עמוד העבודה רמב

ההם עד כי יכלו ויתמו מן המציאות ותזכה הנשמה אח"כ לחזות בנועם השם והנה בספר משלי כתוב נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו ופירש"י נפש עמל עמלה לו כלומר בשביל עצמו כי פיהו שואל מאתו מאכל והפה כופה איתו לאכול לכן כש הוא עמל הוא בשביל עצמו ונ"ל להסביר בזה ענין מוסר כי הנה ידוע כי כל מי שהוא עמל ויגע באיזה מלאכה בהכרח מצפ' לאיזה תכלית טוב ומועיל שישיג ע"י היגיעה ההיא כי אטו בשופטני עסקינן שיגע לריק בלי המשכ' תכלית טוב מן היגיעה עד"מ האדם חורש וזורע מצפה לתכלי' טוב שתצמח ותתגדל הזרע ויהי' לו תבואה רבה והנה האדם מצייר סוף המעשה דהיינו התכלי' הטוב הנמשך מהמעשה בתחל' המחשבה ר"ל כאשר מחשבתו מתעורר' לחרוש ולזרוע מצייר אז במחשבתו התכלי' הטוב וזה הציור מושג במחשבתו של אדם ומוסיף לאדם כח שיחרוש ויזרע בחשק נמרץ בזריזות ולא בכבדות ועצלות נמצא סוף המעשה מצוייר במחשב' תחלה וזש"ה הזורעים בדמעה כלומר כשרואים שזורעים בכבדות ועצלות מעלי' במחשבח' התכלי' שברנה יקצורו ולפ"ז מדוקדק יקצורו לשין עתיד דה"לל ברנה קוצרים וזה"ש נפש עמל עמלה לו כלומר אע"פ שכבר הוא נפש עמל ועיף ויגע ולא נותר עוד בו כחו ורוח ואעפ"כ בגודל עייפתו וחלישותו עמלה לו שהוא חוץ לדרך הטבע וכל זה הוא לפי שאכף עליו פיהו וחושב האדם בתחל' מעשיהו ציור התכלית שיוכל להשיב אוכל לנפשו אותו הציור מחזקו ומוסיף בו כח לעשות מלאכה בזריזות וחשק וכל זה הוא משל לעבודת הבורא אע"פ שיהי' עיף ויגע לא יבקש מנוחה לעצמו ע"י טענ' אין לי כח ואין לי כח ואון אלא יצייר במחשבתו ציור התכלי' שהוא השג' עוה"ב או כשיבואו עליו יסורין יקבלם באהבה בחשבו שהיסורים ההם מזמינים אותו לעוה"ב ויוכל להשיג עי"ז השגות עמוקות ומתוקות והיסורין הם טובה גדולה אצלו ואפי' יסורי גיהנם הם לטובתו במה שע"י מירוק הגיהנם יוכן ויוזמן להשג' עוה"ב אע"פ שבעת קבלתו יסורי הגיהנם אינו יודע עדיין איכות התענוג הנפלא שבעוה"ב לשלא יחשב לו היסורין של גיהנם לרעה נמצא לפי דעתו של האדם אז בעת ההיא נחשבים אצלו היסורין ההם לרעה גדולה אעפ"כ הקב"ה מביא עליו יסורי גיהנם בע"כ לפי שסוף סוף היסורין הם לטובתו וזכין לאדם שלא בפניו כלומר שלא מדעתו וזהו דומה למי שאומר זכות הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירו' אע"פ שלדעת העבד חוב הוא לו דניחא לי' יותר בשפחה כנענית דזילא לי' ושכיחא לי' ופריצא לי' מ"מ אנן סהדי שזהו הטובה שהוא תחת יד רבו אינה טובה אמתיי' אלא לדע' העבד המזוהמת ויותר טוב לו שיהי' בן חורין שזה טובה אמתיית שנכנס תחת כנפי השכינ' וסברא כזו כתבו החו' בפ"ק