עמוד העבודה קפ

כי היא רומז לצורת האותיו' אשר כל עיקר בחינתן הוא בכתב ולא יוכר בחינתן באופן אחר ולכן גם שם הוי' הרומז אליו ביחוד נכתב ולא נקרא משא"כ השכינה רומזת להבר' האותיו' אשר כל עיקר בחינתן הוא בדיבור לכן שם אדני הוא נקרא בעל פה ולכן נקרא' ג"כ תורה שבע"פ מפני שהוא רומזת להבר' האותיות וכן בכל מקום שנכתב שם הוי' קריאתו באדני והנה האדם קורא אותו בעל פה ולא מתוך הכתב מפני שהוא מקריין ולא כתבין והנה בדף הנ"ל מביא הקדוש בעל של"ה בקיצור וז"ל אותיו' הנכתבו' הן גוף והיכל לאותיו' הקבועו' בפה משל בזה אותיו' הנכתבו' הם גשמיו' ואותיו' הנקראים בפה הם רוחניו' וזהו הטעם תורה שבכתב ותורה שבעל פה כי תורה שבכתב רוחניו' במקום גבוה וצריך תיק להתלבש תורה באותיו' גשמיו' אבל תורה שבע"פ היא עצמה תיק ואינה צריכה אל לבוש התיק כלל עכ"ל הזהב ולזה הטעם הוא שאמרו רז"ל תורה שבכתב א"א רשאי לומר על פה מפני שהקורא בעל פה אינו רומז רק בחי' הברת האותיו' ולא אל צורתן משא"כ בקוראו מתוך הכתב שאז מייחד ב' הבחי' ביחד אם לא כשתורה שבכתב שגורה מאוד בפיו אז רשאי לומר בע"פ מפני שאז יכול לצייר צורת האותיות במחשבתו ועוד נלע"ד פירוש על מלת תורה שבעל פה ותורה שבכתב וידוקדק אומרו בכתב ולא תורה של כתב עפ"י מה שהובא בס' פלח הרמון וז"ל רוחניו' הספירו' שואף זורח על השמו' בכוונת הכותב או המפרש בשפתיו בקדושה ובטהרה עכ"ל והנה רוחניו' המיוחס לשם אדני אפשר להמשיך ע"י בטויו בשפתיו בקדושה ובטהרה משא"כ רוחניו' המיוחס לשם הויה להמשיך ע"י דיבור כי שם הוי' נכתב ולא נקרא וא"א להמשיך רוחניות המיוחס לשם הוי' ב"ה אם לא ע"י כתב בקדושה ובטהרה וזהו פירושו תורה שבכתב פירוש אותו הרוחניו' אינו שורה אלא בכתב משא"כ רוחניות שם אדני שורה ע"י דיבור פה וזהו תורה שבע"פ אבל אם בתחלה מייחד קב"ה ושכינתיה נמצא שרוחניות קב"ה מתלבש ברוחניו' השכינה נמצא כשממשיך רוחניו' השכינה באומרו שם אדני ממילא נמשך גם רוחניו' קב"ה ונחזור לענינינו שדקדקנו בענין נוסח הברכו' שמתחלה הוא לשון נכח באמרנו ברוך אתה השם ואח"כ אשר קדשנו הוא לשון נסתר ואקדמה הקדמה אחת ידוע לחכמי הדקדוק הנה כשעומדים ראובן ושמעון ולוי במעמד אחד וראובן רומז לשמעון על לוי באיזה ענין שיהי' נמשיל דרך משל שהוא רומז על לוי בענין כתיבה לומר שהוא כותב יאמר ראובן בזה הלשון לשמעון זה האיש השלישי שהו' אתנו במקום אחד הנה הוא כותב ואע"פ שלוי אינו נסתר מהם בבחי' המעמד מ"מ רומז עליו בלשון נסתר לומר עליו לשון כותב שהוא לשון נסתר לפי שלוי הוא נסתר במאמר ר"ל לפי שראובן מדבר נכח שמעון ולא לנכח לוי ואלו הי' מדבר ללוי הי' אומר לו בלשון נכח לומר לו אתה כותב משא"כ עתה הוא רומז עליו בלשון נסתר לומר שהוא כותב ולא אתה כותב והנה ידוע ששם הוי' ב"ה נכתב ולא נקרא אבל נקרא באדני בכל מקום מפני שממנו בלבד אין אנו יכולים לקבל השפע מרוב טובה ודקותה אם לא שתתלבש השפע הרוחניות ההוא ברוחניו' השכינה כדי שתשתלשל עוד מדרגה אחת ויתרבה השפע כדי שנוכל לקבל השפע ואע"פ שמשכינה לבד ג"כ אין אנו יכולים לקבל השפע אם לא בהתלבשה והשתלשלה בג' עולמות בריאה יצירה עשי' מ"מ להם אין אנו יכולים לשבח כי הם עולמו' הפירוד ואינם מיני אלהות כי אם השכינה שהיא מלכות דאצילות היא סוף מדרגת אלהו' וכיון ששם הוי' נקרא באדני א"כ בהכרח ממשמעו' דבורנו הוא לנכח ה' שאנו מזכירין בפינו מוכרחי' אנו לומר בלשון נכח ברוך אתה ה' ואח"כ אנו רומזים גם על קב"ה בלשון נסתר באמרנו אשר קדשנו מפני שסוף סוף השפע מאתו ועל ידו באה ומיוחדים הם יחד ביחוד גמור ר"ל קב"ה ושכינתי' לכן בהכרח אנו רומזי' לשניהם ביחד לשכינה בלשון נכח ולקב"ה בלשון נסתר

