עמוד העבודה רא

במשנת חסידים פרק ב' משנה וא"ו והנה שורש האלפא ביתא דאי"ק בכ"ר הוא כנוי אל יסוד ה' אותיות מנצפך העולה פר ועם הה"א מהוי'' הממתקין נעשה פרה:

בספר מקדש מלך חלק ג' בפ' ויקרא דף א' ע"א:

וידעין גו אתוון עילאין וגו אתוון תתאין פירוש אותיות גדולות הם בבינה ואותיות קטנות הם במלכות וכן פי' שם בסמוך אתוון רברבין הם בבינה ואתוון זעירין הם במלכו' ע"ש ונלע"ד לפרש מהו הכוונה של רברבין וזעירין כי הנה ידוע שהשמות הקדושי' הן הם עצם הספירו' והספירו' הם הן עצם השמות כי הנה הכ"ב אותיות אלפא ביתא בין בחי' צורתן הגשמי דאצלינו בין בחי' הברתן מירות על אירות עליונים רוחניו' קדושות כי כל אות ואות היא דוגמא של איזה אור רוחני ולכן נקראים בשם אותיות לפי שהם אות וסימן ודוגמא על אור עליון נמצא השמות הקדושים הם מורות על הספירות שהם אורות עליונים והנה ועל מקדש מלך הביא שה בשם הרב האריז"ל ש"ג אהי"ו מנה"י דאימא באים ליסוד דמלכות והם גי' חות"ם ולכן יסוד דנוק נקרא חותם עכ"ל והנה לכאורה קשה מאחר ם שמות הם הן עצם ספירו' היאך אפשר שאהי' מלכות שוה לבינה והאיך אפשר זה אמנם הענין הוא שבינ האצילה מעצמה וצמצמה את חיר צמצום עצום ורב עד שהאיר המצומצם היא דוגמא לבד לעיקר האיר שבבינה ששם האור בהרחבה גדולה ולא בצמצום והנה צורת אותיות של ג' אהיה הם דוגמא ג"כ לבחי' אור המצומצם שבמלכות יעכ"ז הם דוגמא ג"כ לאור המורחב שבבינה וכן כל מקום שהוזכר לשון אצילות כמו שנא' שזה החור האציל מעצמו חור אחר הכוונה שאור העליון צמצם את עצמו ר"ל שצמצם את עצמו כח העצום שלו והשפיע אור על מדרגה שלמטה הימנה בצמצום כפי הכח שיכול לסבול לקבל וכן הכוונה במה שאמרו שהנשמה היא חלק אלוה ממעל אין הכוונה שיהיה כמו חלק הגשמי שהחלק שהוא הנחצב הוא דומה ממש למחצב אבל בנשמה שאנו אומרים שהיא חלק אלוה ממעל הכוונה שהיא רק דוגמא לבד ואינו דומה ממש לעצם האור העליון כעין מה ששמעתי מאיש אחד פירוש על אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמית תבניתו שאלו השלש מלות ענין אחד הם ופירוש אחד להם כי צלם היינו דמות ותבנית אבל הכוונה היא כי אלו היה נאמר בצלמו לבד הי' הדבר גנאי נגד הבורא ית"ש כי מאחר שאנו נבראים בצלמו של הקב"ה א"כ אין רוממותו ית' גדול מאוד לכן נאמר בצלם דמות תבניתו והכוונה שאנו נבראים בתבניתו ולא בתבניתו ממש אלא בדמות של תבניתו ולא תחשוב שאנו נבראים בדמות של התבנית שאינו אלא דוגמא דדוגמא אלא אנו נבראים בצלם של, הדמות של התבנית והו' דוגמא דדוגמא דדוגמא כלומר בדוגמא השלישית כי תבנית מורה על הדוגמא ואינו ממשות עצמו ית"ש והדמות