עמוד העבודה רמא

קדושת שמך נחשבנו לגבי דידך כצאן טבח' לא כב"א וזהו ענין הריג' על קדוש השם המוזכר בכ"מ שפירושו בשביל קדוש ה' כלומר בשביל שמשכיל קדושת השם הנכבד ובהירתו הגדול לאין תכלית והוא יתעצם בשכינ' וישיג השג' עצומ' לכן מתוק הוא בעיניו ההריג' כדי שיבא למדרג' הנפלאה הזאת וזש"ה זבחו זבחי צדיק כי השכינ' נקראת צדק ואימר הכתו' זבחי זבחי צדק כלומר שתזבחו את עצמיכם שאתם דומים לשכינ' כזבחי הבהמת ובטחו אל ה' כלומר בשביל הבטחון שתבטחו להתעצם בשכינ' ולהקרא בשמו של הקב"ה

ונחזור לענינינו מה שיעדתי להסביר לעיל איך האדם יקבל על עצמו בחשק נמרץ להמסר להריגה הנה הכתוב אומר טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו בין לצדיקים ובין לרשעים עצומים וכמו שיסד הפייטן הטוב והמטיב לרעים ולטובים וכמ"ש רז"ל וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון וכלל זה יהיה בידך כל מה דעביד קב"ה לטב הוא עביד אפילו עונש היותר מר לרשע היותר עריץ מכל רשעים שבעולם אעפ"כ טובה גדולה הוא אצלו לקבל עונש היותר מר המוכרח לפי פעלו הרע ואח"כ יזכה לחזות בנועם ה' שהיא טובה עצומה ונפלאה עצומ' אשר כל בעל שכל לא יוכל לשער מתיקת הטובה ההיא אשר עין לא. ראת' אלהים זולתך והאדם אם היה יכול להשכיל ולידע מהות הטובה העתיד' לבוא והי' נותנים לו בריר' או שישרפו אותו ששים רבוא פעמי' ואחר כל שריפ' יחי' אותו כדי שיקבל יסורי שריפ' שאחריה ואחר הששים רבוא שריפות ישיג הטוב' הגדולה העתידה לעולם הבא או יאמר לא הן ולא שכרן בודאי היה מקבל על עצמו ששים רבוא שרופות אם היה מכיר עצם הטובה ההיא על אמתות כי לרוב שמחתו בטוב' העתיד' לא היה נחשב בעיניו צער השריפה לכלום והמשל בזה לאיש משכיל מאוד שנחל' חילי גדול מאוד ומסוכן הוא למות אם לא ישתה שרף מר מאוד שקורין הלאז שהוא בלשון הקודש ראש באיכ' בפסוק הרוני לענ' וראש והמשכיל ההוא להיותו מבין מעלת הבריאות והחיות וגריעות החלישות והמות יכסוף וישתוקק מאוד לשתיית השרף המר ההוא בכל אות נפשו ולא יחוש למרירו' כי ענין החלישות הוא אצלו לגודל שכלו יותר רע ומר מאלף אלפי אלפים ורבוא רבבות פעמים יותר ממרירות השרף הנ"ל וכמעט לא ירגיש טעם מרירות השרף הנ"ל לגודל השתקעות מחשבתו ועוצם השתוקקתו לכוסף הבריאות המשל בזה מי שהוא רעבתן כשהוא אוכל אוכל במחשבה ובכונה ומכין ומזמין חוש הטעם שלו להרגיש הטיב טעם מאכלו ולא יחשוב שום דבר אחר באכילתו כדי להנות מאכילתו כמו מי שנותנים לו שני מיני מאכלים או משקים לטעום אותם ולהבחין איזה מהם יותר טוב בודאי לא יחשוב שום מחשבה אחרת בעת טעמו אלו השני דברים כדי להבחין הטוב איזה מהם