עמוד העבודה שלו

החשק והרצוי שקדם במחשבתו לכתוב ואח"כ כשמואס במחשבתו במה שרשם על הנייר מוחק את הכתיב' נמצא מחשבת המאיס' על הכתיב' היא עיקר סבת המחיקה והנה כ"ז היא בפעולו' גשמיות שצריך בהכרח שני מיני כלים כלי רוחניית שהיא המחשבה וכלים גופניים המיוחדים לכל פעולה גשמיית אמנם פעולות רוחניית נגמרי' ע"י כלי רוחניים מלבד והיא כל מחשבה פרטיות שחושב תיכף שחושב אותה הרי אז נרשמת על, הכח המחשביי שהוא הנייר הרוחני ונמשיל משל הנה מי שחשקו ורצונו לעשות איז' מצוה הנה אף קוד' עשותו המצו' נרשמת המצו' ההיא על כח המחשביי שלו והנ' כמו שהחשק והרצון הוא עיקר הקולמס הרוחני וסבות רשימ' המחשבה על כח המחשביי כמו כן המאיס' שמואס במחשבתו בעשיית המצו' ההיא מוחקת המחשבה ההיא מעל כח המחשביי אבל כשחושב לעשות מצו' ואח"כ מוציא לפועל המחשבה ההיא ועוש' אות' המצו' בפועל ממש הרי אז נשארת המחשבה ההיא של המצו' רשימה על כח המחשביי וא"א למחוק אות' במחשבה לבד בלי מעש' שהרי ע"י מעשה המצו' נחקקת בעומק על כח המחשביי ושוב א"א למחוק אות' אם לא כשיתחרט על אומ' המצו' הרי אז ניתנ' המצו' ההיא לאחר כמו ארז"ל בתורה על הראשונות ע"ז נאמר יכין רשע וצדיק ילבש וכן כשאדם חושק לעביר' הרי תיכף נרשמת מחשבת העבירה ההיא על כח המחשביי שלו כי החשק היא עיקר הקולמס הרוחני הרושם על כח המחשביי ואם ימאס אח"כ במעש' העבירה ההיא הרי ע"י המאיש' ההיא שהיא נגדיית למחשבת עבירה נמחקת מחשבת העביר' ההיא מעל כח המחשביי במה שמאס במחשבתו את מה שתשב קוד' (חסר) לעושה נפלאות גדולות לבדו ארז"ל אין בעל הנס מכיר בנסו כי הוא ית' עושה נסים נסתרים לאדם והוא לבדו ית' יודע שהוא נס והאדם אינו יודע שנעשה לו נס ולענ"ד נראה לפרש בדרך פשוט, כי הנה כל הפעולות שבעול' נפעלות ע"י אור א ס המתלבש בכלי' שהם הספירות והנה עיקר הפועל האמתי הוא הפנימיית שהוא איר א"ס והספירות אינם אלא כגרזן ביד החוצב בו וכי יתפאר הגרזן על החוצב בו והנה בעבור מיעוט כח הקיבול של המקבלים הוצרכו הכלים להמעיט את האור אבל מ"מ עיקר הפעולו' יתייחס לאור א"ס כדאי' בתיקונים במאמר אליהו וכד אנת תסתלק מנהו אשתארין כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא נמצא א"ס ית"ש הוא לבדו עושה הנפלאות הנסתרות בלי שום צרוף כח אחר כי הנה אף הכלים עצמן הם מעשה א"ס ית"ש

ארז"ל במס' ברכות אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר יהב חכמתא לחכימין וכו' והענין כי כבר מבואר אצלינו בעזה"י כי הקשור והדבקות של אדם בבורא ית' הוא ההשתוקקות והנה כל השלמיות שבעולם נשתלשו מכבודו ית' כמו החכמה וגבורה ודומיהם והנה אם ישתוקק אדם לחכמה הנה כפי עוצם השתוקקותו כך ימשיך על עצמו שפע החכמה וכל מה שיעמיס במחשבתו להשתוקק לחכמה ימשיך על עצמו חכמה עמוקה יותר והנה מי שהוא חכם וטעם כבר מתיקו' החכמה ממילא משתוקק מאוד למתיקותה ולעוצם לא ישבע מן החכמה ולפיכך אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה נשלם בס"ד דרוש המחשבה בנל"ך ואע"י

ביאור מאמר חז"ל הלואי אותי עזבו וכו' אמרז"ל על אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו שמתוך שהיו עוסקים בתורה המאור שבה היה מחזירן למיטב ע"כ לשון רבותינו ז"ל והנה הלא כשאנו ש מרים התורה אז אין אנו עוזבים הקב"ה שהקב"ה לא צוה אותנו יותר רק לשמור את תורתו ולא יותר ומאי הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו ונלע"ד ליישב בהקדים פיוט של אשכנזים ביום שני דר"ה במוסף בסדר זכרונות וז"ל נסתרה דרכי מי יוכל שיח לשוא נכתב לי חטא לזכרון ומפרש בעל מעגלי צדק כי אלו התיבות מי יוכל שיח משמשים אשלמעלה ואשלמטה כאילו היה כתב נסתרה דרכי מי יוכל שיח ומי יוכל שיח לשוא נכתב לי חטא לזכרון אבל מ"מ עיקר לשון הפיוט הזה אין לו תפיסה ונלע"ד ליישב בהקדים פסיק בישעיה סי' י"ז והוא הפסוק הראשין של הפטרת פ' לך לך וזה ל' הפ' למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי בה' ומאלהי משפטי יעבור הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו ונלע"ד לפרש בהקדים קושיא הקדומה הידועה והמפורסמת המכוונה בשם קושית ידיעה ובחירה והוא כי בודאי אנו צריכין להאמין שהקב"ה יודע עתידות כי מי שלא יאמין זה הרי כופר באלהי ישראל וגם אנו צריכין להאמין שכל אדם הוא בעל בחירה אם ירצה ועשה טוב ואם ירצה יעשה רע שלכן יש בעולם שכר ועונש כי אלו היה מוכרח בטבעו לעשות רע לא היה ראוי לעונש ואם היה מוכרח בטבעו לעשות טוב לא היה ראוי לשכר רק בעבור שהבחירה מסורה ביד האדם לכן יש שכר ועונש בעולם ומי שהוא מאמין שהאדם מוכרח ואין לו בחירה הרי הוא ג"כ כופר כי זה יביאהו להתפקר ולעזוב כל התורה כולה ולעשות מה שהוא הפך התורה ובאמת אצל השכל לא יתיישבו שתי הענינים אלו ביחד ר"ל הידיעה והבחירה כי השכל האנושי מחייב שאחד נוהם סותר מציאת חבירו כלומר אם אמונת הידיעה אמיתת לא תתייישב