עמוד העבודה רצה

רק לעשות כן בנגלה ואף מזה חזר ואמר מלך כמוני כו' עכ"ל בעל של"ה

אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם כי הנה לימות המשיח יפסוק הבחיר' כמ"ש הרמב"ן על והגיעו הימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה וחפץ הוא לשון בחירה שחפץ בזה או בזה ולימות המשיח שתפסוק הבחירה כדכתיב ומל ה' את לבבך וגו' לאהבה ולא יהיה להם נטי' לרע כ"א לטוב לכן לא יקבלו שכר כי יהיו מוכרחים ועיקר עבודתינו היא עתה ע"י הבחירה היום לעשות' ומחר לקבל שכרם לכן עתה בעשותינו הטוב והישר יש מקים להחזיק לנו טובה כי הבחירה בידינו אבל לימות המשיח אין מקום להחזיק לנו טובה וזה"ש אשרי אדם עוז לו בך שמתאמץ בכחו לעבודתו ית' כשעדיין מסילות בלבבם שיש להם נטי' לטוב או לרע אז יש מקום להחזיק לו טובה וזהו שאמר אשרי אדם וגו'

דרוש שלישי לתשובה

אי' במד' כי ה' הוגה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיה והנה קשה הלא הבורא ית' נושא עון ועובר על פשע והוא הטוב הגמור הבב"ת ומהיכי תיתי שהקב"ה יעניש בחנם ונלע"ד ליישב בעזה"י כי הנה ארז"ל שבי' שני לא נחרב אלא בשביל שנאת חנם והיה נראה לנו ליתן טעם על מה ששנאת חנם לבד מספיק להחריב המקדש לפזרם בארבע כנפות הארץ כי הנה רש"י בפ' בחקותי מביא מאמר רז"ל בפסוק ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו וכי כך הוא החשבון אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין את התורה והנה לכאורה פשיטא הוא שרוב טוב חשוב יותר ממועט טוב אבל הענין הוא כך הנה ידוע כלל גדול אין הדבר ניכר ומובן היטיב אלא מצד הפכו ככתוב בזוהר על פסוק וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך והנה אם ילד בן ששה ושבע שנים ישאל את אביו להגיד לו הפירוש של מלת מתוק הנאמר בפסוק ומתוקים מדבש ונופת צופים וישיבהו אביו מתוק פירושו וי"ס בלעז והנה זה הילד אינו יודע עדיין כלל הפירוש של מתוק מחמת שאינו יודע על מה ועל איזה ענין רומזת מלת זי"ס בלע"ז ויכול להיות שיחשוב הילד כי מלת זי"ס בלע"ז הוא שם דבר של איזה חפץ ואינו יודע עדיין אם מלת זי"ס הוא רומז על טעם הערב של הדבש המושג לחוש הטעם מה עושה אביו נותן לו דבש בפיו ואומר לו הטעם שהרגשת בדבש הלזה הוא נקרא זי"ס בלע"ז והנה עדיין הילד אינו יודע בבירור על מה רומזת מלת זי"ס כי בדבש יש בו הרבה בחי' דהיינו בחי' גוון שלו שנוטה לצבע ירוק והנה הוא ממוצע בין העביות כמו בשר ו בין הדקות כמו מים שנשפך במהירות כי הדבש אינו נשפך במהירות כמים ואינו עומד כבשר אלא נשפך מעט ממנו בשהות זמן ויש בדבש עוד בחי' אחרת שמתדבק בידים הממשמשים אותו כמו דבק שקורין ליי"ם והנה הילד אינו יודע על איזה ענין רומזת מלת זי"ס הנאמ' בדבש אם על הבחי' המושג ללשון וחיך שהוא בחי' הערב או אפשר שגוון הדבש הוא הנקרא זי"ס או אפשר שבחי' הדקות שבדבש נקרא זי"ס או אפשר שבחי' המקשיית דהיינו בחי' העביות שבדבש הוא הנקרא זי"ס או אפשר שבחי' הדיבוק שבו נקרא זי"ס מה עושה אביו אחר שנתן לו דבש בפיו נותן לו דבר מר בפיו ובשביל ששנא הילד הטעם המר ימהר הוא לפלוט לחוץ אח"כ מסביר לו אביו הנה אותו הענין שבדבש שהביאך לאהוב את הדבש ולבולעו הנה ע"ז רומז מלת מחוק בלשון הקודש ומלת זי"ס בלע"ז ואותו הענין שהביאך לפלוט את הדבר האחר ושנאתך אותו הוא נקרא מר בלשון הקודש וביט"ר בלע"ז נמצא שאין הדבר ניכר אלא מצד הפכו ובסגנון זה נקח ראי' מן הרע להבין הענין אצל הטוב הנה כשמכין אדם אחד כמה הכאות על מקום אחד בגופו הנה הכאה שנית כואבת לו יותר מאלו היה מכין אותו ד' הכאות על מקימות נפרדות דהכאה שני' היא על בשר החלש והנלקה דבשלמא הכאה ראשונה היה על מקום בריא בגוף ואינו כואב לו כ"כ משא"כ הכאה שני' היא על עקום הנלקה והכאוב לו מהכאה ראשונה וכשמצרפין כאב הכאה שני' עם כאב הכאה ראשונה הרי אז הכאב גדול מאוד הרבה יותר מאלו היה שני הכאות במקומות נפרדים בגוף והכאה השלישית על מקום הכאה ראשונה ושני תגדל הכאב יותר ויותר וזהו הטעם שהתענית של הפסקת ב' ימים עולה לכ"ו יום נפרדים לפי שמצטרפין הצער של יום ראשון עם הצער של יום שני הרי אז התענית כואב נו כמו שהיה כואב לו כ"ו תעניות נפרדים ולסבה הזאת הפסקה הגדולה של ששה ימים דהיינו תענית משבת לשבת עולה לס"ה אלפים תעניות ושש מאות והנה כמו כן כשטובו' מצטרפות זו לזו הרי אז תגדל עונג הטובות ההם הרבה יותר מאלו לא היו הטובות מעורבות זו בזו המשל בזה אם ישימו בשמים בחביות יין על דרך משל משקל ליטרא לא יורגש טעם וריח של הבשמים לפי שבטלין ברוב היין ואין כח. בליטרא בשמים ליתן טעם וריח בתביות יין כלל משא"כ אם יוסיפו עוד משקל ליטרא הרי אז הליטרא השני' מוצאת הראשונה ומורגש ביין טעם וריח של הבשמים לפי שמצא מין את מינו וניעור ואם לא היו מוסיפין הליטרא השני' היו מפסידין הליטרא הראשונה מאחר שלא נרגש כלל טעם וריח וזהו הטעם של יחוד אורות העליונים שכל מה שמתאחדים ומחייחדים אורות העליונים ביחד ניתוסף מהם אור גדול בלי שיעור וערך הרבה יוקר ממה שהיו מאירי' אם היו העודות מאירים כל אחד בפ"ע עד"ט