עמוד העבודה קסה

חמו' כתיבה שנעשים בתוך האויר חקיקות. וכמדומה לי שראי' בספר עשרה מאמרות שזהו ענין משארז"ל וכל מעשיך בספר נכתבים, הן מעשים טובים או רעים פועלים חקיקות באויר ונלע"ד כי מחשבה רעה אינה פועל' שינוי באויר לכן אין פעולתה ניכרת כי הוא רוחניי' כמעט ואין יכול להיות שום מקטרג עליה לכן אין הקב"ה מעניש על המחשבה זולת במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ואפשר זהו ג"כ כוונת רז"ל באמר' שלש הפרים נפתחים בר"ה כלומר שלשה מיני ספרים בהם כתיבת האדם בעצמו וע"י מה שהקדמנו יובן היטב ענין הכתוב ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ועל כל זה והוא רחים יכפר עון וגו' כי הנה דרך העולם כשישאל עני מעשיר אחד איזה חפץ יבחר לשון ערומים ובמענה רך ויעשה מיני תנועות בשע' בקשתו שיעוררו רחמים אצל העשיר כדי למלאות רצונו של העני והעני הזה עושה כל מה שיכול לעשות הן המלות שלו יהיה בלשון בקשה והתנועות של איברי גופו יהיה ג"כ כעני בפתח המבקש רחמים או כמי שמחנן על נפשו בהכנעה ובפישוט ידים ורגלים והתנפל ארצה אבל אם אחת משני מינים הנ"ל יעדר כגון שאיברי גופו יהיו בהכנעה גדולה והלשון של השאלה לא יהי' לשון בקשה לא יעורר כ"כ רחמים או אם הלשון בעצם הוא לשון בקשת רחמים ואיברי גופו אינם בהכנעה ג"כ לא יעורר כ"כ רחמים משא"כ בהצטרף שני הדברים יעורר רחמים רבים. והנה כשעני שואל ומבקש מעפיר איזה דבר ע"י שכותב לו אגרת בהכרח אינו יכול לחקוק על הנייר זולת ענין הדברים של הבקשה לבד והתנועות של איברי גופו בהכנעה רבה אינו יכול לרשום על הנייר ואפי' אם יתחכ' ויעתיק הכנעתו ג"כ על הנייר עד"מ שיכתוב העני לעשיר אה' נא בעיניך כאילו הייתי מתנפל לפניך ארצה בפישוט ידים ורגלים ובבכי' נמרצת אעפ"כ לא יעורר רחמים רבים כ"כ כמו אם היה הדבר בפועל ממש כי יותר יתפעל העשיר ויתמלא רחמים במראה עיניו ההכנעה ממש משיראה ההכנעה באגרת ומה גם שיחשוב העשיר על העני לומר שכל זה כותב העני באגרת כי מה יזיק לו זה שנכנע לפני באגרת ואם היה בא לפני ממש לא היה יכול לסבול הכנעה גדולה כזו ומי ששואל מחבירו איזה דבר בלשון שאינו לשון בקשה ואף לא בהכנעת איברו גופו יתקצף העשיר על העני באמרו וכי אני חייב לך כלום שבאת אלי כאלו אתה תובע אצלי איזה חוב והנה כבר תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה התפלה בלשון בקשה עצומה כי כל דבריהם מעוררים דמעות לאומרם בכוונה שלימה ככתוב בסליחה דאנשי אמנה אבדו כו' יודעים לעתר ולרצות והנה מי שמתפלל אף בלא כוונה מ"מ מעורר קצת רחמים בבורא ית' מצד עצם ל' האפלה שהיא ל' בקשה עצומה וזהו ויפתוהו בפיהם כביכול אע"פ שלבם לא נכון עמו אבל מ"מ יותר טוב בכוונה כדי שיעיר רחמים רבים ועצומים

ארשום ביאור ענין המוזכר בספרים קוצר המשיג ועומק המושג הענין כי הנשמה קודם התלבשה בגוף הי' עצם נבדל מחומר כמו המלאכים שנבדלים מחומר עכור והיא שכליית רוחניית וע"י כן משגת השגות ברורות וזכו' שאין לה שום מונע ומסך מבדיל בפני השגתה וזהו מ"ש רז"ל על הנשמה קודם בואה לזה העולם צופה ומביט מסוף העולם עד סופו ואח"כ בא מלאך וסטרו על פיו ונלע"ד שהוא מלאך הממונה על הלידה ומכניסה בתוך הגוף ואז נעו מעגלותיה ולא תדע ההשגות הקודמות מפני שהחומר העכור שהוא הגוף הוא מסך מבדיל בפני ההשגה וע"כ צריך האדם לייגע את עצמו יגיעות עצומות בתורה כד שיותש כח החומר ר"ל כח התאוות הגופניות של האדם ובהיות כן יתראו אליו ההשגות השכליות האמתיות בעבור שהוסר המונע כי זהו כלל גדול לעולם אין יכולין לשלוט כאחד השכל עם תאוות הגוף כי כשזה קם זה נופל וכאשר יותש כח החומר יתגבר השכל וכל מה שאדם משיג בתורה בעוה"ז אינו אלא כדמות זכרון בעלמא שכבר ידעה כל זה קודם התלבשה בגוף ונשכח ממנה בשעת התלבשה בגוף ועתה נזכרת השגותי' הקודמות ע"י התשתה כח החומר ביגיעה ויש עוד סבה קלה לזה ע"ד משארז"ל מגמר דעתיקא קשה מחדתא וכל מה שמשגת בעוה"ז הוא דברים עתיקים אצלה והנה גם המוחין החומריים שבתוך הגלגלתא שבתוכם משכן השכל אם הם עכורים וגסים בעלי ליחה מרובה ועבה ואיכותם הוא קר ולח ואיש שיש לו מוחין חומריים כאלו הרי הוא סכל וטפש וקשה ההבנה מאוד זולת ביגיעה רבה ועצומה שאז מצחצח' ומלטש את המוחין ויכול אח"כ להשיג כאמרם ז"ל יגעתי ולא מצאתי אל תאמין ויש שהמוחין חומריים שלו מזגם הוא חם ויבש וליחה מועטת מאוד ואיש כזה הוא חריף מהיר וזך השכל מפני שהחומ' שלו אין מבדיל כ"כ בפני ההשגה והנה לא כל הנשמות שוות יש נשמות גבוהות וקדושות מאוד שנאצלו ממקום יותר קדוש ויש נשמות שאינם כ"כ קדושות ונשמה קדושה בודאי יכולה להשיג שכליות עמוקות משא"כ נשמה פשוטה אינה יכולה להשיג שכליות עמוקות כ"א שכליות פשוטות שאינם עמוקות כ"כ. והנה לכאורה היה נראה שיוכל לפעמים להשתוות השגת מנשמה קדושה מאוד בהיותה מלובש' בחומר העכור עם השגת נשמה פשוטה בהיותה מלובש' בחומר זך אבל באמת אין ענין זה לזה כלל כי ענין המסך המבדיל אינו מבדיל בהחלט עכ"פ אבל הוא מבדיל עד שלא יותש כחו אבל משיותש כחו אין יכול להבדיל כארז"ל יגעתי ולא מצאתי אל תאמין אבל תדע נאמנה שאין החומר מונע בפני ההשגה זולת בבחי' מהירות השגה שאינה יכולה להשיג מהר עד שייגע ויתיש כח חומרו ואז ישיג והרי ענין היגיעה בהכר'