יותר טוב משא"כ מי שאוכל ושוקע מחשבתו בדבר אחר שלא מענין אכילה אזי לא ירגי' טוב טעם באכילה ההוא עד שלאחר אכילה ידמה לו למפרע כאילו אכל עפר כ"כ התול' הנ"ל הנכסף לבריאות מאוד ונשתקע' מחשבתו בציור איכות בריאותו אינו מרגיש טעם מרירות השרף כי כמו שאי אפשר להרגיש טעם הטיב בעת השתקעות מחשבתו בדבר אחר כ"כ אי אפשר להרגיש טעם הרע בעת השתקעות מחשבתו בדבר אחר משא"כ מי שהוא שוטה ואינו מבין מעלות הבריאו' וגריעו' החלישות לא יחפוץ לשתות השרף המר ההוא כי אצלו מרירות השרף הוא יותר גדול ממרירות החולי והחלישות ומה גם שזה הכסיל שאין לו כסף נמרץ לבריאות וחושב היא איך להנצל ש"א יעשו אותו לשתות בחזקה השרף המר ההוא ולפי"ז אין מצוייר במחשבתי כי אם מרירות השרף ולכן כשאונסים אותו לשתות יצעק מאוד ומרגיש מאוד מרורות השרף נמצא מי גרם בזה ירגיש מרירות וזה לא ירגיש הוי אומר סכלותו של זה וחכמתו של זה הנה התבאר כל הרעות הבאים על האדם אינם רעות אמיתי' אלא לפי סכלותו של האדם נחשבים לרעות אבל מי שיש לו שכל זך יכיר וידע ויאמין הכלל הגדול והנפלא ואמתי כי כל מה דעביד קב"ה לטב הוא דעביד אפילו אם יבואו עליו כל היסורין היותר קשים ומרים אעפ"כ הם נחשבים לטובה גדולה נגד יסורי גיהנם כי מי שהוא חוטא ופושע ולא נתייסר ביסורין בעוה"ז מקבל יסורי גיהנם שהם עונש כפול ומכופל אשר לא ישוער ואין להם ערך כי היסורין היותר קשים ומרים בעוה"ז אינם חלק א' מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות מיסורי גיהנם והנה מי שזוכה לקבל יסורין על חטאיו בעוה"ז אין לך מתיקות גדול יותר מזה ואף שלא זכה ליסורין בעוה"ז ונפרעים ממנו ביסורי גיהנם שהם מרי' וחמורים עד בלי שיעור וערך אעפ"כ הם טובה גדולה אצלו לפי שע"י מירוק הנפל' והנורא אשר יתמרק בגיהנם יוכל לבא ולהשיג התענוג והעדון הגדול והנפלא של עוה"ב ובלתי המירוק ההיא היא דבר נמנע לקבל העדון העצום ההוא לעוה"ב שהיא השגה עצומה ונפלאה מאוד אשר עין לא ראתה אלהים זולתיך ואם הי' נעזב ח"ו שלא לקבל יסורין בגיהנם על חטאיו ולא יקבל ג"כ אח"כ התענוג העצום וההשגה המופלאה לעוה"ב הי' באמת ח"ו אמתיי' אצלו ואם הי' מצוייר שיהא האד' יכול לקבל ההשגה הנפלאה לעוה"ב בלתי מירוק הגיהנם לש הי' הקב"ה ממרקו כלל לגודל אהבתו אותנו וחלילה לו לעשות כזאת אבל באמת נמנע הוא מלקבל עולם עוה"ב בלי מירוק גיהנם והחסרון אינו מן הבורא אלא מצד המקבל שהוא האדם שאין עין שכלו יכול להשיג ההשגות עצומי' ההם לסב' השמרי' רוחניי' שבנשמתו ושבשכלו החוצצים בפני ההשגה נמצא הוא דבר נמנע מצד עצמו ומה שהוא מן הנמנע אינו חסרון אצלו ית"ש לכן מוכרח שיתמרקו השמרי'