עמוד העבודה רכג
Amud haAvodah 223 · עמוד העבודה · free full Hebrew text
Open in the reader →דהיינו כדפירשנו. ומעתה יתורץ מה שדקדקנו על בן זומא תנא אהיכא קאי דבאמ' בן זומא אקרא קאי דכתיב יהיב חכמתא לחכימין והקשה בלשון קושיא איזה חכם שלו לבדו ראוי להנתן החכמ' ולא כסיל כי לכאור' השכל מחייב להיפוך ומתרץ הלומד מכל אדם כלומר שמבין היטיב מעלת החכמ' רמה יודע איפוא שמבין מעלת החכמ' כשאנו רואים שלומד מכל אדם אפילו משפיל ונבזה ודאי התורה חשוב' בעיניו למאוד ומתנה חשובה חושק אדם לקבל אפי' מאיש נבזה ומסיים שנאמ' מכל מלמדי השכלתי אפי' מאיש נבזה והטעם הוא כי עדותיך שיחה לי שעי"ז אשיח בתורתיך שהיא מתנה חשובה למאוד ואין המתנ' חשוב' בעיני לפי ערך הנתונ' כ"א לפי ערך עצמ' והאיש ההוא אינו אלא כמו כלי וגרמ' בעלמא דכשאדם מוצא מרגליו' באשפה האם ימנע מליקח אותה בעבור שהיא מונחת במקום מיאוס כי כשיטהרנ' מן האשפה לא יוכר אח"כ שמתחל' היתה באשפ' וכמו כן כשלומד איזה דבר. חכמה אפילו מאיש נבזה לא יוכר אח"כ שקבל' מאיש נבזה
איזהו גבור הכובש את יצרו ויובן ג"כ ביאורי הכתובים זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה והודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ומעולם ועד עולם אתה אל וביאור מלת רבון העולמים וביאור נוסח התפלה בברכת מודים הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך וכל זה יובן עפ"י מה שמובא בספר מבחר הפנינים שפעם אחת סיפרו לחכם אחד מגבור הגדול שמת ואמר החכם תמה אני איך יקרא גבור מי שהמות תלוי בצוארו ע"כ ר"ל כיון שתואר גבור אינו תואר מוחלט עכ"פ כיון שמעותד למות הרי תסתלק ממנו הגבורה במותו העולה מזה שתואר גבורה לא יצדק היטיב אלא בבורא ית' שאין מי שמושל על גבורתו כי לא קיבל הגבורה מזולתו וכן כל השלמיות לא יתואר בהם שום נמצא באמיתות כ"א בבורא ית' כגון שאנו מתארים לבורא ית' בשם טוב ומטיב או רחום וחנון ובעל חסד כל אלו השלמיות הם בבורא ית' מוחלטות שאין מי שמושל על מציאותו ועל שלמיותיו משא"כ בזולת הבורא ית' שאין השלמיות הללו מוחלטות אצלם מפני ששלמיותם לשוא על מציאותם והנה עיקר מציאותם הלוי ברצון הבורא ית' וכאשר תתבטל מציאותם כבר בטל מהם ג"כ שלימיותם כמו שאנו אומרים כל הגבורים כאין לפניך כי אף שגבורים הם בחייהם מ"מ כיון שאם ירצה הבורא ית' לבטל מציאות' כבר בטלה מהם ג"כ גבורתם. והנה הרמ"א בהקדמת ספר יונת אלם מביא בשם הרמב"ם כי בכלל תואר קדמון נצחי ולא בכלל תואר נצחי קדמון לפי שהמחודש אפשר שיהי' נצחי ברצון הבורא. והנה לאינם יודעים לפרש השני תיארים הללו קדמון ונצחי. קדמון הוא בבחי' העבר לומר שמציאות הבורא ית' אינו מחודש ח"ו אבל הוא קדמון מאז