עמוד העבודה קפג

בירור וחזוק אמיתת הפירוש של עכשי' ואם לא הי' קשה לו בתחלה אפי' קושיא אחת ממילא הי' סובר שפירושו הראשון הוא פירוש אמיתי ולא הי' בא על הפירוש האמיתי לעולם ואפי' אם קיבל מאיזה אדם הפירוש האמיתי הי' מסתפק איזה משני הפירושים יכשר זה או זה מאחר שאין הכרח אצלו על אמיתת הפירוש השני נמצא מי גרם לו שעמד על הפירוש האמיתי סכלותו שהי' לו בתחלה שהי' קשה לו על דברי הגמ' קושיות עצומות ועתה כשבא על הפירוש האמיתי יתחזק אצלו ביחוד אמיתת הפירוש ההוא ויטעום בזה הפירוש האמיתי טעם מתוק מאוד מאחר שע"י הפירוש הזה יתורצו לו כל הקושיות העצומות נמצא יתרון ומעלת החכמה בא לו מן הסכלות שהיה לו בתחלה וז"ש רז"ל אין אדם יכול לעמוד על דבר הלכה אלא אם כן נכשל בה וזהו פירוש הפסוק איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו כי מי שהוא חכם בעיני עצמו וחושב שפירושו הזה הוא אמיתי מחמת שלא קשה לו על הפירוש הזה יש תקוה לכסיל יותר ממנו פירוש הכסיל שקשה לו הרבה קושיות ומתוך כך יודע שהפירוש ההוא ודאי זר היא ויחקור אחר פירוש האמת משא"כ מי שאינו קשה לו כלל וחושב שפירושו אמתי הוא אינו מהדר אחר פירוש אחר ומפני כן הוא נשאר בשיבושו (ועוד נוכל לפרש פי' אחר בפסוק וראיתי אני וגו' לענין זכרון כי הנה ידוע איזה דין שיש לו טעם עפ"י שכל קל יותר לזכרו מדין שאין עליו טעם כלל כי טעם שכלי של הדין הוא טעם מתוק וחביב בעיניו ומתוך כך נחקק על לוח לבו ונסתפג במוחו ולבו ואין הלב מפיג טעם זה במהרה אלא שמור הוא אצלו במוח ולב וכיוון שזוכר הטעם זוכר גם הדין)

פירוש הפסוק ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך כי הנה בעל יואל משה בפירושו לס' עשרה מאמרות פירש שם הפסוק ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כי הנה הבא לטהר מסייעין לו ואע"פ שהקב"ה מסייעו אעפ"כ נותן לו שכרו משלם כאלו האדם בעצמו עשה כל הפעולה בלא סיוע של הקב"ה וזהו ולך ה' החסד שאתה תשלם לאיש שכרו משלם כמעשהו כאלו הי' מעשהו לבד בלא סיוע והנה אם הקב"ה לא היה נותן לנו שכר בעד כל הפעולה אז לא היה לנו לשמוח בסיועו כי לא נקבל שכר בעד זה וטוב טוב הי' שלא יסייע לנו כי אם אנחנו נתחזק בעצמנו כדי שנקבל שכרנו משלם אבל עתה שהקב"ה עושה חסד עמנו ומשלם לנו שכר גם בעד סיועו כמאמר הפסוק אז יש לנו לשמוח בסיועו. וזהו ואני בחסדך בטחתי שתשלם לי שכר שלם גם בעד הסיוע אז יגל לבי בישועתך במה שאתה מסייעני

הנה בכל הברכות אנו אומרים ברוך אתה השם והנה מלת אתה מורה בכל מקום לנכח שהנדבר הוא מושג למדבר או בחוש הראות או אפי' בחוש השמע ואיך יצדק מלת אתה לנגד השם ית"ש שאינו מושג לשום נמצא בעולם כדי להבין זה צריך שתדע כי הרבה בני אדם חושבים שמציאות כל דברים הגשמיים הוא מציאות יותר חזק ממציאות הרוחניים וכל טעותם הוא בעבור שח שבים כראי' חושיית הוא יותר מבוררת ואמיתיית מראי' שכליית והנה הגשמיים מושגים לחוש הראות משא"כ הרוחניי' שאינם מושגים כי אם לשכל וכבר הסברנו והטעמנו לקרב אל השכל טעותם במקום אחר ואין כאן מקומו והנה אנו רואים ההבדל בין בני אדם חכמים וגבורים אשר פועלים בחכמתם וגבורתם פעולות גשמיות נפלאות ובין בני אדם הסכלים והחלושים אע"פ שבבחי' גשמיותם שהוא הגוף שלהם שווים מ"מ מאחר שברוחניותם אינם שווים כי הלא החכמה והגבורה הם כוחות רוחניים בלבד שאינם מושגים לחוש כי אם פעולות הגשמיי' הנמשכים מכוחות הרוחניים אבל כוחות הרוחניים בעצמם שהם עיקר העילה והסבה והגרם לפעולות הגשמיות אינם מושגים לחוש כ"א לשכל שהשכל משיג מציאות הכוחות הרוחנית ההם ע"י פעולות גשמיות והנה נמשל לחכם אחד שהמציא בשכלו ציור איזה בנין נכבד ומפואר ונורא מאוד וגדול ג"כ בארכו ורחבו וגבהו ויש בתוכו חדרים רבים מאוד וכל השלמיות והמעלות של זה הבנין הם נפלאים מאוד שאין כמותם שום דוגמא בכל העולם והנה הבנין ההוא באורך ורוחב וגובה שלו העצומים מושגים לחוש הראות ובני אדם הרואים זה הבנין חושבים שמציאו' זה הבנין הוא מציאות חזק ועצום בעבור גדלו המופלג המושג לחוש הראות והנה ידוע הוא שקודם שהאומן התחיל לבנות זה הבנין הי' מצוייר ציור הבנין הזה בשכל האומן כי אם לא הי' מצוייר ציור הבנין בשכל האומן לא הי' יבול לבנותו נמצא עיקר הסבה והעילה של מציאות הבנין הגם והמורגש הוא ציורו הרוחני שבשכל האומן ועוד טעו בני אדם טעות אחר בחשבם כי ענין החכמה והגבורה אין להם מציאות בפני עצמם כלל אלא שהם מקריים מתחברים אל הגוף וכשתחול מקרה החכמה על האדם יהיה חכם וכשתחול מקרה הגבורה על האדם והיה גבור וכשמת החכם או הגבור אזי החכמה והגבורה נאבדים מן העולם לגמרי אבוד גמור ושוב אין להם מציאות כלל בעולם והדעת הזאת הוא דעת הכופרים בהשארות הנפש שאומרים שחיות האדם הוא מקרה מתחבר אל גוף האדם וכאשר תחול החיות הזה על הגוף אזי הגוף הוא חי כמו שגווני מיני הצבעים הם מקריים בבגדים או שאר מיני הגשמיים וכאשר תשרף הבגד הזה שוב אין למקרה ההוא מציאות כלל בעולם כי כן באמת כל מה שהוא מקרה אין לו מציאות בפני עצמו אלא בהיותו מחובר לנושא שינשא המקרה על הנושא ההיא כמו גוון הלבנונית הנשוא על איש הלבן או על השלג ובלתי גשם שינשא עליו אין לגוון הלבן מציאות כלל וכן שאר כל הגוונים והמראות אבל החכמה והגבורה והרחמנות והרצון והמחשבה ושאר כחות רוחניים