עמוד העבודה שנז

הקדושה מתוך הקליפה ובמעשה שהוא רע בלי תערובו' טוב אין לו מה להוציא משם ניצוץ קדושה

פי' על הפיוט הקצר בזעם ומאריך אף כי הנה הובא במשנה במסכתא אבות בפרק ה' ד' מדות בדעות נוח לכעוס ונוח לרצות קשה לכעוס וקשה לרצות נוח לכעוס וקשה לרצות זו חלק רע קשה לכעוס ונוח לרצות זו חלק טוב והנה ענין המשנה ההיא היא ענין טבעי כי מי שהוא נוח לכעוס מתקצף היא אף על דבר קטן שאינו ראוי להתקצף עליו ולפיכך הוא נוח לרצות בטבע בעבור שהדבר הקטן ההוא אינו כדאי להתקצף זמן רב עליו ולכן הוא נוח לרצות אבל מי שהוא קשה לכעוס אינו מתקצף כ"א על דבר גדול ומפני כן הוא קשה לרצות בעבור שעברו רצונו בדבר גדול ההוא או לפעמים מי שהוא קשה לכעוס יתקצף על דבר קטן ג"כ ובלבד שיעברו על רצונו פעמים רבות כי בתחלה כשעברו על רצונו בדבר קטן ההוא לא התקצף עדיין וכן בפעם שנית ושלישית התאפק מלהתקצף כי חושב אולי לא יעברו שוב על רצונו מכאן ואילך וכשרואה שעוברין על רצונו פעמים רבות אז חרה אפו למאוד בחושבו כי אינם חושבי' אותו לכלום ואינם מתייראים ממנו כלל לכן אחר כך הוא שופך זעמו לכן הוא קשה לרצות מזה הטעם בחשבו שאם יתרצה להם תיכף שוב לא יהי' יראים ממנו בחשבם שהוא קשה לכעוס ואף אם אחר כך יכעוס לא יאריך אפו אלא מהרה יתרצה להם לכן מזה הטעם הוא קשה לרצות נמצא אלו הב' חלקים הראשונים שזכרה המשנה הם כמעט ענינים טבעיים אבל מי שהוא קשה לכעוס ונוח לרצות שהוא הפך מנהג העולם הוא חלק טוב כלומר לא מטעמים הנזכרים למעלה הוא קשה לכעוס ולא מטעם האמור למעלה הוא נוח לרצות אלא מחמת מדת טובו שהוא רך לבב ויש עוד ענין אריכות אף שבאמת בלבו תקוע כעס גדול אלא שהוא סופג ובולע את הכעס בתוך לבבו ואינו רוצה להוציא הכעס ההוא מן הכח אל הפועל מרוב שנא' שאם ימהר להענישו תיכף אזי לא יהיה העונש עצום כ"כ כי תיכף יתקרר דעתו בהענישו אותו אבל הוא רוצה להענישו עונש גדול לכן הוא כובש כעסו וסופגו בלבו למען יתרבה הקצף בלבבו עד מאוד ועי"כ יוכל להתאכזר נגדו ולא יתקרר דעתו עד הענישו בעונשים אכזריים וכעין זה פי' הרמב"ן הפסוק הוכח תוכיח את עמיתך כי מתחל' אמר לא תשנא את אחיך בלבבך כלומר שלא תספוג ותכבוש כעסך בלב מפני שעי"ז יתרבה כעסך עד למאוד אלא הוכח תוכיח את עמיתך כלומר התווכח עמו בדברים לומר לו למה עשית לי כך וכך שאז או יתנצל את עצמו נאמר שקר ענו בי לפניך או יפייסך ויודה על האמת ובזה ינוח רוגזך ממנו ולא תשא עליו חטא אלא יתקרר דעתך תיכף לזה יאמר הפייטן הקצר בזעם אע"פ שהוא מאריך אף ואינו מעניש תיכף והי' ראוי בעבור איחור העונש יתרבה קצפו ולא יתקרר דעתו בזעם מועט וקצור אלא הפלא ממדת טובו אע"פ שהוא מאריך אף מ"מ הוא קצר בזעם

פי' אחר נוכל לומר בהיפוך לפי שהוא מאריך אף לפיכך הוא קצר בזעם כי הנה ענין מאריך אף אפשר לפרש בשני פנים מהופכים זה מזה ותרווייהו איתנייהו בי' לצדיקים ולרשעים לצדיקים כשירצה להענישם עונש עצום אינו מענישם בפעם אחת כי לא יוכלו לסבול עונש עצום בבת אחת לכן מחלק האף והרוגז לחלקי' דקים כדי שיוכלו לסבול כמו שארז"ל גבי עגל אין לך פקידה שאין בה מעון העגל וארז"ל משל נאה ע"ז משל למלך שכעס על בנו והי' מונח לפניו אבן גדול וכבד מאוד ונשבע בכעסו שיושלך האבן הזה על ראש בנו וכשנח רוגזו הי' מצטער על שבועתו ויתנחם על כעסו ויתייעץ עם חכמיו כדת מה לעשות ויענו ויאמרו למלך אדונינו המלך צו לשחוק האבן הזה לחלקים דקים כמו חול הים ויושפך מעט מעט חול על ראש בן המלך ויתקיים שבועתך ובן המלך לא ימות (חסר) והענין משארז"ל עד שיתמלא סאתם או משארז"ל בכמה מקומות נתמלא רוגז הוא דברה תורה כלשון בני אדם עד"מ כמו שאיש אחד השונא את חבירו וכועס עליו כובש את כעסו וסופגו בתוכו כדי שיתרבה ויתגדל הכעס עד גדר שיתרבה כ"כ ששוב לא יוכל להכיל הכעס בתוכו ואז עורר אח גבורתו ושופך את זעמו בפעם אחת וזהו ענין שתתמלא סאתם כ"כ ע"ד גדר שלא יוכל לסבול להכיל בתוכו כביכול וכן הוא בענין נתמלא רוגז וזהו לרשעים אבל לצדיקים אינו כן אלא כובש כעסו בדין כלומר בשעה שהדין מתגבר אז הוא כובש כעסו וסופגו בתוכו ואינו מריקן על ישראל וממתין עד שיהיה שעת רצון כלומר שלא יהי' כ"כ בכעס אז הוא מריק את הכעס המועט על ישראל בפעם אחת וברגע אחד כי אז יכולין לסבול אף בפעם אחד כי הזעם הוא מועט מאוד וזהו כי רגע באפו חיים ברצונו פירוש כי אותו רגע שהוא באפו אין האף ההוא גדול שיהא האף ענין כליון ומיתה בעבור שלא יוכלו לסבול אלא אדרבה האף ההוא הוא אף של חיים כי הוא מועט מאוד ומפרש הכתוב מפני מה הוא מועט מאוד מאחר שאין שיעורו אלא רגע והי' ראוי להיות אדרבה שיהי' האף גדול לכן אמר ברצונו שאז המלך הוא ברצון ולא בכעס כ"כ שכ"ז שהכעס הוא גדול אינו מריק זעמו אלא כובשו בתוכו עד שעת רצון כדי שלא יהי' העונש אכזריי כ"כ כמו שארז"ל בעידן ריתחא מענישין אעשה אע"פ כשאין ריתחא לא ענשינין אעשה מ"מ בעידן ריתחא ענשינין אעשה וזהו הענין הקצר בזעם ומאריך אף כלומר לפי שהוא מאריך אף וממתין