קטן שהניחו לפניהם דינר זהב ופרוטה שכל א' מהם יבחר היותר טוב לו והילד קטן בותר בפרוטה והחכם בדינר זהב:)** עניני חכמה הדיוטות ר"ל שאינם מעניני חכמת התורה המספר ממקצת אנשים שנצולו מן המות ובאו ע"י מה שפעלו בשכלם לעשירות וגדולה וכבוד. והנה מעלת השכל אינו מחמת התועליות, הנמשכים

ממנו אלא השכל מצד עצמו אפי' אם לא ימשך ממנו תועלת ג"כ מתוק

הוא מאוד כידוע שכמה בני אדם יש להם שעשוע ועונג מופלא בשמעם דברי חכמה והנה אם השכל בעצמו לא היה מתוק ג"כ הי' משובח מצד התועליות הנמשכות ממנו והי' דומה לעשב מר שעושין בו איזה רפואה שמשובח היא העשב המר לא מחמת עצמו אלא מצד התועלת הבא על ידו ואם העשב המרפא הי' מתוק בעצמו הי' משובח יותר ויותר הן מצד עצמו הן מצד התועלת המגיע ממנו והנה לפעמים איזה רפואה מתוקה תהיה לדבר אחד רפואה ולדבר א' תזיק במקצת או שלא יוכל האדם לסבול מתיקות' כי יחלש לבו ויתעורר להקיאו כמ"ש החכם דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאותו עד שיצטרך לאכול או לשתות איזה דבר חריף וחמוץ המתנגד למתיקות הרפואה משא"כ השכל של אדם היא בעצמו מתוק וגם נמשכים ממנו תועליות רבות ולעולם לא יגיע נזק ע"י השכל וכיון שהשכל היא היותר מובחר שבכל השלמיות שבעולם א"כ ע"כ צריך אתה לומר שהא"ס אינו משולל מן השכל דמי שאינו מודה בזה הרי היא כופר בעיקר וא"כ בהכרח לומר שעצמות א"ס הוא אור שכלי קדמון דאם תאמר שעצמותו הוא ענין אחר ולא שכליי והנה הודית לי ששלימות השכל יש בו וא"כ יהי' מורכב מעצמותו ושכלו ואינו אחדות פשוט ודבר זה אסור להעלות על לב אלא ע"כ שמהות הרוחניים הם עצמיים שכליים והרי הוא אחד פשוט. וז"ש הרמב"ם ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כי האדם עצמותו וחכמתו הם שני ענינים כי עצמותו הוא עור ובשר וגידין ועצמות המורכבים מד' יסודות ארמ"ע אבל א"ס ית"ש עצמותו היא החכמה והחכמה הוא עצמותו ולא יצדק בו לומר שהוא חכם ע"י חכמה כי הוא היא החכמה והחכמה היא הוא והוא היא. והיא הוא לפי שהיא וחכמתו אחד הוא. ומ"ש הרמב"ם הוא היודע והוא הידוע והוא הדיעה עדיין איני יכול לבארו לך כי תצטרך אליו ההקדמות רבות וטוב טוב שנלך על הסדר שלא להקדים את המאוחר ולא להיפוך

עה אמר השואל דבריך כנים ואמיתים וברורים אצל משכיל ע"