עמוד העבודה קפו

כמו שכתבתי בסמוך בפירוש מלא כל הארץ כבודו ורבוי קניית השלמיות הללו או מיעוט אינו תלוי רק ברבוי דבקות מחשבתו בדבר המבוקש וברבוי השתוקקות כי כל מי שמשתוקק לאיזה דבר יותר מחבירו הרי הוא מדבק מחשבתו באותו דבר יותר מחבירו ומי שמתפלל בדמעות מורה על השתוקקות העצום שלו לדבר ההוא ועוצם דבוק מחשבתו לדבר ההוא לכן נענה במהרה כמו שאמרו רז"ל כל השערים ננעלו חוץ משערי דמע' וכמו מי שמשתוקק מאוד במחשבתו לכסף וזהב לא יוכל לפעול ולמלאות רצינו במחשבתו וחשקו לבד אבל צריך ללקוט הכסף או הזהב בכלי שהוא ידיו הגשמיות כי לענין גשמי צריך כלי גשמיית שהיא היד כמו כן לדבר רוחני צריך כלי רוחניית והיא המחשבה כשמדביק מחשבתו בעוצם לענין החכמה הרי ממשיך על עצמו חכמה או גבורה אבל אעפ"כ צריך להלביש תשוקתו ועוצם חשקו בדיבור פה וע"י תפלתו בפיו ובדיבוק מחשבתו ממשיך על עצמו הענין ההוא המתבקש לו וצריך אליו והנה במשל המלך שהמשלנו למעלה בכסף וזהב הנה יש להם גבול ותכלית כי ודאי אין לאל יד המלך למלאות כל אויר העולם עד לרקיע בכסף וזהב למלאות רצון כל בני אדם הנמצאים בעולם לכסף וזהב אבל בשלמיות הרוחניות כמו החכמה והגבורה ודומיהם הנה הם בלי גבול ותכלית כמ"ש מלא כל הארץ כבודו ועוד לענין אחד אינו דומה המשל לנמשל כי במשל הכסף והזהב הם דברים נפרדים מהמלך ואינם עצמותו משא"כ השלמיות הרוחניות כמו החכמה והגבורה ודומיהם הם הם עצם עצמותו אלא שכל השלמיות הללו הנה הם בעצמותו באחדות פשוט וע"י התלבש כבודו בכלים נחלקים ומתפצלים לענינים פרטיים וחלוקים זה מזה כי בו ית"ש ענין החכמה הוא ענין הגבורה ואצלינו משונים וחלוקים זה מזה בעבור שנויי הכלים שהם הספירות כמו כלי החכמה וכלי הגבורה כי אין בנו יכולת לקבל רק ענין פרטי ולא כללי כמו שכלולים כולם באחדותו הפשוט והנה עניני שלמיות הפרטיים הם מכונים בשם כבוד וכמו שעצמותו הוא בב"ת כמו כן שלמיותיו הם בב"ת וזהו שאמר מלא כל הארץ כבורו והנה כבודו נשתלשל מעצמותו כי עצמותו הוא נעלם מאתנו תכלית ההעלם כי עצמותו הוא אחדות פשוט וכבודו רומז על השלמיות הפרטיות הנמצאות בעולם והנה כבודו הוא זורח מעצמותו דוגמת הארת השמש הזורחת מעצם אור השמש בענינים גשמיים והנה מי שמתפלל על החכמה הרי הוא כמו שמתפלל למציאות החכמה שבעולם שהוא ענף מהאל ית"ש שתדבק ותנוח בו ותשרה עליו והיא היא בעצם התפלה לאל ית"ש כי החכמה הנמצאת בעולם היא עצמותו ובלתי מתפרדת מהאל ית"ש וכן מי שמתפלל על הגבורה הרי הוא מתפלל על מציאות הגבורה הנמצאת בעולם שתדבק בו ותנוח ותחול אליו והוא יהיה מרכבה לגבורה או לחכמה כי מי שהיא מרכבה לחכמה הרי הוא חכם ומי שהיא מרכבה לגבורה הרי הוא גביר והנה התבאר לפ"ז שענין קיבול התפלות אינו שינוי רצון ח"ו לשנאמר ע"י תפלותינו נשתנה ונתהפך מכעס או רצון ח"ו אלא הכל הוא תלוי במחשבת בני אדם כי הקב"ה הפקיר הטבתו ושלמיותיו לבני אדם וכל אשר ירצה ליטול איזה מין שלימות פרטי בעוצם דיבוק מחשבתו יבא ויטול מעצמו לעצמו וכל השלמיות הם מוכנים ומזומנים ומונחים בפני כל האדם ואין חסר אלא הלקיח' אותם להושיט מחשבתו להם וימצאם ואין צריך לחפש אחריהם ולבקשם במטמוניות ובאוצרות החתומים אלא הם גלויים לכל כמ"ש הכתוב טוב ה' לכל כלומר חסדו וטובו הוא מוכן לכל ואין חסר אלא הקריאה אל השלמיות ותיכף נענים אליו וז"ש הכתוב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת כי כפי ערך גודל עוצם דבוק מחשבתו וגעגועיו לענין החכמה כן ממשיך על עצמו או מי שמעמיק מחשבתו אחר רחמיו העמוקים יהיה ממשיך על עצמו רחמיו העמוקים כי כתיב ורחמיו על כל מעשיו בשוה ואין החלוק בין אדם אחד לאדם אחר ברבוי ובמעוט אלא כפי חשק המקבל השפע וכמו שבארתי במקום אחר המאמר של רז"ל במקום שבעלי תשוב' עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ושים הדברים האלו היטיב בזכרונך וחקקם על לוח לבך אז תצליח ואז תשכיל

הנה ידוע שאין להתפלל אל הא"ס בפשיטותו בלי צירוף מדותיו כי א"א לנו לקבל טובה כללית משל למלך שיש לו חתיכה אחת של כסף וזהב עד"מ שלש פרסאות וכן ארכה ורחבה ג"כ ג' פרסאות ורוצה להטיב לעבדיו ולהפקיר להם העשת של כסף הנ"ל כמות שהיא שלימה הנה אין זה טובה כלל שלא יוכל לסבלה אפילו אם יתקבצו ששים רבוא גבורים לא יוכלו להניעה ממקומה אפילו כחוט השערה ועוד מה תועלת יגיע להם מן העשת הנ"ל כשלא יחלקו' ויעשו ממנה כלים ומטבעות מה עשה המלך חלק' לחלקים רבים ועשה ממנה כמה מינים כלים מכלים שונים וכמה מטבעות ואח"כ הפקיר כל אלה מי שירצה ליטול בחנם יבא ויטול ולסבה הזאת האציל הא"ס כלים מכלים שונים כדי שהשלמות הכללי יתחלק לשלמיות רבים ופרטיים אבל מ"מ הואיל שממקור אחד יצאו כולם אוהבים זה את זה ונקשרים זה בזה ולכן כל המדות הטובות שבעולם כמו ענוה והבושת והרחמנות והזריזות ודומיהם מי שיש לו מדה אחת מהם בשלימות מסתמא גם שאר המדות יש בו שהרי כולם משתלשלי' מן השכל שהוא כללות סטרא דקדושה ולכן כמו שהשכל מחייב למדת הענוה כן מחייב להבושת והרחמנות ודומיהם כי מצד מקורן שהוא השכל כל המדות אחים הם ר"ל שכולם הם אחת כי גם מלת אח ואחות נגזר מלשון אחד אם לא ימצא נגוד למדות הללו מצד החומר כמו מי שיסוד העפר רב מאוד בחומרו הרי הוא