עמוד העבודה קפה

הוא אחדות פשוט וכללי הכולל כל השלמיות ופעולותיו הרבים המתגלים ונודעים לנו כמו כן שלמותו הוא שלימות פשוט וכללי הכולל כל השלמיות באחדות פשוט כי בפשיטותו הקדוש אין חלוק שלימות החכמה משלימות הגבורה כי בו ית' ענין החכמה הוא ענין הגבורה אלא הכלים הן הם המגבילים השלמיות וגורמים שנוי בין מין שלימות פרטי זה למין שלימות פרטי אחר וכמו שבארתי כל זה היטיב באריכות במקום אחר ומ"ש שמצד מהותו בלתי מושג אצלינו כוונתם על מהותו ושלימותו הפשוט א"א לנו להשיג (אם לא שלימות מוגבלות וחלוקות זו מזו) כמו שהם בו בפשיטותו הקדוש טרם התלבשו בכלים שהם הספירות הגורמים שינוי והבדל הכחות ואין אנו יכולין להשיגו כ"א ע"י פעולותיו ושלמיותיו המתגלים לנו ע"י הכלים שבהכרח הם מוגבלות וחלוקות ומובדלות זו מזו נמצא בהשיגנו מקצת פעולותיו בשכל ע"י קדימת השגת חושינו נמצא אנו רואים בשכלנו באבנתא דלבנו את האלוה המשל בזה כשישראל ראו בחוש קריעת ים סוף שהוא נגד הטבע ואז ע"י מה שהשיגו זה בחוש שפטו בשכלם כי הוא יכולת האל שחקק וקבע הטבע ויש לו יכולת לשנות הטבע נמצא כשראו יכולתו בשכלם כבר ראו עצמותו דהלא עצמותו אינו דבר זולת יכולתו ויכולתו הוא מהותו ומהותו הוא יכולתו וכן כשאנו אומרים בא"י אמ"ה יוצר איר ובורא חושך כשנסתכל בעינינו הגשמיים על אור העולם שהוא בריאה נפלאה ותועלת גדול נשכיל ע"י זה יכולתו ופעולתו ית' שברא אור נפלא כזה והיכולת והפעולה ההיא היא היא עצמותו והרי כבר אנו רואים בשכלינו מציאות עצמותו ויכולתו ע"י פעולותיו ונמצא מאחר שעל ענין המושג לנו בחוש יצדק לומר ענין נכח והנה כבר ידוע לנו שראי' שכליית יותר ברורה מראיה חושיית א"כ יותר יצדק לומר עליו ית' המושג לנו בשכל לשון אתה לנכח ואע"פ שאין אנו משיגים כחו הפשוט והכולל כ"א כח פרטי הנה זהו לחלישותינו שאין אנו יכולים לקבל כחו הפשוט הגדול הכולל כי מאחר שרוב השכלתינו מציאותו ויכלתו אינו אלא ע"י קדימת החוש והחוש ודאי אינו יכול להשיג כ"א ענין פרטי כמו הראיה לעינים ולא השמיעה והשמיעה לאוזן ולא הראיה וכן שאר החושים שלכל אחד מהם פעולה מיוחדת ומובדלת מזולתה לסבת שנויי הכלים והבדליהם זה מזה ועם היות שרק כח פרט אנו משיגים הנה כח הפרט יורה על הכלל כי מה שבפרט הוא מה שבכלל אלא שהכלי עושה מן הכלל פרט וכן כאשר נשכיל בענין היכולת הנפלא אשר חקק בנו השגת החמשה חושים כי הוא ענין נפלא מה שבעינינו אנו רואים הדברים הנראים ולפי שבני אדם מורגלים ומשוקעים בהשגת החמשה חושים אינם מבחינים הפלא העצום ההוא וכמו הפלא הנבחן ע"י קולות המושגים לנו ע"י האוזן או הדבר המורח לחוטם או הדבר המוטעם המורגש ללשון והנה כל