עמוד העבודה רכב

אין חכם בנמצא ונראה ליישב כי הנה אחז"ל אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר יהיב חכמת' לחכימין או מדכתיב ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמ' או מדכתיב ובלב כל חכם לב נתתי חכמ' ע"כ והנה לכאורה קשה הלא יותר טוב ליתן חכמה לכסיל למען יהי' חכם ולא לחכם שכבר הוא חכם ונראה ליישב כי בס' מבחר פנינים כתוב מאמ' החכם אל תשליכו הפנינים לפני החזירי' כי אינם יודעים מאומה ואל תאמרו החכמה למי שאינו דורש אותה והחכמה יקרה היא מפנינים ומי שאינו דורש אותה הוא רע יותר מן החזיר ונמשיל משל אחד ראובן נדבה לבו ליתן במתנה למי שיזדמן אדום זהב ופרוטה של נחשת השכל מחייב שיתן האדום זהוב לאיש משכיל היודע היטב מעלת וחשיבו' אדום זהוב ואם יתן הפרוט' לזה המשכיל לא יקבל בעבור שאינ' נחשב' בעיניו לכלום והפרוט' מחייב השכל שיתננה לילד קטן שאצלו הפרוט' חשובה יותר מן האדום זהוב כי יודע שבעד הפרוט' יקנה לו אגוזים בשוק שכב' הורגל לקנות בשוק בעד פרוט' ובעד אדום זהוב לא קנה מעולם שום חפץ בשוק וחושב שלא יתנו לו אגוזים בעד אדום זהב והנה יש משנה במס' אבות כל המכבד את התור' גופו מכובד על הבריו' וכ' המחלל את התורה גופו מחולל על הבריו' והנה אינו מבוא' לכאור' מהו כבוד התור' שמוזכ' כאן ומה הוא החלול ואם הוא כפשוטו שיעמוד מפני ספר התורה העובר' לפניו ויחבקנה וינשק' מאוד פעמים רבות יקשה איך יהי' הדבר הזה סבה עצמיית עד שבעבור זה יהיה גופו מכובד על הבריות וכן יקשה ההיפוך בחלול התור' ונ"ל עפ"י משל הנה אם יתן איש שפל ונבזה מתנה שפלה ופחותה לנגיד ושר יחרפהו ויכלימהו באמרו הראיתם השפל ונבזה הלזה בא לרמוס חצרי חצר הכבוד שלי שאקבל ממנו מתנה פחית' כזה האם הוא חברי והנה יאמר לו צא תן מתנה (זאת) לפחות ושפל כמותך אבל אם יתן לו השפל אנשים מתנה חשובה מאוד שער' ד' מאות אדומי' או יותר יקבל המתנ' ההיא בסב' פניה יפות ואע"פ שהנותן הוא שפל מ"מ להיו' המתנה חשובה בעיניו למאוד מקבל אפי' משפל והנה יזדמן לפעמים ששפל ונבזה א' ידע דבר חכמה אחד מה שלא ידע גדול ומופלג בתורה והנה אם זה הנגיד ושר לא יכיר ויבין מעל' החכמה וחשיבות ומתיקות השכל לא ירצה לשמוע דבר חכמה מפי שפל אנשים באמרו שהשפל והנבזה הלזה יחשבוהו הבריו' לחכם ולחשוב יותר ממנו ויחולל כבודו בפני הבריות משא"כ אם זה הנגיד ושר הוא יודע ומכיר היטיב חשיבות השכל ומתיקיתו וכששומע מאחד דבר חכמה אז הוא טועם בה טעם מתוק הרי אז יחשוק לשמוע דבר חכמה אפילו משפל ונבזה להיות כי המתנה חשובה בעיניו למאוד כי טועם בה מתיקו' גדול. והנה ביאור המשנה כך הוא כל המכבד את התורה דהיינו שאנו רואים שרודף וחושק לשמוע דבר חכמה אפי' מפחית הערך הרי הוא מכבד את התורה בזה שמראה שהתורה חשובה בעיניו למא ד כיוון שמקבל אותה אפילו מאיש נבזה והנה איש זה שמכבד את התורה אע"פ שלכאורה גופו מחולל על הבריות ע"י זה כי יאמרו הבריות שהאיש הנבזה הוא יודע יותר בתורה מהנגיד ושר אעפ"כ סופו יהי' שגופו יהי' מכובד על הבריות שהקב"ה יגדלהו וינשאהו ויפרסמהו בפני הבריות לשם ולתהלה וכל המחלל את התורה שאינו רוצה לשמוע דבר חכמה מאיש פחות ממנו בזה מורה שהתורה אינה חשובה בעיניו שאלו היתה חשובה בעיניו ה' חושק לקבל אותה אפילו מאיש שפל ממנו נמצא אע"פ שע"י זה לכאור' נמלט מהתחלל כבודו בפני הבריות מ"מ סופו יהי' שגופו יהי' מחולל על הבריות שהקדוש ב"ה יגלה ויפרסם קלונו בפני הבריות והנה זה הדבר עצמו שמכיר ומבין מעלת החכמה וחשיבות' ומתיקות' זה הדבר עצמו הוא דבר חכמה והכסיל לא יחפוץ בתבונ' כי אינו מכיר חשיבות' כי אינו טועם בה שום טעם מתוק כלל ואם איזה חכם יסביר לכסיל איזה ענין שכלי יהיו דברי החכם בעיני הכסיל כדברי הספר החתים כי אין לו לכסיל הזה בית קיבול לקבל המושכלות כי כח איך השכל הטועם טעם מתוק במושכלו' אין בו ואין המניעה מצד המשפיע כ"א מצד המקבל שאין בו בית קיבול כלל ואיש כזה להיות שאין טועם טעם מתיקות בחכמ' לכן אינו יודע ומכיר ערך מעלת וחשיבות החכמ' לפיכך א"א למסור לו איזה דבר חכמה כי אינה חשובה בעיניו לכלום לכן יצדק היטיב מאמר הכתוב יהיב חכמתא לחכי מין דוקא שמבין ומכיר מעלתה ואז המתנה חשוב' בעיניו למאוד אבל לכסיל א"א ליתן חכמה שאין לו בית קיבול ואין המתנה חשובה בעיניו כמו שאין חשוב אדום זהוב אצל התינוק נמצא לחכימין דקרא הפירוש שאין בו חכמה כללית להשכיל כל מיני מושכלו' כ"א שיש בו חכמה פרטיית שיוכל להכיר בחלק החכמ' שלו מעלת החכמ' ומהיקותה ולאיש כזה ראוי ליתן החכמה במתנ' שישכיל הוא בעצמו ציור המושכלו' בלי מלמד וכן מ"ש הכתוב ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה דלכאור' קשה דהל"ל אשר מלאתים בכנוי הרבים שהרי כתיב חכמי לב בלשון רבים ונראה לי דכנוי היחיד של מלאתיו מוסב על' לב בלבד ולב הוא לשון יחיד ר"ל אשר מלאתי את הלב רוח חכמה ומלת לב דבוק למלות אשר מלאתיו ומדכתיב אשר מלאתיו משמע שמתחל' לא הי' הלב פנוי כלל מחכמ' כ"א הי' בו קצת חכמה רק שלא הי' מלא מחכמ' והקב"ה מילא אח"כ את הלב בחכמה אבל אם מתחל' היה הלב פנוי מן החכמה לגמרי ולא הי' בו בית קיבול כלל לא הי' אפשר למסור להם חכמה וכן ארז"ל שבתורה להיפוך מדרך העולם שכלי מלא מחזיק ריק אינו מחזיק