עמוד העבודה רמד

דאל תהיה כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס ואית דגרסי ע"מ שלא לקבל פרס והגירסא השניה אינה מובנת והגירסא הראשונה תצדק יותר ומה טעם לסרבנות הפתי הסכל שלא לעבוד שלא ע"מ לקבל פרס כי אם ע"מ שלא לקבל פרס ואם ידע שבודאי יתנו לו פרס עכ"פ לא יעבדהו כלל ובאיזה אופן יצדק הסרבנות הלז וכי בשופטני עסקינן ופרשתי במקום אחר שהענין הוא כך כי הנה הזוהר מפרש מה שאמר הכתוב הן שמים לא זכו בעיניו שמלת שמים רומז על הקב"ה כד"א ואתה תשמע השמים והענין הוא שהקב"ה אוהב אותנו בלי קץ ותכלית וכל מה שמשפיע לנו טובה נדמה בעיניו שהיא דבר מועט מאוד לעומק אהבתו אותנו ואם יאמר האומר מי ימחה בידו מלהשפיע לנו טובות רבות יתן ויחזור ויתן תשובה בזה שאין אנו יכולין לקבל רוב טובה כי בית קיבול שלנו הוא חלש ואין המניעה מצדו כי אם מצדנו והבורא ית' שמו לעוצם טובו ותשוקתו להשפיע לבניו האהובים מצטער כביכול צער עמוק ועצום על חלישת בית קיבול שלנו שלבעבור כן נעצר בהכרח צינור השפעתו הרחבה כי הטבתו היא בב"ת כי הוא הטוב והמטיב לרעים ולטובים וכשאהוביו אין יכולים לקבל מצטער כביכול צער מר ועצום מאוד ובעבור כן נתן לנו הבורא ית' שמו תורה הכלולה מתרי"ג מצות כדי שע"י התורה והמצוה נזכה לחזק ולאמץ כח הבית קיבול שלנו לקבל טובותיו הנפלאות ועי"ז יגרום נ"ר עצום מאוד לבורא ית' על מוצאו מקום לכבות במקצת תוקף חום אהבתו אותנו ולא תטעה לחשוב שאנחנו אצלו כשכיר אצל בעה"ב שמגיע אל בעה"ב תועלת מפעולת השכיר ונותן לו שכר טורחי ופעולתו מה שההנהו ח"ו לחשוב כן כי אם צדקת מה תתן לו ואם חטאת מה תפעל לו ואין חושק לעבודתינו בשביל תועלת עצמו ח"ו כי אם בשבילנו כדי שע"י התורה והמצות יתחזק הבית קיבול שלנו אף שאנחנו לא נוכל לדעת ולהשיג אופן איכות הסגולה ההיא ואיך ובמה יתחזק הבית קיבול שלנו ע"י התורה והמצות מ"מ לא נכחיש הענין בשביל חסרון השגתינו והמשל בזה שראובן יש לו א קטן והי' חפץ להשפיע לו חכמה ובינה עצומה אלא שבית קיבולו חלש והמניע' אינה מצד אביו אלא מצד הבן. הנה בארנו שהשכר שהקב"ה נותן לנו בעד המצוה אינה שכר פעולה אלא הוא משפיע לנו בתורת חסד חנם בלא מצות אלא שבלא מצות חלש בית קיבולנו והוא לעולם נותן בחנם עכ"פ וכל מצוה ומצוה מחדשת בית קיבול א' פרטי לקבל טובה אחת פרטיות המתייחסת ומתדמת למצוה הזאת ונלע"ד לפרש שאפשר שזהו כוונת מאמר רבי חנניה בן עקשי' רצה הקב"ה לזכות את ישראל להשפיע להם טובה וראה שבית קבולם חלוש לפיכך המציא להם סגולה במה שנתן להם תורה ומצות כדי לחזק בית קבולם וז"ש לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו פירוש למען גודל טובו שחפץ מאוד להשפיע טובה בשביל כן חפץ מאוד להגדיל את התורה במצות הרבה ולהאדירה ויגדיל הוא מבנין הפעיל וקאי על הקב"ה שהוא מגדיל את התורה ומאדורה באדר ואומץ ויהי' מלת ויאדיר מלשון אדר מלכות שהוא ענין הוד והדר או יהי' ויאדיר מלשון אדירי' משברי ים והנה התבאר כאן שטובתו נקשר' בטובתינו. והנה ארז"ל עשה מאהבה וסוף הכבוד לבא והנה היצה"ר מטעה את האדם ומראה עצמו כאוהב לאדם באמרו ודאי לא טוב היות האדם מכוין בעבודתו בשביל הגעת הכבוד דאם כך יהי' כוונתו לא יגיע לכבוד דכל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו אלא אתה בן אדם עשה מאהבה וממילא תגיע לכבוד כמשארז"ל עשה מאהבה וסוף הכבוד לבא והנה אין לך טעות ושטות גדול מזו שהרי אם מחשבתו לעבוד מאהבה ע"מ שיגיע עי"ז לכבוד נמצא עיקר כוונתו בשביל הגעת הכבוד ולא מאהבה והנה כמו כן ממש בענין שלנו שהזכרנו שבאמת ראוי לעבוד לבורא ית' רק ע"מ שיגיע נחת לבוראו ית' ע"י חוזק בית קיבולו לקבל שפע הטוב' מן הבורא ית' האוהב מאוד להשפיע לו טובה ולא תהי' כונתו להנאת עצמו לקבל השפע הטובה כ"א כדי שיגיע לבורא ית' נחת רוח ע"י קבולו השפע הטובה והנה מי ש הוא משכיל וערום בירא' מבקש תחבולות לברוח מן היצה"ר במקום שהיצה"ר לא ימצא שום תחבולות לפתותו עד"מ מי שהוא ממזר שירות ותשבחות בחדו' לבורא ית' אם הוא בקהל רב אז יש מקום ליצר להכניס בלבו עירוב מחשבו' פיגול כדי שישבחיהו הבריו' ונמצא מחשבתו מורכבת ומעורבת בטו"ר. כי הגם שמתחלה התעוררות תנועתו לשבח לבירא ית' הי' לשם שמים לבד ולא להתפארות עכ"ז לא יבצר באמצע שבחו ורנתו לעבור בו במשכיות לבבו מחשבת התפארותו ג"כ והמשכיל יבקש תחבולה להתבודד ולהבדד מן האנשים הרחק מאוד מאדם העיר ואז אין שום תחבול' ליצה"ר לערב בו מחשבה התפארו' וזה נקרא ענין בריחה מן היצה"ר וכן ג"כ בנדון דידן שיתכוין בעבודתו לשמו ית' שנחת רוח של הבורא ית' במה שיתחזק בית קבול לקבל שפע הטובה ומפני כן הוא מתכוון לשני דברים ביחד דהיינו הנאת הבורא והנאת עצמו והנה כיון שקשורים זה בזה בהכרח קשה מאוד להנצל מן היצר כי אין לו מקום לנוס מתחבול' ואין לו שום תחבולה כ"א בהצטער מאוד על מה שקשור הנאת הבורא בהנאת עצמו שבעבור כן היצה"ר מוצא תחבולות לערב בו כוונת הנאת עצמו ג"כ ושיחשוב בלבו כי יותר טוב הי' אם הי' מצוייר הנאת הבורא בלא הנאת עצמו כדי שלא יהי' תחבול' ליצר לבלבל כוונתו והיה מחשבתו ברורה לש"ש לבד וז"ש התנא אל תהיה כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס כלומר אל תהיה כוונתך מעורבת להנאת הבורא ולהנאת