עמוד העבודה קסד

שכניית ואחת הרכבה מזגיית הרכבה שכניית היא עד"מ כשתצבע טבלא אחת חצי' בצבע שחור וחצי' בצבע אדום יצדק לומר שצבע הטבלא הזאת מורכבת משני גוונים גוון שחור וגוון אדום והשני גוונים הללו אינם מעירבים זה בזה אלא שוכנים זה אצל זה ולכן נקראי' הרכבה שכניית והרכבה מזגיי' היא עד"מ כשתערב אלו השני גוונים ביחד ויתמזגו בבישול יתהפכו אותם השני גוונים לגוון אחר לא גוון שחור ולא גוון אדום אלא גוון ירוק וכשתצבע את הטבלא בגוון הירוק יצדק לומר שצבע זאת הטבלא מורכבת משני גוונים משחור ואדום ההרכבה הזאת היא הרכבה מזגיי' לפי שנתמזגו ועתה הסר קליפת הגשמות מהמשל ותבין ותשכיל כי הבחינ' הגנוזה בכתר אינה עומד' בפני עצמה אצל האור הכתר הגדול כמו שבמשל הגשמי הרכבה שכניית אלא בחי' חכמה הגנוזה בכתר היא באחדו' נמרץ עם אור הכתר הגדול כמו שבמשל הגשמי הרכבה מזגיית ולא שתבין ששם בכתר יש ח"ו ענין הרכבה אלא היא אחדות פשוט ונמרץ ומזה תבין מ"ש בעל שומר אמונים בענין הצמצום של הא"ס שהוא צמצום כחו הבב"ת מעצמו אל עצמו כביכול לשיתאצל ממנו בעל תכלית כי קשה מאוד אצילות בעל תכלית מבלתי ב"ת והמשל בזה כמו שאם נתערב צבע לבן בצבע אדום ונתמזג היטיב הרכבה מזגיית קשה אח"כ להפריש' זה מזה ולהיות צבע הלבן בפ"ע כקוד' ההמזגה וצבע אדום בפ"ע זהו דבר בלתי אפשר אך אם יוסיף וירבה מאוד על צבע הלבן עד שיהיה צבע האדום חלק אחד ממאה אלפים מצבע הלבן אז יתבטל צבע האדום בתוך הלבן ויהיה כולו הפך לבן ודמי' להא אם יצוייר שכתר יתעלה ויתעלם בשרשו בא"ס שוב לא נוכל לרמוז אליו בפרטות לומר כי הוא זה מה שהיה בתחלה מחוץ לא"ס לא כך הוא כי בהיותו לחוץ לא"ס הוא בעל תכלית ובהיותו מתעלם בשרשו חזר להיות עצמות אחד עם עצמות א"ס באחדות נמרץ והרי ב"ת חזר להיות בב"ת כמו שגוון האדם חזר להיות גוון לבן בהיותו מרבה עליו צבע לבן כנחל שוטף

שם בא"ד כתב הראב"ד וז"ל ידוע הוא שצורת האל"ף היא צורת כל האותיות וכל התיבות הם בו אמנם בדרך כלל ולכן פלא אותיות אל"ף עכ"ל נ"ל אפשר ר"ל שצורת הברת האל"ף היא צורת הברת כל האותיות כמ"ש המדקדקים שהברת האלף היא הברת קול פשוט היוצא מן הריאה אשר הוא משותף לכל האותיו' ולכל התנועו' פ"כ היא מובלעת בכולן ואינה מורגשת גם כתבו אין דין נח נראה נוהג באלף והיינו לפי שאינה מורגשת עיין בס' צוהר התיבה בתיבת האותיות סימן צ' וכמעט אין הברת האלף מבחי' דיבור כמו שאר כל האותיות אלא מבחי' קול לבד שהיא קול פשוט וכמו שבחי' הקול הוא בכל האותיות כמו כן הברת האל"ף היא היא ג"כ בכל האותיות וכמו שהיו"ד היא שורש לכל האותיות במכתב כן הארץ היא שדרש לכל האותיות במבטא ודבר הזה מבואר אצלי באריכות במקום אחר וזהו שכתב ולכן אל"ף אותיות פלא מלשון מופלא ומכוסה כי היא נעלמת בהברה ואינה מורגשת כלל

כלל העולה בקיצור נמרץ יחוס חתוך הברת האותיות אל הקול כיחוס צורת תמונת האותיות אל הקלף ובכל ענינים הכתיבה והדיבור שווים זה לזה וכשתעיין תמצא' בכל פרטי הענינים יש יחוס בין כתיבה לדיבור בכתיבה יש אות אחת פשוט והיא שורש לכל תמונות האותיות כמו קן אל"ף היא שורש לכל הברת האותיות וכמו שתמונת האותיות נפעלים ע"י כלים שהם הקולמוסים ודיו כן הברת האותיות נפעלים ע"י חמשה כלים שסימנם ש"ש לח"ג וע"י האויר היוצא מסימפוני הריאה דרך הקנה וענין הדיבור היא ענין כתיבה רוחניי' ודקה מאוד ומהירו' הדיבור יעיד על זה כי כל מה שיכתוב סופר מהיר מאור בשעה אחת ידבר ברביעי' שעה או פחות מזר חף ערל שפתי' שאינו מהיר כ"כ בדיבורו וכמו שחוש הראות משיג למרחוק יותר מחוש השמיעה להיות דק הרבה מחוש השמיעה וחוש השמיעה משיג יותר למרחוק מחוש הריח וחוש הריח מחוש הטעם והמשוש כמו כן ענין הכתיבה היא יותר עב מענין הדיבור לכן יש להם השארות מורגש אף לאחר הכתיבה נשארים חקוקים על הנייר ונרגשים בחוש הראות והדיבור אין לו השארות מורגש אחר דבור בן אדם כי בשעת דיבורו יושג לשומעים בחוש השמיעה ואחר הדיבור כבר חלפו ועברו המלות והאותיות ואין להם השארו' כלל רק שמורים בלב ע"י כח זכרונו והם שם בדמות מחשבי לבד לא בציור מורגש (אבל דברי קדושה אף לאחר שהפסוק מלדבר יש לדיבור השארות נצחי וקיים לעדי עד) וענין המחשבה יותר דק אפי' מדיבור כי מה שיחשוב אדם בשעה אחת צריך לדבר כמעט יום שלם מפני שהדיבור נפעל ע"י כלים מכלים שונים שהם כלי הדיבור בחמשה מוצאות וכשיזדמן תיבה בת חמש אותיות וכל אות ממנה ממוצא אחר בהכרח צריך שישמש לתיבה ההיא כל החמשה כלים וידוע שהדבר אשר לא יוגמר רק ע"י כלים רבים צריך שהות זמן יותר מדבר אשר נגמר ע"י כלי אחת והמחשבה נגמר' רק ע"י כלי אחת שהוא המוח או הלב והשכל הוא יותר דק אפי' מן המחשבה לכן השכל משכיל דבר המושכל במהירות יותר והנה כשאדם מתפלל יצייר בדעתו שהוא שולח אגר' לממ"ה הקב"ה שימלא בקשתו מפני שהוא באמת כתיבה רוחניי' שהוא ציור הברת האותיות הנחקקים על הקול שהקול הוא כדמו' קלף ואפי' מעשה המצו' הגשמיי' הנפעלי' ע"י איברי הגוף פועלים שינוי הניכר כי איברי הגוף עושים רושם באויר כי בהניעו ידו לדבר מצוה בהכרח בהרים ידו דוחה את האויר שסביב לו ונעשה בתוך האויר כדמו' שביל והרי זה ג"כ