אלה הפלאים הם מיכולתו ית' נמצא ע"י עצמנו נבחין ונשכיל יכולתו הנפלא כמ"ש הכתוב ומבשרי אחזה אלוה כי ע"י ההבחנה ביכולתינו נראה יכולתו ית' שהוא עצמותו בהשגה שכלנו וכן כשנבחין פלא כח הדיבור שנתן לנו או פלא הזכרון שנתן לנו כלי חשובה שהוא כח המדמה שהוא אוצר כל הדברים המושגים לחוש ולשכל לפי שמחשב' אדם אינה יכולה לתפוס ברגע אחד שני דברים וכשמכין מחשבתו לראות איזה דבר נמצא באותו רגע ממש אינו יכול לכוון במחשבתו לשמוע איזה דבר כי אם אחר רגע הראות יוכל להכין מחשבתו לשמוע איזה דבר וכשרצה לשמוע איזה דבר אז מפקיד ומטמין הדבר הנראה לו קודם שלא יאבד ממנו מה שנראה לו ומוסר הדבר שנראה לו לכח המדמה והוא שמור בידו בתורת וכשיצטרך לדבר הנראה לו אזי יחפש ויבקש הדבר ההוא באוצרו שהוא כח המדמה וכן כאשר נבחין פלא כל הכוחות הנפשיות שנתן לנו כמו הבושת והרחמנות והזריזות ודומיהם נשיג על ידם מציאות הבורא ויכולתו הנפלא אשר הוא עצמותו והנה מלא כל הארץ כבודו כתוב הדר הוא ור"ל באמרו כבודו הוא כל השלמיות הנמצאים בעולם כמו החכמה והגבורה ודומיהם המתפשטים ומתפצלים מעצמותו הפשוט והנפלא וכאשר יצטרך האדם לבקש על איזה דבר פרטי כאשר ידביק מחשבתו בענין המבוקש ההוא החסר ממנו יקבל תפלתו וישיגנו וענין קבול התפלה למעלה תהיה נערך כפי ערך עוצם דבוק מחשבתו והשתוקקותו למבוקש ההוא ולא תחשוב ח"ו שקבול התפלה יהיה כמו אדם אחד שמו ראובן יבקש משמעון איזה דבר וירצהו בתחנונים ופיוסים ודברי רצוי ועי"כ יהפוך ראובן לב שמעון ודעתו ורצונו מאכזריות לרחמנות ח"ו נחשוב כן בהקב"ה אלא תצייר בדעתך ובשכלך כמו דוגמת מלך אחד שהוא טוב מאוד ונדבן גדול פזר מאוצרותיו וחמודותיו ע"פ כל הארץ דהיינו זהב וכסף אבנים טובות ומרגליות ובר ולחם ומזון בשר ודגים ויין ושמן ועוד ענינים חמודים הרבה מאוד ויפקיר כל אלו הדברים לכל יושבי הארץ ויכריז לעין כל בקול רם כל מי שירצה ליטול מאלו הדברים הרי הוא שלו והנה מי שחומד יותר ליין נוטל יין לעצמו ומי שבוחר בשמן יותר מבשאר דברים נוטל שמן ומי שבוחר בכסף וזהב לוקט כסף וזהב נמצא קניית כל אלו הדברים תלוי במחשבת בני אדם כי מי שמשתוקקת מחשבתו לכסף שולח את ידו ללקוט הכסף ואם חבירו משתוקק יותר ממנו לוקח יותר ממנו ואין מוחה בידו ואם אדם אחד זריז ללקוט הרבה והשני עצל ולוקט מעט אין לו להתרעם על המלך כלל כ"א על עצמו כי יאמר לו המלך הלא נתתי לך רשות ללקוט כמו לחבירך כמו כן הש"י ב"ה וב"ש הפקיר כל שלמיותיו וטובותיו על פני כל הארץ והכריז כל מי שרוצה ליטול יבא ויטול אם חכמה או גבורה או זכרון או עושר והנה נפוצים על פני כל הארץ מכל מין ומין שלמיות הרבה מאוד עד בלי תכלית