ובמה שכתבתי למעלה כי צורת ותמונו' האותיו' משתלשלי' מרוחניו' קב"ה והברו' האותיו' משתלשלי' מרוחניו' השכינה יובן היטיב הקדמה אחת מובא בס' מבוא פתחי' בשם ספר מבוה"ש של האריז"ל והוא כי טעמי' בכתר נקודות בחכמה תגין בבינה אותיות בז' תחתונות וקשה בשלמא ג' הראשונו' שהם כח"ב כל אחד מהם הוא פרצוף א' ונמשך מכל אחד מהם בחי' אחת דהיינו טעמי' בכתר כו'. אבל ז' תחתונו' הלא הם כוללים ב' פרצופים שהם זו"ן ואיך משתלשל משניהם בחי אחת שהיא בחי' אותיו' אבל ע"פ מ"ש ניחא כי באותיות יש ב' בחי' בחי' התמונה והציור ובחינת ההברה אבל בטעמים ונקודות אע"פ שגם בהם יש ב' בחי' הללו דהיינו בחי' התמונה והציור ובחי' ההברה מ"מ שתי הבחינו' משתלשלים מפרצוף אחד אבל זה ודאי אין לומר שבחי' אחת משתלשלת מב' פרצופים

הנה בכל השגה שכליית שאדם משיג בשכלו בה ג' מיני השגות מין האחד הוא השגת השגה השכליי' עצמה והשני השגת אמיתותה שישיג בשכלו שזאת ההשגה שהשיג אמיתית היא בלי ספק ני לפעמים ישיג אדם איזה השגה ויסתפק אם אמת הוא מה שהשיג או לא ומין השגה זאת יקרא אצל החכמים שכל עיוני לפי שבו מבחין בין אמת לשקר ומין השגה השלישית היא הבנת והבחנ' מעלה ההשגה ההיא שהשיג בבחי' עומקה ופשיטותה ומתיקותה ר"ל שיבחין אם ההמצאה ההוא שהשיג היא המצאה עמוקה או המצאה פשוטה ואינה עמוקה כ"כ ויבחין במתוקות' אם ההשגה ההיא מתיקות' רב או מעט לפי שאין כל בני אדם טועמין טעם שוה בהשגה שכליו' כי יש אדם שיטעום באיזה