עמוד העבודה ריז

נכווץ ונקמס ארץ ישראל ונלע"ד אפשר שמתחחל' הבריאה לא היתה ארץ ישראל גדולה כ"כ אלא בהיות השכינה שורה בה היה מועט מחזיק את המרובה ובזמן החורבן לפי שחטאו נסתלק' השכינה מהם וחזר הדבר למדתו הראשונה ולא שהנס היה אחר החורבן במה שנכווץ ונקמט אלא קודם החורבן היה הנס במה שהחזיק מועט את המרובה והנה ארז"ל שלעתיד לבא יהיה בית המקדש גדול כ"כ כמו ירושלים וירושלים כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם והיינו כי לעתיד תתרבה הקדושה כ"כ עד שהקדושה של ירושלים לעתיד תהי' עצומה כקדושת ביהמ"ק לפנים וקדושת בית המקדש תהיה יותר עצומ' עד שביהמ"ק יכיל בתוכו כ"כ כמו שהיתה מכילה ומחזקת ירושלים לפנים וכן כדוגמא הזאת יהיה קדושת כל א"י כירושלים לפנים

ואפשר זהו הענין מה שארז"ל גן אחד מששים בעדן ועדן אחד מששים בגיהנם והנה לכאור' יש לומר לפי שהרשעי' שבעולם מרובין מאוד על הצדיקים לכן צריך להיות שיעור מקום גיהנם יותר גדול מגן עדן אבל קשה הלא כל הרשעים לאחר מירוקן בגיהנם יחזרו לגן עדן אבל הענין לפי שבגן עדן שור' בו קדוש' וא"כ מועט מחזיק את המרובה משא"כ בגיהנם. וזהו ענין הרחיבי מקום אהלך שהכוונה שתשר' שם השכינה

