עמוד העבודה רמה

עצמך ג"כ ופירוש הלזה מדוקדק בדברי התנא קאמר המשמשין את הרב כי מי שאינו מכוין להנאת הבורא כלל כ"א להנאת עצמו בלבד אינו מכונה בשם משמש את הרב כי אינו משמש כ"א לעצמו אבל מי שמכוין לשם הנאת הבורא ולהנאת עצמו זה נקרא משמש את הרב ע"מ לקבל פרס ואת פירושו כמו עם כלומר אל תערבו עם שמוש הרב מחשבת ע"מ לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ שלא לקבל פרס דהיינו בשעה שאתם משמשין לרב תכוונו בפועל ממש כוונה מהופכת דהיינו שתצטערו על קישור הנאת הבורא בהנאתכם עד כי תגמרו במחשבתכם שיותר טוב הי' אם, לא הי' מקושר הנאת הבורא בהנאתכם וזהו דקאמר אלא היו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ שלא לקבל פרס דהיינו שיותר טוב היה אם לא היו מעורב כאן קיבול פרס שלו ואין ספק שמי שעובד לבורא ית' להנאת הבורא בלבד ששכרו הרבה יותר ממי שעובד להנאת עצמו ג"כ ומאחר ששכרו מרובה ויותר תגדל ג"כ הנאת הבורא יותר ויותר שכל מה שהאדם מקבל שכר יותר נהנה הבורא שיש לו על מי להשפיע והנה עד"מ אם ראובן הוא צדיק יותר משמעין בודאי הבורא ית' אוהב יותר ראובן משמעון ויותר נהנה הבורא כשראובן מקבל שפע טובה משמעון מקבל שפע טובה נמצא אם אד עובד לבורא בשביל הנאת הבורא לבד מרויח שהבורא אוהב אותו הרבה יותר משאלו הי' עובדו בשביל הנאת עצמו ג"כ וכיון שהבורא אוהבו מאוד א"כ בקבלו השפע הטובה נהנה הבורא יותר מאוד וכי כפי תוקף אהבת הבורא לאדם תגדל הנאת הבורא כשאדם מוכן לקבל טובה עצומ' והנה מי שעושה מצו' להנא' הבורא עושה מצו' כפולה דהיינו המצו' שעושה ובשכר שמקבל על המצוה ג"כ עושה מצוה במה שעי"ז מגיע הנאה לבורא ית' וכשעושה עבירה עושה עבירה כפולה האחד העבירה עצמה והשנית במה שמקבל עונש על העבירה מגיע לבורא עי"ז צער שמצטער על יסורי בנו א"כ עושה עבירה כפילה וז"ש בן עזאי הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת ומצוה אחר' דהיינו במה שמגיע לבורא ית' נחת רוח ע"י קבול שכר ועבירה גוררת עבירה במה שמגיע צער לבורא ית' על ענשו וזהו שנתן טעם וביאור על מ"ש קודם שמצו' גוררת מצוה וכיצד מצוה גוררת מצוה עי"ז אמר לפי ששכר מצוה היא מצוה בפ"ע שעי"ז יש לבורא נחת רוח על שלימות בית קיבולו לקבל שכר ועבירה ג"כ גוררת עבירה לפי ששכר עבירה היא עבירה בפ"ע שעל ידי זה גורם כביכול צער להבורא ית'

רבי יוחנן בן ברוקה אומר כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי אחד שוגג מאחד מזיד בחילול השם עכ"ל המשנה והנה קשי' בה טובא חדא קושיית בעל מדרש שמואל איך יקראהו בשם שחילל ש"ש אם הוא בסתר קושי שנית במאי דקאמר נפרעין ממנו בגלוי והלא זה הדבר עצמו הוא חילול השם כי לדעת בני אדם שאינם יודעים מה שזה חטא בסתר ויבואו להרהר עליו ית'. על שמעניש לאדם על לא חמס בכפו שלישית למה ישתוו בעונש השוגג והמזיד בשלמא אם היה מחלל שם שמים בגלוי דין הוא ישתווה השוגג למזיד דכ"כ יש חלול השם בשוגג כמו במזיד כי האדם ירא' לעינים וחושבים שהוא מזיד אע"פ ששגג אבל הכא איירי בחילול השם בסתר וא"כ למה ישתוו השוגג והמזיד בעונש רביעית יתור הלשון דסגי למימר אחד שוגג וא' מזיד ותו לא ולשתוק ממלת בחילול השם וממילא ידענא דהא בחילול השם קמיירי ונלע"ד בעזה"י ליישב זה דתנא איתא בספר מבחר מפנינים אמר החכם מי שמתקשט במה שאין בו יגלוהו עדי הבחי' והוא רוצה להכריח הטבע והטבע מכריחו וזה דומה למי שצובע השיער והגדול מגלהו והענין הוא כי מי שצובע עוש' מעשה זמרי בסתר ומבקש שכר כפנחס בגלוי כל מעשיו במרמה שמרמ' את הבריות וכל ישעו וחפצי להשמר מן הבריות שלא ירגישו ממעשיו הרעים ולבסוף א"א להשתמר היטיב להסתיר מעשיו הרעים המוטבעים בו וממילא מתגל' קלונו ונבלותו לעיני מאהביו וכדי בזיון וקצף יזה פרי חטאתו כן יאבדו וגו' ולפ"ז כוונת התנא כך ה"א כל המחלל שם שמים בסתר אין הקב"ה מענישו קודם שיתפרסמו מעשיו הרעים שאדרבה אז יתחלל השם יותר שיהרהרו הבריות על הנהגתו ית' כאשר שמעתי לפרש הפסוק למען תצדק בדבריך תזכה בשפטיך עפ"י מה שהובא בס' בן מלך והנזיר טוב מעשה הזדון בחכמה ממעשה השוגג בסכלות ומביא שם משל ע"ז מעבד מלך ששפך מעט רוטב על שלחן המלך מחמת חרדה שהיו ידיו רותחין מרוב אימת המלך מדקדוקיו המשוגעים והנה מי שהוא צבוע בסתר הקב"ה ממתין מלהענישו עד שיתפרסמו מעשיו ויחלל שם שמים בגלוי וזהו דקאמר נפרעין ממנו בגלוי כלומר כשהחילול ש"ש הוא גלוי לכל והנה על שם סופו של הצבוע הזה שעתיד בודאי להתגלות ויתחלל ש"ש בגלוי לכך מכנהו התנא בשם מחלל שם שמים אף שהיא בסתר מ"מ מיקרי בשם מחלל שם שמים ע"ש סופו והנה זה המחלל ש"ש בסתר ראוי הי' שישים על לבו הלא כל עיקרו אינו אלא לעשות בסתר ולא בגלוי וכי יפלה על דעתו המיזום בעבור שאינו השם בגלוי כ"א בסתר שלא יענישהו הש"י כלל הלא אדרבה אז יבוא להתפקר ולהרהר שהקב"ה אינו יודע מסתוריו לכך אינו מענישו אלא ודאי היא חושב שבודאי יענש וא"כ בהכרח שיתפרסמו מעשיו שהקב"ה יביאהו לידי פרסום כדי שיוכל להענישו בגלוי דבלא פרסום לא סגי שיענישהו קודם שיתפרסמו מעשיו יהי' חילול השם אצל הבריות. ואם לא יענישהו יהיה חילול השם אצל עצמו

ולפיכך א"א בלא פרסום ולמה כל זה להביא עליו