עמוד העבודה שלב

ונושאת את הגוף וממעטת כובד' הגוף ובדוגמא הזאת פירשתי במ"א הארוך נושא את נושאיו כי הארון הוא משכן השכל שהוא מוח האדם והנה האדם נושא את השכל על עצמו ובאמת השכל נושאו ומנהיגו נמצא שהוא נושא את נושאיו כמו העגלן שהוא מנהיג את העגלה והעגלה מנהגת את העגלן ומי הוא המנהיג האמת הוי אומר העגלן לפי שהעגלה היא גוף מת ובלא העגלן מתקוממת על מקום אחד ואף בשעת הליכת העגלה אינה משגת ענין הליכתה והנהגתה את העגלן והנהגת העגלן איתה והעגלן משיג הנהגתו את העגלה והנהגת העגלה אותי והנה אף בהתחבר הנשמה לגוף אין לגוף חיות עצמיי אלא חיות מקריי אבל הנשמה היא עצם החיות וחיותה יותר גדול בהיותה מובדלת מן הגוף משאם היא מלובשת בגוף: (חסר)

הנה ידוע שכל כללות הטבע נמשך מן הד' יסודו' כי יסוד אש הוא חס' ויבש וקל ורוח הוא חם ולח וקל ומים הם קר ולח וכבד ועפר הוא קר ויבש וכבד והד' מרות שבאדם נמשכים מהם כי מרה ירוקה הוא מיסוד אש שממנו נמשך הזריזות והכעס והחימה ולכן נק' בשם חימה מלשון חמימו' וכדכתיב כי יחם לבבו ומרה שחורה מיסוד העפר שממנו נמשך העצלות והכבדות ומיסוד הרוח נמשך ההבל והקול והדיבור והנה ידוע שהד' יסודות שנמשכים מן חומר היול"י הוא בא משמרי האופנים דעשי' שהם טומא' וקליפה וס"א והנה כל תענוגי הגוף הם נחלת היצה"ר והוא הוא הנהנה מהם ויסורי הגוף הם כואבים ליצה"ר וכל חשקו הוא לחזק הגוף ולענגו כי הוא מורכב מד' יסודות והם מינו ומשרשו כי הם משמרי האופנים ולכן מי שגובר בבחירתו ויכלתו לסגף הגוף ולהחליש כח הד' יסודו' הנה בהחלישו הענפים גם השורש נחלש שהם שמרי האופנים וממילא גם היצה"ר נחלש וכן כשיגיע למעשה המצוה יגבור יסוד האש על יסוד העפר שממנו העצלות ויעש' המצוה בחשק ובזריזו' ולדבר עבירה יגביר יסוד העפר על יסוד האש שממנו החמימות והזריזות וישב ולא יעשה העבירה אלא יהי' עצל גדול למעשה העבירה וכן אם יבוא במחשבתו לדבר שיחה בטל הנמשך מיסוד הרוח יגביר יסוד העפר שהוא דומם ושותק ויהי' האדם ג"כ דומם ושותק משיח' בטלה וכשיגיע לדבר דברי תורה אדרבה יגביר יסוד הרוח על יסוד העפר ולא ישתוק אלא ידבר והנה ענין הבחירה ענין יכולת שהקב"ה נתן יכולת באדם שיוכל לעשות בכל יסוד מד' יסודות דבר והפכו ואל יאמר מאחר שארגיל להגביר יסוד העפר על יסוד הרוח שלא לדבר שיחה בטלה א"כ יהי' יסוד העפר תקיף כ"כ על יסוד הרוח שלא לדבר ג"כ דברי תורה כי בכח של כל יסוד לעשות דבר והפכו וזהו שדרשו רז"ל חולין דף ס"ט ע"א וז"ל מה אומנותו של אדם בעוה"ז יעשה עצמו אלם פירש"י אומנות יפה הוא האלם אבל צדק תדברון עכ"ל רש"י ודרש האמנם לשון אומנות על פסיק האמנם אלם יעשה עצמו כאלם יכול יאלם אף לד"ת ת"ל צדק תדברון והיא הבחירה הוא דוגמת להט החרב המתהפכת כדי לשמור דרך עץ החיים שהיא התורה שנא' עץ חיים היא למחזיקים בה. והנה ידוע כל מיני החולאים נמשכי' מהתגברו' היסודו' זו על זו אבל כל מי שמגביר כח מכל יסודותיו על חבירו כדי לעשו' טוב ויתיש כחו לעשות רע הנה עי"ז לא יתגברו זע"ז להחליאו ולהחלישו בחולאים אלא יהי' שלום בין יסודותיו וזהו שאמר הכתוב ברצו ה' את דרכי איש גם אויביו שהם הד' יסודו' שהם אויבים כי הם הפכיים בטבעם ומתנגדים זה לזה ישלים אתו שיהיו היסודו' במזג השוה ולא יהי' חולה לעולם ולזה אמר דהע"ה אין שלום בעצמי מפני חטאתי והנה לכאורה הוא ענין פלא דהלא כשיגביר יסוד העפר על יסוד הרוח שלא לדבר שיחה בטלה א"כ יסוד העפר הוא גבור ויסוד הרוח הוא חלוש ואיך יכול להתגבר אח"כ יסוד הרוח שהוא חלוש על יסוד העפר שהוא גבור כדי לדבר דברי תורה אבל הענין הוא כי כל הגוף וכל החושים וכח וטבע היסודו' שהגוף מורכב מהן כולם נכנעים ומשועבדים אל רצון האדם ובחירתו כמו שמבואר אצלי במקום אחר על כי הוא אמר ויהי וכל אשר חפץ עשה כי אצלו ית' היכולת והרצון היא ענין אחד וכן הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל ג"כ יכולתו הוא ע"י רצונו דכשהוא רוצה לראות בעינו איזה דבר מתפשט רצונו ומחשבתו בעיניו ויתן חיות בעיניו ועי"כ יש יכול' בעיניו לראות וכן הענין בכל החושים ובכל איברי הגוף ואם יחשוב מחשבתו איזה דבר אחר ויקשור מחשבתו מאוד בדבר ההוא אז אף אם יעבירו לעיניו כמה דברים לא יוכל לראות אותם כשמסתלק מחשבתו מן העינים שוב אין חיות בהם ואין ביכולתם לראות וכן אם יעברו לפני אזניו תופים וכל מיני כלי זמר המשמיעים כל זמר ומשמיעים קולות עצומים לא יוכל לשמוע הקולות ההם מחמת סילוק רצונו מחוש השמיעה ודבוק רצונו בדבר אחר נמצא מתי העינים יכולין לראות כשהמחשבה והרצון רוצים לראות אבל אם הרצון אינו רוצה אז אין חיות בעיניו ולפיכך לא יוכלו לראות נמצא גם בענין הזה הנשמה היא חלק אלוה ממעל במה שיכולת' תלוי ברצונ' כמו שאצלו יתברך ענין היכול' הוא ענין הרצון נמצא מאחר שכל איברי הגוף וכח כל יסוד מד' יסודו' משועבדים ונכנעים אל הרצון והבחיר' והנשמה שאלו השלשה הם דבר אחד א"כ יש ברצונו יכול' להגביר כח יסוד אחד על כח יסוד חבירו להחלישו ואח"כ אם שוב יסכים הרצון להגביר החלש על הגבור היכולת בידו כי הלא איברי הגוף בעצם הם כפגרים מתים ועיקר חיותם הוא ע"י הנשמה והרצון לכן יש כח ברצון להטותם ולהגביר אחד על חבירו כאשר יחפוץ. והנה עצם הבחירה הוא ענין היכול' על ההפכיים