אינו עצם התבנית אלא הדוגמ' של התבנית בלבד והצלם ג"כ אינו עצם הדמות אלא דוגמת הדמות בלבד והוג דוגמא של דוגמת הדוגמא (נ"ל שצ"ל כאילו ירדנו) מעצם כבודו שלש דוגמאו' והמרחק שבין עצמותו ית"ש להתבני' שהוא הדוגמ' הראשונה היא בלתי ב"ת וכן המרחק שבין הדוגמא הראשונה לשני' שהוא הדמות ג"כ גדול מאוד ובלי שיעור וכן בין הדוגמא השני' לשלישי' הנה הרב ר' דוד בן זמרא כתב בספרו מגן דוד כי כל העולמות הם דוגמא זה לזה ע"כ ומעתה תבין גדולת יוצר בראשית ומעתה תבין הכוונה של אתוון רברבין שהם בבינה ואתוון זוטרין שהם במלכות כי באמת השמות שהם במלכות יש להם תמונת אותן השמות שהם בבינה אבל מ"מ אינם שווים זה לזה אלא בתמונה ר"ל בדוגמא ששמות שבמלכות אינם אלא דוגמא של האותיות שבבינה כי בבינה הם מאירים מאוד מאוד ובמלכות הם מאירין בצמצום ולפיכך האותיות של השמות אהיה שבבינה הם נקראים אותיות גדולות והאותיות אהיה שבמלכות הם נקראים אותיות קטנים לפי ששם האור מצומצם ולפיכך האותיו' של השמות אהי' שבבינה הם אותיו' גדולות והאותיות אני' שבמלכות הם נקראים אותיו קטנו' לפי ששם האור מצומצם ולפיכך אצלינו בני אדם הגשמיים תמונה אחת אצלינו הן לאותיות אהיה שבבינה והן לאותיו' אהיה שבמלכות שהרי עכ"פ אהי' שבמלכות היא דוגמא אהי' שבבינה כי אלו לא היה אור המלכות דוגמא אור הבינה כלל אזי היה מוכרח להיו' במלכו' שמות אחרו' ואותיו' אחרו' אבל מאתר שהם באמת דוגמא זה לזה לכן יש להשמות שבמלכו' ושבבינה תמונה אחת גשמיי' ואין ניכר אצלינו הפרש בין אותיו' שבמלכות לאותיו' שבבינה כ"א בגודל ובקוטן שהאהי' שבבינה הם מאותיו' גדולו' ורומזי' לאור גדול שבבינה שהוא מורחב מאוד ואותיו' אהי' שבמלכו' הם מאותיות קטנות ורומזים לאור שבמלכו' ששם האור מצומצם ובמקום אחר פירשנו בעזה"י ביאור מלת אצילות וענינו והבדל שבין חלק מדבר גשמי ובין חלק מדבר רוחני כי כמו שיש הפרש והבדל גדול בין מהות הרוחניים ובין מהות הגשמיים כמו כן יש הפרש בין חלק מדבר גשמי לחלק מדבר רוחני בילא"ו

איתא בזוהר תלת קשרין דמהימנותא אורייתא וקב"ה וישראל כולה חד הנה הפי' האמתי של כנסת ישראל בכל הזוהר היא השכינה אמנם נ"ל לפרש עפ"י פשוטו שיהא כנסת ישראל יהי' קאי על נשמות ישראל עצמן ונלע"ד לפרש שלשה פירושי' על זה המאמר פירוש אחד הוא פשוט לגמרי דהנה איתא בתיקוני זוהר נשמתא פתילה אורייתא משחא שכינתא איהי שרגא דהיינו אור השלהבת והנה שעיקר כוונתו היא לתועל' אחת שהוא להאיר ושמו ג"כ אחד הוא דהיינו נר עכ"ז הוא מחובר משלשה דברים שהם הפתילה והשמן והשלהבת האור והנה אי אפשר שהשלהב' יהי' נאחז בפתילה אם לא ע"י