עמוד העבודה רכח

מידם בדין ישנאו אותו ויחזירוהו אותו מעצמן ואפי' הוא שלהם באמת כגון שקנה עבד שלא בעדים וכיוצא בו עכ"ל הרמב"ן והנה לפי דבריו אלה מדוקדק מאוד מ"ש רש"י כהאי דאמרינן וכו' ולפענ"ד נראה לפרש עוד פירוש אחר עפ"י מה ששמעתי מאדם אחד שמו ר' איסר מבראד על מה שאמרו בגמ' לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהעמידו דבריהם על דין תורה וקשה הלא אם לא ידינו דין תורה כ"א לפנים משורת הדין יהי' לבעל דין שכנגדו חוץ למדת הדין ויעבור על לא תטה משפט אבל הענין הוא כי הנה ארז"ל בגמ' דב"מ סוף השוכר את האומנין הנהו שקולאי דתברו חביתא דחמרא לרבה בר בר חנה שקל לגלימייהו אתו אמרו לרב א"ל הב להו גלימייהו א"ל דינא הכי א"ל אין למען תלך בדרך טובים יהיב להו גלימייהו א"ל עניא אנן וטרחינין כולא יומא וכפינין ולית לן מידי א"ל זיל הב להו אגרייהו א"ל דינא הכי א"ל אין וארחות צדיקים תשמור ופי' רש"י בדרך טובים לפנים משורת הדין הרי שרב יעץ לרבה בר בר חנה שיעשה עם פועליו לפנים משורת הדין וכן ארז"ל איזהו ת"ח הרואה טריפה לעצמו אע"פ שלאחרים הי' מכשיר בכה"ג וכן הדיין שדן שני אנשים הבאים לפני הדיין אינו רשאי לנטות מקו הדין האמת והישר לפסוק לאחד לפנים משורת הדין דא"כ יהיה לשני חוץ לשורת הדין אבל כשהדיין עצמו יש לו דין עם חבירו צריך הדיין עצמו לעשות לפנים משורת הדין וזהו כוונת הגמ' לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם דייקא דבריהם של עצמם על דין תורה דהדיינים עצמן מחוייבים לעשות לפנים משורת הדין וז"ש רש"י שונאי בצע ששונאים את ממונם בדין כלומר אע"פ שכפי הדין הוא ממונם אעפ"כ שונאים אותו ונותנים לתובע אותם לפנים משורת הדין

ונחזור לענינינו הראשון בהקדי' פירוש אחד על הפסוק אשרי איש ירא את ה' הון ועושר בביתו כי הנה מי שיש לו יראת העונש דלא יחות מנכסוי דכמו שהוא ירא את הבורא שלא יפסיד ממונו כמו כן הקב"ה ירא ג"כ ליטול ממנו ממונו דכל זמן שיש לו ממון הוא ירא מן הבורא שלא יטול ממונו ממנו אבל כשיטול ממונו שוב אין פחד אלהים לנגד עיניו שאין לו מה ליטול ממנו וז"ש אשרי איש ירא את ה' יראת העונש שעי"כ הון ועושר בביתו הנה התבאר מדברינו שמדת שמח בחלקו א"א להיות ביחד עם יראת העונש ויותר ראוי לבחור במדת שמח בחלקו מביראת העונש ומי ששמח בחלקו יש לו עוה"ז ועוה"ב ומי שיש לו יראת העונש אין לו רק עוה"ב ולא עוה"ז ועתה יהי' פירוש הגמ' של גדול הנהנה כו' כך דהגמרא נותנת לנו עצה טובה לבחור יותר במדת שמח בחלקו יותר מביראת העונש וזהו כוונת אמרם גדול הנהנה מיגיע כפו שהוא שמח בחלקו יותר מיראת שמים שהוא יראת העונש דאלו ביגיע כפו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך וקשה למה לי אשריך וטוב לך אלא ע"כ אשריך בעוה"ז וטוב לך בעוה"ב דמי שהוא שמח בחלקו יש לו נחת רוח בעוה"ז דלעולם אינו מצטער רק תמיד הוא שמח שכן הוא מכונה בשם שמח בחלקו ומחמת שהוא שמח בחלקו פשוט הוא אצלו לקיים כל המצות התלויות בממון וממילא יש לו עוה"ב ג"כ משא"כ מי שיש לו יראת העונש אין לו רק עוה"ב ולא עוה"ז שהוא יפחד תמיד שלא יחות מנכסוי והשתא מיושבים כל הדקדוקים דלעיל ומעתה נבא ליישב הפסיק שהתחלנו דהנה כתיב וידעת עם לבבך כי כאשר יוסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך דהנה אם לשכיל הנהגת הבורא ית' אתנו דמי שהוא שמח בחלקו בעבור שיש לו נחת רוח בעולם בעבור הדבר הזה עצמו יש לו נחת רוח בעוה"ב ג"כ ומי שהוא כועס שהוא בצער גדול בעבור זה הצער יהי' נענש עוד אבל הענין עד"מ מי שיש לו שני בנים קטנים אחד חכם ואחד כסיל והחכם בחכמתו ובערמתו השיגה ידו מזולתו דינר כסף ובא ומתפאר לפני אביו איך ע"י חכמתו וערמתו השיגה ידו דינר כסף וכשמוע אביו דבר זה משתעשע בו מאוד ואוהב אותו מאוד ובעבור אהבתו אותו נותן לו עוד דינר כסף אחר והשני שהוא כסיל ורץ בבית במהירות הנה והנה ואביו הזהירו כמה פעמים שלא ירוץ פן יפול והכסיל אינו שומע לאביו ואח"כ כי יפול מחמת ריצתו וחובל בעצמו מכת דם יחרה אפו של אביו ומיוסרהו בהכאות ויסורין והנה לכאורה יתפלאו הרואים בעבור שהחכם יש לו כבר דינר כסף אשר השיג בחכמתו נתן לו עוד דינר כסף והכסיל לא די לו שנפצע בפצע של דם ייסרהו עוד ביסורין אבל הענין הוא שלחכם מראה איך שהוא חשוב בעיניו בעבור חכמתו ונותן לו עוד דינר כסף ולכסיל מראה איך שהוא שנוא ומבוזה בעיניו בעבור שטותו ומיסרהו עוד ביסורין כמו כן מתנהג הקב"ה אתנו מי שהוא שמת בחלקו נותן לו הקב"ה שכר ע"ז להראותו שמדה זו מושכלת היא וחביבה בעיניו ית' מאוד ומי שהוא כועס מענישו להראותו שכעס היא פתיות כמ"ש כעס בחיק כסילים ינוח ושנואה בעיניו ית' וז"ש הכתוב וידעת וגו' כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך לא מחמת שנאה וכעס כמו שהאב אינו מייסרו מחמת שנאה אלא כדי להדריכו בדרך טוב וישר ואח"כ כשיגדל הילד ישכיל ויבין למפרע שאביו היטיב לו בזה שהכהו בקטנותו ואע"פ שבקטנותו הי' סבור הילד עשה לו במה שהכהו ואז הי' לילד צער עכ"ז לא השגיח אביו ע"ז כי אביו משכיל האמת שעושה לו טובה בהכאתו וזכין לאדם שלא בפניו כלומר שלא מדעתו לפי שלסוף יבין למפרע שמחמת אהבה הכהו ואף שאביו מאכילו ומשקהו בקטנותו עכ"ז אינו מבין אהבת אביו אותו כמו כן הקב"ה מייסר אותו לפי שבסוף נשכיל שלטוב' שלנו שלח לנו יסורין לפי שבלא היסורין לא היינו יכולין לקבל הטוב' המופלג'