ומקדם קדמוניות שלא הי' שום זמן ועת מעולם ומעולמי עולמים שלא הי' במציאות אבל הוא חי וקיים מעולם ומעולמי עולמים ותואר נצחי הוא בבחי' זמן העתיד לומר שלא יהיה שום זמן לעולם ולעולמי עולמים שלא יהי' הבורא ית' במציאות ח"ו אבל כמו שהוא חי וקיים מעולם ומעולמי עולמים כך יהיה קיים לעולם ולעולמי עולמים והנה כפי מ"ש בספר מבחר הפנינים שאין שום תואר שלימות מוחלט כ"א בבורא ית' א"כ יהיה ג"כ בכלל תואר נצחי תואר קדמון דא"א להצטייר תואר נצחי מוחלט כ"א בבורא ית' שאין מי שישלוט וימשול על מציאותו אבל שאר הנמצאים אע"פ שיכולים להיות נצחיים ברצון הבורא ית' מ"מ כיון שאינם נצחיים מוחלטים לפי שאם ירצה הבורא לא יהיו נצחיים וא"כ יהי' נכלל קדמון בתואר נצחי כי אם הוא נצחי מוחלט ודאי הוא ג"כ קדמון דאם לא הי' קדמון כ"א הי' מחודש והי' ע"כ מציאותו נתלה בזולתו לא הי' נצחי מוחלט. והנה זהו מ"ש הכתוב הודו לה' כי טוב כלומר כי הוא טוב בהחלט ונותן טעם ע"ז כי לעולם חסדו שאין מי שמושל על מדת טובו וחסדיו וזהו ג"כ מ"ש הכתוב זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה כלומר כי רחמיו וחסדיו הם קדמוניית ואין מי שישלוט עליהם נמצא ששני כתובים הללו מדברים מענין אחד אלא שאחד נקיט בחי קדמותו וזהו כי מעולם המה במ"ם והשני מדבר בבחי' נצחיותו וזהו כי לעולם חסדו בלמ"ד וההקדמות ממילא נכלל בו כמו שאמרנו וזה"ש הכתוב ומעולם ועד עולם אתה אל נקיט שני הבחי' ביחד בחי' הקדמות ובחי' הנצחיית כי מעולם רומז לבחי' הקדמות ועד עולם רומז לבחי' הנצחיות וזהו שאנו מכנים את הבורא ית' בשם רבון העולמים כי עולמים הוא לשון רבים רומז לשתי בחי' של מלת עולם כי עולם פירושו ענין נצחיות כמו שפירושו על הקדמות וזהו שאנו אומרים הטוב כלומר כי אתה הוא הטוב המוחלט מפני כי לא כלו רחמיך ואתה הוא המרחם האמתי מפני כי לא תמו חסדיך וזה"ש בנוסח אדון עולם בלי ראשית בלי תכלית ולו העוז והמשרה כי בלי ראשית רומז לקדמותו ובלי תכלית רומז לנצחיותו כלומר לפי שהיא קדמון ונצחי לכך לו העוז והמשרה אמיתיית שאין מי שימשול עליו והנה כלל העולה מכל זה שלא יצדק תואר גבור כ"א בבורא ית' שגבורתו בידו היא ואינו תלוי בזולתו והנה גם במ"ש בן זומא איזהו גבור ג"כ אקרא קאי שמצינו שהכתוב מכנה אותנו בשם גבורים שנאמר אל יתהלל הגבור בגבורתו ומקשה בן זומא איזהו איש שראוי לתארו בשם גבור שהגבורה יתלה בו בעצמו ולא בזולתו הלא הבורא ות' מושל על כל הגבורים ומתרץ הכובש את יצרו זהו גבור שגבורתו תלוי בו בעצמו ולא בזולתו כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים
והואיל והזכרנו בדברינו ביאור קצת מלות שבנוסח אדון עולם נבארהו בעזה"י מתחלתו עד בלי ראשית וכו' שבארנוהו בסמוך