עמוד העבודה רלא

ויסורין וזה"ש מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר בשפע העליונה אין בה ציור פרטי הן טוב או רע כי הוא היולי ואין הדבר מסור אלא כיד האדם וצדיק הוא עושה טוב לעצמו ורשע הוא עושה רע לעצמו לכן מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו כלומר אין לו על מי להתרע' ולהתאונן על הרעות הבאות עליו כ"א גבר על חטאיו כלומר על עצמו יש לו להתאונן ולהתרע' שהוא בחטאיו היפך הכנתו שקיבל רע מן השפע העליונה ואין לו שום תרעומת על הבורא ית' כמ"ש אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו והנה הפירוש הפסוק הלז הוא ידוע ופשוט ונלע"ד להמחיק עוד שכוונת הכתוב כך הוא אולת אדם תסלף דרכו במה שעל השם יזעף לבו זה הדבר עצמו שיזעף לבו על השם הוא מחמת אולתו כי חדל להשכיל שהוא עצמו מביא קלקול לעצמו והנה הכסיל עושה שני מיני שטות שטות אחד מה שהוא בעצמו מסלף דרכו והשטות השני מה שעל השם יזעף לבו והנה השני נמשך מן הראשון והשורש של שני מיני אולת הללו אחד הוא שהיא חסרון דעת והנה שלמה המלך ע"ה המליץ בעד השוטים שיזעף לבם על השם כי אין זה בזדון לבם אלא מחמת שטות ואין להאשימ' כ"כ ואין לך כף זכות ככף שטות ושמעתי פעם אחת משל ע"ז שאמר הכתוב אולת אדם וגו' ויובן ג"כ מה שאמר הכתוב וגם בדרך כשהסכל הולך אומר לכל סכל הוא פעם אחת התחברו יחד שלשה אנשים אחד גנב ואחד ממזר ואחד שוטה ונשבעו ששום אחד מהם לא יפרסם ענין חבירו והנה השוטה גילה בעצמו שטותו וכאשר יקראוהו האנשי' שיראו שטותו שוטה חרה אפו על שני ריעיו ואמר אם הם עברו שבועה שגילו אותי שאני שוטה גם אני אעבור שבועתי ואגלה שחבירי אחד מהם הוא גנב והשני הוא ממזר והנה השוטה לגודל שטותו אע"פ שבאמת מכריז על עצמו ששוטה הוא והוא אינו יודע אם מכריז על עצמו וחושד את חבירו ובאמת הוא אומר בעצמו שסכל הוא ואינו יודע מה שאומר בעצמו על עצמו ונחזור לענינו הראשון לפסו' כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי וגו' עפ"י משל נאה משל לעשיר א' גדול שמתו לו בנים הרבה בחייו ולסוף זיכהו הש"י לגדל בן אחד והבן ההוא היה מושלם בכל המעלות בתכלי' השלמות והיה יפה תואר ויפה מראה עד למאוד ונשא חן מופלג בעיני אביו עד שאהב אותו אהבה עזה מאוד לבלי תכלי' והנה האב הי' מצטער מאוד על שאהבתו העצומ' לבנו בוער בקרבו ואינו יודע מה טובה לעשות לבנו באהבתו אותו כדי שישביע אהבתו ויתקרר אהבתו מאוד מאוד יחבקהו וינשקהו באמצע החיבוק והנשיקה ניתוסף אהבתו מה עשה האב יעץ בלבו עצה מושכלת באמרו הגם שאני אוהב את בני מאוד הנה בצע כסף ג"כ הוא חביב אצלי אקלקל ממון בעבור בני ואעשה לו בגדי' נאים מאוד שוים לערך אלף זהובים ובזה אקרר ואשביע אהבתי קצת שבעבור אהבתי את בני לא אשגיח על הפסד ממון וכן עשה האב ואח"כ כאשר לבש בנו הבגדים הנאים הי' יופי מבהיק הרבה יותר מבראשונה ונשא חן עצום יותר מבקדם והיה אח"כ אהבתו את בנו בוער יותר בקרבו והנה היה סבור שישביע אהבתו בבגדים הנאים והנה אדרבה קילקל בזה והנה באמת אין זה תיקון רק אם היה מפסידו הפסד עצום בממונו ואם לא הי' אוהב אותו מאוד הי' עולה חרון אפו להכותו מכה רבה אך עתה שאוהב אותו מאוד אינו מכהו ובזה מתקרר חום אהבתו והנה איתא בזוהר על פסוק הן שמים לא זכו בעיניו דכל הטובות שישפיע הקב"ה לישראל נראה בעיניו ית' לדבר מועט כי חפצו ורצוני להשפיע יותר ויותר אך הכנתינו חלושה מלקבל טובות רבות ועצומות ועל רוע הכנותינו מצטער הקב"ה שאין לו למי להשפיע טובות העצומות וכ"ז הוא מגודל אהבתו אותנו ולפ"ז המשכיל המתבונן היטב בשכלו גודל אהבתו אותנו ודאי אוהב הוא להקב"ה אהבה עזה מאוד ובהיות שמתלהב לבי לאהוב את הבורא הנה האהבה בוערת בו ואינו יודע מה לעשות להקב"ה לכבות אהבתו וחושב בלבו לזמר שירות ותשבחות בכל כחו ואף שנחלש כחו ע"י השירות שמזמר בקול רם ועצום אינו נחש בעיניו לכלום נגד האהב' שאוהב להקב"ה והנה מדי דברו בחשק נפלא בשירות ותשבחות אז באמצע השירות תתגבר אהבתו לבורא יותר ויותר כמו שאנו אומרים בנוסח אנעים זמירות מדי דברי בכבודך הומה לבי אל דודיך וכאשר מתגבר' אהבתו חושק להרים קולו יותר מבתחלה ובהרימו קולו יותר אז מתעוררת אהבתו לבוראו יותר ויותר והנה כח גופו של אדם יש לו סוף וקץ והאהבה הרוחניות שלו לבוראו הולכת ומתגברת וכאשר רואה האדם שאין לו כח עוד להרים קולו יותר כדי להשביע אהבתו הרי הוא אז בצער גדול ומגיע לחולת אהבה כי החשק מחלה רוחניית היא ואז מתלהב בלבו וחושק עוד באמרו בלבו מי יתן והי' אש לפני והייתי קופץ לתוך האש להשרף על קידוש שמו ית' ואע"פ שיסורי שריפה הם גדולים מאוד אצל כל אדם אצלי יהי' לתענוג מפני שהאהבה שאני אוהב לבורא ית' היא שורפ' אותי יותר ויותר כי היא טריפה רוחניי' והשריפה הגשמיי' מקרר קצת אש האהבה הרוחניי' אשר בו כי כמו שכשעקצוהו כנים את גופו וירחץ את מקום העקיצה במים רותחין או יעמוד סמוך לאש ירגיש תענוג אע"פ שמי שאין גופו עקוץ יהי' גופו נכוה קצת בעמדו סמוך לאש או כאשר ירחוץ את עצמו במים רותחין כמו כן האהבה שהיא עקיצה רוחניית ומצערת אותו צער עצום כאשר יקפוץ לאש להשרף תתקרר ע"י זה חימום הרוחני של אהבתו לבורא ית' ואף אם היה מצוייר שהאש הגשמי יהיה כואב לו עכ"ז הי' חפץ שישרף ויצטער באש הגשמיי שחומו מעט כדי להפטר מאש אהבתו הרוחניי' על אחת כמה וכמה שמרגיש תענוג ע"י השרפו באש הגשמי מפני שאז