עמוד העבודה שנג

שתשאר בנו ג"כ רושם האחרות של המחצב שנאהוב זה לזה שהרי הנשמות נחצבו ממחצב התורה וממילא כמו שבכל מצוה פרטיית כלולים כל השאר כמו כן בכל מצות של כל אדם פרטיי שעושה יוכללו בו גם המצות של אנשים אחרים ויחשב כאלו קיימם גם הוא ע"י אהבתם זה לזה

ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם והנה מלת עושיהם פירושו כמו עושה אותם כי מלת עושיהם הוא לשון רבים וקשה על מה מוסב לשון רבים ונלע"ד דה"פ כשראשית חכמה יראת השם דהיינו שיראתו קודמת לחכמתו נמצאו היראה הוא גרם וסבה ועלה ללמוד חכמה כדי לדעת איזה דבר הוא מצוה נעשות ואיזה דבר הוא עבירה לעשות ויפרוש ממנה כי אין בור ירא חטא נמצא אח"כ יגרמו החכמה והיראה שיהיה שכל טוב לכל עושיהם פי' לכל העושה החכמה והיראה כי מתחלה היראה נעלמת כי אינה רק רוחניית במחשבת הלב לבד וכן החכמה גם כן אינה רק רוחניית כי החכמה ציורה רק בשכל האדם במחשבה וכשעושה מעשה המצות בפועל ממש הרי הוא מוציא החכמה והיראה מן הכח אל הפועל נמצא הרי הוא עושה החכמה והיראה בפועל ממש מה שהיו בתחלה נסתרים ורוחניים לבד הרי אז על ידי זה ישפע על אדם כזה שכל טוב שלא בלבד יעשה ויקיים מה שלמד והוא מעצמו לא השכיל בשכלו אלא יהיה לו שכל שישכיל בשכלו איך לעבוד הבורא עבודה מדוקדקת ביתר שאת ויתר עז כי אז יש לשכלו מרכבה על מה לחול שהם מעשה המצות בפועל ממש שהם דוגמת גוף בערך השכל שהיא הנשמה ויבואר זה על פי מה ששמעתי פירוש הפסוק אפריון עשה לו המלך שלמה וגו' וקאמר שכל טוב כלומר שכל אמיתי שלא יהיה בו תערובת שקר ושטות אלא שכל צח וברור בלי תערובת שמרים והנה ידוע כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ואגב נראה לי לפרש על דרך מה שמפרש הרב בעל ראשית חכמה משנת כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה פירוש אף מה שלא יוכל לקיימם מעלין, עליו כאלו קיים דאנן סהדי אם היה יכול לקיימם בודאי היה מקיימם שהרי עיקר למודו הוא בשביל לקיים וכן כוונת התנא בכאן כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו נמצא הרי לימודו לשמה ועל ידי כן חכמתו מתקיימת כלומר אף מה שלא קיים אלא למד בלבד נחשב לו לקיום נמצא חכמתו בלא מעשה מתקיימת כלומר יש לחכמתו תורת קיום שהרי נחשב לו כאלו קיים בפועל ממש. ועוד נראה לפרש כי על ידי מה שלומד בחשק גדול לא ישכח מה שלומד כמו שפירשתי בחקותיך אשתעשע לא אשכח דבריך וכמו שפירשתי המשנה ארבע מדות בתלמודים מהר לשמוע ומהר לאבד כו' נמצא על ידי מה שלא ישכח חכמתו מתקיימת ועוד נראה לפרש כי בקיומו כל מצוה הרי אז כאלו חוזר על למודו וכמו שכתב הרמב"ם על דינים שאינם נותנים בזמן הזה בקל ישכחם כי אין שם מעשה לקיים ההרגל נמצא גם על ידי זה שמקיימם בפועל ממש נזהרים הדינים אצלו ולכך חכמתו מתקיימת וזהו שאמר הפסוק תהלתו עומדת לעד כלומר שחכמתו קיימת לעד ואינה משתכחת. ועוד על דרך שאמר ר' מאיר כל העוסק בתורה לשמה מגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר והנה ידוע עפ"י כתבי האריז"ל שאדם בורא בלימוד תורתו שלשה מיני מלאכים בקול ודבור והבל שלו והם המגלין לו רזי תורה כמו המגיד לבית יוסף וכשיש אז איזה פניה בלימודו הרי אז המלאך מורכב מטו"ר ומגיד לו אמת ושקר והרי אין לחכמה שלו קיום משא"כ מי שיראת חטאו קודמת לחכמתו נמצא הרי כל למודו לשמה נמצא מלאכיו מגלין לו אמת גמור נמצא חכמתו מתקיימת כלומר יש לה קיום וחזוק יתד קיים שלא תמוט

אמר משה לפני הקב"ה מפני מה יש צדיק ורע לו רשע וטוב לו הנה לכאורה קשה למאי דאמר אביי בקידושין דף ל"ט ע"ב מתניתין דעבדין ליה יום טב ויום ביש דהיינו צדיק שיש לו מיעוט עונות נפרעין ממנו בעולם הזה כדי לתת לו שכרו משלם לעולם הבא ורשע שיש לו מעוט זכיות משלמין לו שכר מיעוט מצותיו בעולם הזה כדי שיקבל עונש מלא לעולם הבא ולפי זה נכון הוא מה שימצא צדיק ורע לו רשע וטוב לו ונראה לי לפרש בדרך מליצה כי הנה לפעמים נותן הש"י עשירות לאדם לנסותו אם יתנהג עם ממונו כראוי אם יתן צדקה או גמילות חסדים ולפעמים נותן הקב"ה עושר וכבוד כדי לשלם לו מיעוט זכיותיו כענין שנאמר ומשלם לשנאיו על פניו להאבידו והנה אם היה הרשע הזה חכם היה לו תימא וקושיא דבר מפני מה אני עשיר וחבירי הצדיק המפורסם הטוב ממני בודאי יהיה לו עניות מופלג אם לא שיכחיש ויכפור בהשגחה ויאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה והנה מאיש כזה אין אנו מדברים ואם יתרץ לעצמו שהשם נתן לו בדרך נסיון אם יגמול חסד או יתן צדקה או לא אזי יבחן ויראה בעצמו באה שעומד בנסיונו שוב פסק' הקושיא ואם אינו עומד בנסיונו אזי אזי לו תירוץ אחר על קושיותו רק שהוא בכלל ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו ואם כן ראוי שיחרד חרדה גדולה מאוד