עמוד העבודה שב

זו בלבד שהוא מצטער על עברו לאוין כל זמנו אלא אף מצטער על ביטול העשין לפיכך מחמת צערו הכפול נעשים לו זדונות שעבר עליהן כזכיות ואפי' אם התשובה והחרטה בלב שלם אינו אלא שעה אחת קודם מותו וכל שבעים שנה היה עובר עבירו' יש כח בשעה זו לספוג ולשאוב כל השבעים שנה בתוכה כאלו הי' מבלה כל השבעים שנה בקיום עשין וכל זה הוא מחמת עומק המרירות והצער שבשעה זו כי ודאי אינו דומה המרירו' למי שהיה מבלה עשר שנים בעברו לאוין ובביטול עשין למי שהיה מבטל עשרים שנים או שלשים שנה ומצא מי שהיה מבלה עשר שנים מספיק לו המרירו' של שעה אחת של התשוב' והחרטה לשאוב בתוכה עשר שני' כאלו היה מבלה עשר שנים בקיום עשין ועוד נוכל לומר מי ששב בתשובה כל כמה שעושה תשובה להעביר חטאו עדיין אינם נעשין זדונות כזכיות ואם עושה תשובה עצומ' יותר מכדי להעביר חטאיו הרי אז מאותו עודף יותר מכדי השיעור להעביר חטאיו נעשים כזכיות כי התשובה בעצמה היא מצות עשה וכל משהו ומשהו העודף יותר מכדי השיעור נעשה כל משהו מצות עשה אחת של תשובה והיא אור מבהיק יותר מדאי כי אף בתחלת התשובה היה גורם איר בתשובתו אמנם בתחל' הית' אור תשובתו צריכה להעביר החושך של העבירו' ואחר שמתחרט באהבה שהוא ודאי ענין אור וכבר ביטל האור ההוא את החושך של העבירות הנה מאז והלאה גורם בעודף מרירותו התגברו' אור בכל רגע ורגע וזהו הענין שזדונות נעשים כזכיות כמו שבארנו במ"א ענין היפוך הקללה לברכה שהוא כל שהי' לו בתחלה יסורים הנה אח"כ בשלותן מתגדל' שלותו יותר נמצא שהקללה עצמה נתהפכה לברכה כן הוא בנדון דידן שהזדונות עצמן נהפכים לזכיות הזדונות שעברו גורמים להגביר מרירות החרטה הרי שהם עצמן נהפכים לזכיות והנה נמשיל משל הנה מצינו שמכמו' נעשה איכות כי אם ירתיחו מי דבש מאה לוגין שאינם מתוקים מאוד ואם ירתיחום עד שיעמדו על שלשים לוגין יהיו מתוקים מאוד הרי הכמו' נתמעט והאיכות נתרבה כמו כן מי שהיה מבלה זמן עשר שנים בעבירות הלאוין הנה מתחרט אח"כ שעה אחת במרירו' כפי מה שקלקל ולא תיקון בעשר שנים ומי שהי' מבלה זמנו עשרים שנה הרי אז מרירותו יותר עמוק בשעה אחת של תשובתו נמצא עד"מ אם ראובן בלה זמן עשר שנים ועשה שעה אחת תשובה מאהבה ושמעון בלה זמן עשרים שנים ועשה שעה אחת תשובה מאהבה הנה אע"פ שזמן תשובתם הי' שוה דהיינו משך שעה אחת מ"מ שיעור תשובתם בעומק מרירות אינו שוה שמרירו' שמעון הוא יותר עמוק ממרירו' ראובן נמצא שעה אחת של תשוב' ראובן שואב' וסופגת בתוכה משך ומן עשר שנים של קיום העשין ושעה א' של תשובת שמעון סופגת בתוכה משך זמן עשרים שנים של קיום עשין נמצאו ענין התועלת של התשובה הוא הלא גדול שלכאורה היה נדמה לשכל אדם אם אדם אחד יחטא עשרים שנים רצופים שלא יועיל לו תיקון אם לא בתשובה ומעשים טובים, ג"כ משך זמן עשרים שנים כפי שיעור זמן חטאו ואף זה אפשר לא יועיל כי מה שמטיב מעשיו בעשרים שנים די לו שיפקיע את עצמו ולא לתקן עשרים שנים אחרים שחטא בהם ומה שעבר עבר ומי יוכל לתקן מה שכבר עבר הוא פלא גדול שבשעה אחת בתשובה ומעשים טובים יספיק לו לתקן כל זמן ימי חייו שחטא בהם וזהו מחסדו ומטובו ית' הגדול ומ"מ הענין הוא מוסבר בשכל כי הנה ידוע שלמעלה בעולמות העליונים שהם אורות רוחניים איין שייך שם תפיסת מקום ולא המשך זמן רק בעוה"ז שהוא עילם הגשמי יש שייכות לענינים אלו והנה במקום אחר ביארנו במקום ששורה בו אור קדוש רוחני אף אם הוא במקום גשמי קולט הגשם ההוא טבע הרוחני ואינו תופס מקום ג"כ כמשארז"ל מקום ארון אינו מן המדה וכן גוף הכרובים בנס היו עומדין לפי ששם היה השכינה שורה שכן כתיב אלהי צבאות יושב הכרובים ומעין זה היה ד' אמות שעל פני הסלע שהיו עומדים שם כל ישראל כמשארז"ל שזה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה לפי שאז השכינה שרתה עליהם לפיכך לא תפסו מקום ונלע"ד אפשר שזהו ענין חטא הסלע שנאמר יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל כי בשלמא אם לא היה המקום המועט ההוא מחזיק את המרובה לא היה חלול השם בהכאת סלע כי יכולתי לומר שבמעמד ההוא לא שרתה עליהם השכינה אמנה עתה שראו ישראל עין בעין השראות השכינה עליהם במה שהיו עומדין כל ישראל בד' אמות לפיכך היה חלול השם שנראה שאין כח בשכינ' לתת להם מים עפ"י דיבור כ"א בהכאה ומעין זה היה ירושלים שמעולם לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים לפי שהקדושה שרתה שם ולפיכך לא היה צר להם וכשחטחו נסתלקה מהם השכינה ולא היה יכולת במקום צר כירושלים לסבול בתוכה עם רב והוצרכו להגלות משם ולהיו' נפזרים בד' כנפות הארץ וזהו שארז"ל ארץ צבי כתיב בה ולא שהנס נתהוה אחר החורבן שנתכוין ארץ ישראל אבל הנס היה בתחלה כשהיו שרויין על אדמתן לפי שאז היתה השכינה עליהם ובזמן החורבן חזר לטבעו שהיה באמת מקום צר בעצם אלא שהקדושה הרחיבה את המקום וזהו שאנו מתפללין הרחיבו מקים אהליך ולכן נקרא הקב"ה בשם מקום לפי שהוא מקומו של עולם לפי שבמקום שהוא ית' שורה שם הרחבת המקום ולפיכך בבית המקדש היה עמדים צפופים ומשתחוים רוחים לפי שבהכנעת השתחוואה המשיכו על עצמן קדושה יתירה והיה דבק לבם בו ית' דבוק עצום ולכן אז היה ריוח ביניהם וכפי רוממות הקדושה כן הוא התרחבות המקום של שם ולפיכך היה ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה וירושלים שקדושה שלו יותר עצומה