דקידושין דף ה' ע"א בד"ה שכן ישנה בע"כ וז"ל שם ויש מיישבי' פי' הקונטריס דודאי זה קרוי בע"כ מכיר' של אמה העברי' חוב הוא לה דאם היתה בת דע' לא היתה מתרצי' אבל קידושי קטנה לאו חוב הוא לה כמו מכיר' וסופה עומדת להנשא ואם היתה בת דעת היתה מתרצי' עכ"ל התו' והנה האריז"ל פירש מאמר רז"ל צדיקים אין להם מנוחה לעוה"ב לפי שכשעולים לאיזה מדרגה עליונה צריכין מירוק מקודם וכשעולים ממדרגה זו למדרג' שעלי' צריכין עוד מירוק מחדש ואע"פ שלנגד מדרגה הראשונה לא הי' חוצץ צחצוחי הזוהמא שבנשמתו מ"מ לנגד מדרגה עליונה ממנה הם חוצצים בפני השגת המדרגה ההיא וכן עד עולם לכל עלי' צריך מירוק חדש ומאחר שלעולם לא יעמדו על מדרגה אחת אלא תמיד יעלו מהשגה להשג' יותר גדולה לכן צריכין תמיד להתמרק לכן אין להם מנוחה לעוה"ב לסב' המירוקי' ואחר המירוק יתענגו מאוד בהשג' המדרג' העליונ' ולא יהי' נחשב להם צער המירוק לכלום נגד העונג של השג' המדרגה העליונה ולא יחשבו לאמר לא מעוקצך ולא מדובשך כלומר שאיני חפץ העלי' ולא המירוק כי מאחר שיראו מעליי' מדרגה הראשונה איך צער המירוק שלפני העלי' אינו נחשב לכלום לנגד העונג שמתענגי' מן העלי' למדרגה כי ההשגה שמשיג את המדרגה העליונה מענג' אותו מאוד מאוד ומאחר שיראה שכן הוא שוב לא יקוץ במירוק השני' שקודם עלי' השני' בחשבו שלא יחשב המירוק השני לכלום נגד עונג השגת המדרגה השני' ועוד י"ל כי לא יצדק לומר כלל לא מעוקצך וכו' כלומר איני חפץ לא העלי' ולא המירוק כי באמת מהעלי' למדרגה הראשונה ממילא נמשך בטבע המירוק שקודם המדרגה השני' כי הנה לכאורה קשה הלא כל מה שהי' להתמרק מחטאיו כבר נתמרק בגיהנם ולפ"ז מה מירוק יש לו עוד להתמרק בג"ע קודם עלייתו למדרגה חשובה אבל דע כי מי שעובר על מה שכתוב בתורה או על דין המפורש בתורה שבע"פ ע"ז צריך להתמרק בגיהנם אבל מי שקיים כל הדינים המחוייבים לקיימם אבל לא התנהג במדת חסידות מה שהוא משורת הדין ע"ז א"צ להתמרק בגיהגם אבל כשיגיע זמן להעלותו למדרגה שבג"ע אז בהכרח יתמרק בג"ע אף שלא עבר רק על לפנים משורת הדין כי צריך שתדע כי כל זמן שלא נתמרק בגיהנם א"א לו להשיג השגה חשובה מהשגות שבג"ע כי הקליפה והרע שהם שמרי' רוחניים שבנשמתו חוצצים בפני השגת השכל כמו שהשמרי' גשמיי' חוצצים ומבדילים בפני הראיה הגשמיי' כי כשתשים שמרים גסים ועכורים בתוך משקה זכה וצלולה תתעבה ותתעכר המשקה ולא יפלש בה חוש הראי' כמו כן שמרים רוחניים שהם הקליפות חוצצים בפני ראי' רוחניי' שהיא השגת השכל והנה העונות וחטאים גורמים כתמים חשוכים כמו תבל שקורין בילמ"א בל"א או דק שקורין שטא"ר בל"א ולכן בהכרח שהשמרי' ההם יתמרקו' בגיהנם