הנה מצינו שמלות ותיבות התורה הם כלי וכסא ומרכב' לציורים השכליים הגנוזי' והמלובשים בהם כנשמה בגוף וכן אדם חכם שמשכיל המצאות שכליות הרי האד' ההוא כלי ומרכב' וכסא לרוחניו' ושכליות ההוא ועל ס"ת חייבים לקרוע כי אע"פ שהרוחניות והשכלות של תורה לא נשרף כי אין אש הגשמי יכול לשלוט על הרוחני לשורפו שהרי הרוחניו' הוא למעל' מן הטבע ולמעל' מן אש הגשמי עכ"ז כיון שהטיל והתיבות שעליו נשרפות הרי אבדנו על ידיהם גם הפנימיית הרוחניות כי אין שים דרך להעתיק ולהושיט לנו ענין רוחני ושכליי אם לא ע"י כלים גשמיים והנה בשל"ה דף י"ג ע"ב מביא מאמר רז"ל על ס"ת שנשרף שקורע ב' קריעות ולמדו מפסוק אחרי שרוף המלך את המגילה ואת הדברים וקורע חדא הגויל וחדא אכתב כי הגויל הוא כלי וכסא ומרכב' לכתב שהרי הגויל נושא עליו את הכתב והכתב הוא כלי לרוחניות שבתוכו ומאחר שהכלים הגשמיים נשרפים הרוחניות שבהם נסתלק למעלה ואחשוב אני כמו כן בשבירת הלוחות אף שהיה הדבר כמשמעו שהלוחות היו גשמיות והיו נשברות ממש כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו מ"מ נלע"ד ענין פנימי דהנה השל"ה הביא בדף י"ג ע"ב בשם מדרש נסתכל בלוחו' וראה הכתב שבהם שפרח וכבדו ביד משה ונפלו מידו ונשברו כי הנה ציור השכלי מקשר ומחבר תיבות המאמר שיהי' להם המשך נאה נמצא הרוחניות מקיים את הכתב והכת' מקיים את הרוחניי' כמו ששכל של האדם מנהיג את האדם ונושאו וסבלו וגוף האחר נושא את השכל עליו וזה כעין דוגמת הארון נושא את נושאיו כי הארון רומז לחכמה ושניהם נושאים זה את זה אבל עכ"ז אין הרוכב טפל לסוס אלא להיפוך וכשחטאו ישראל בעגל נחשך השגת' לקבל הפנימיי' ונסתלק הפנימיית למעלה וזהו ענין פריחת אותיות הרוחניו' וכבדו בידיו ובכחו של משה ללמדם הפנימיות לקוצר השגת' ונשתברו כלומר נתפרק חבור התיבות והמלות שלא היה להן המשך נאה ונשארו כלים ריקי' וגוף מת בלי אור ונשמה וכן ת"ח שמת ג"כ קורעין עליו שהרי הוא ג"כ הי' כלי לחכמה כמו הס"ת ואע"פ שב' מיני הכלים הם משוני' זה מזה ר"ל מלות ותיבות התורה וכח המדמה שהוא כח הזוכר הוא ג"כ כלי לחכמת החכם ולא עוד אף במלות ותיבות עצמן יש ב' מיני כלים שאינם דומין זה לזה דהיינו ציורי האותיות המושגים לעין והברת האותיו' המושגי' לאוזן כמו שלא שייך לומר זה הקול דומה לזה המראה וזה החוש דומה לזה המתיקות לפי שכל אחד מאלו מושגים לחושים שונים ועכ"ז פנימיות' שוה בין פנימיית שבציורי האותיות ובין שבהברת האותיות ועפ"ז מקורב אל השכל קצת יותר ביאור תלת קשרין דמהימנותא שהם אחד שקשה על האד להבינם בעבור שרואה שהתורה והאד' שני ענינים הם והאמת הכלי' קן באמת שני עניני' אבל הרוחניו' אחד ממש הוא ואמשיל לך משל לראובן ושמעון שהם חכמים שווים בשכלם שכל מה שמשיג ראובן בשכלו ישיג שמעון ג"כ ומה ששמעון לא ישיג גם ראובן לא ישיג ואין השגת אחד מהם מהשגת חבירו פחות או יותר אפילו כחוט השערה אלא השגת שניהם שוה ממש הנה לא יצדק לומר על שכל שניהם שהם שני שכליות אלא שכל אחד ממש הם אלא ששכל האחד הזה שוכן בשני גופים ולא משום שיצדק לומר על גוף ראובן ושמעון שהם שני גופים יצדק לומר ג"כ על שכלם שהם שני שכליי' כי השכל בבחי' עצמו אחד ממש הוא ר"ל אם תפשוט בשכלך שכל ראובן ושכל שמעון מתוך גופיהם ותצייר בחי' שכלם בבחי' מציאות עצמו ודאי לא שייך לומר שהם שני שכליי' אלא שכל אחד ומפני זה אף שהשכל שוכן בתוך גופם ג"כ שכלם אחד הוא שאין הגופי' יכולין לחלוק ולהבדיל שכלם לשנים ולא שייך לומר על השכל ההוא שהוא מחולק לחצאין חציו אצל ראובן וחציו אצל שמעון שהשכל הוא רוחני אחדות פשוט וטבע של אחדות פשוט הוא שאינו מקבל חלוקה אלא כל השכל ההוא אצל ראובן וכל השכל ההיא אצל שמעון ג"כ דשכל אינו תופס מקום ויכול להיות מציאותו אף בשני מקומות משא"כ גשמי שאינו יכול לשכון בשני מקומות ביחד בזמן אחד וזהו ענין מלא כל הארץ כבודו שהוא ית' רוחני ויכול לשכון אף במקומו' אין מספר ואף שהוא שוכן במקומות לאין מספר לא מפני זה יגרע אחדותו הפשוט ח"ו כי מ"מ אחד פשוט ממש הוא כמו ששכל ראובן ושמעון אחד הוא אף ששוכן בשני מקומות והנה כבר ידעת מהות עצם ומקרה המשל בזה אם תראה מין אבק אחד שגוונו